רפאל הלפרין: איש עסקים ישראלי

הלפרין, בן זקונים מתוך תשעה ילדים, נולד בווינה ליעקב הלפרין, שהיה בנקאי, סוחר נפט ובעל חברה למסחר בכתבי יד עתיקים, ולחיה לבית דלמן. בשנת 1933 עלתה המשפחה לארץ ישראל. האב רכש קרקעות בבני ברק והקים את שכונת זיכרון מאיר על שם רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין. הלפרין התחנך בשורה של בתי מדרש מן הזרם הליטאי. כילד למד בתלמוד תורה "הסתדרות החרדים" ו"סיני" בתל אביב. בגיל 13 למד בישיבת תפארת ישראל בחיפה. בגיל 15 עבר ללמוד בישיבת חברון בירושלים. בגיל 17 למד בישיבת לומז'ה בפתח תקווה. אביו היה מקורב לחזון איש ולכן הלפרין הכירו אישית ואף התכתב איתו.

בשנת 1944 נישא לצפורה, בתו של משה רוזנבליט (נפטרה בה'תשע"ג), ולזוג נולדו חמישה ילדים. לאחר נישואיו עסק בעסקי היהלומים.

בגיל 19 החל לעסוק בפיתוח גוף. לאחר שנתיים של לימוד עצמי בארץ ישראל נסע בשנת 1947 לאמסטרדם, לפראג ולפריז, שם הופיע לראשונה, ומשם לסבב הופעות באנטוורפן. חזר לארץ ובמלחמת העצמאות התגייס, אך כעבור כמה חודשים קיבל שחרור מיוחד כדי להמשיך בהשתלמותו. ב-1948 נסע להתאמן בפנסילבניה ובניו יורק, שם הרבה להופיע בטלוויזיה^{[דרוש מקור]}.

ב-1949 שב לישראל עם ציוד להקמת מכוני כושר. הקים את "מכון שמשון" שהיה בעל כמה סניפים, ועוד כתריסר מכונים על ידי תלמידיו ובהדרכתו.

ב-1950 יזם את תחרות "מר ישראל", ואף זכה בה בעצמו.

 

בשנת 1952 החל לעסוק בהיאבקות מקצועית בארצות הברית ובקנדה. הלפרין התאבק במסגרת הארגון "Capitol Wrestling Corporation" (לימים WWE) של וינס מקמהן האב. למרות טענותיו בעיתונות, הלפרין השתתף בקרבות מבוימים, בהם גילם את "היהודי הגיבור" מול מתאבקים אשר גילמו דמויות "רעות" (למשל, נאצים). בין סמליו של הלפרין היו תחתוני היאבקות ומגפי היאבקות עם מגן דוד. לדבריו, אחד המניעים שדחפו אותו להיות מתאבק היה אנטישמי שהכה אותו כשהיה ילד באוסטריה. בשנת 1955 החל להציג את עצמו בישראל כ"אלוף העולם בהיאבקות", וכך הוא מוצג בכתבות אודותיו עד היום, זאת למרות שמעולם לא התמודד על תואר זה. במסגרת הקריירה שלו ביקר באיראן של תקופת השאה מוחמד רזא שאה פהלווי ונפגש עמו, ולפי ספרו נהיה חבר של כבוד באחים המוסלמים. ב-1956 התאבק בדרום אפריקה, שם התפרסם כששהה בכלוב עם זוג אריות במשך חמש דקות, וקיבל על כך במתנה גור אריות.

בשנת 1956 היה חלוץ בהקמת קייטנות ספורט בשם "קייטנת שמשון" שזכתה בשעתו להצלחה גדולה יחסית. באותה שנה הקים את רשת מכוני הכושר וההרזיה "טרקלין ונוס" וכן הרחיב את פעילות "מכון שמשון", שהיה המכון הראשון בישראל לפיתוח הגוף, בתל אביב. השתתף כשחקן בסרט "טבריה".

בשנת 1957 הקים חברת יצוא לאפריקה בשם "אפיסקו". בשהותו באפריקה התיידד עם היילה סלאסי, קיסר אתיופיה.

בשנת 1958 הקים בארצות הברית, יחד עם תשעה בעלי מניות נוספים, חברה בשם "אמריקאן אוברסיז פוד סנטרס", שמטרתה לנהל בישראל רשת של בתי-קפה ומסעדות כשרים. בסוף 1958 פתחה הרשת את קפה "ניו-יורק" ברחוב דיזנגוף בתל אביב, בניהולו של הלפרין. בשנת 1961 מכר הלפרין את ציודה של המסעדה, ועקב כך הורשע בשנת 1965 במכירת ציוד המסעדה ללא רשות בעלי המניות ובהשמטת רישום מכירה זו מספרי החשבונות של המסעדה. בערעור שהגיש לבית המשפט העליון זוכה מחלק מהאישומים, ועונשו הופחת לשנה מאסר על תנאי וקנס של 4,000 לירות.

בשנת 1960 יזם הקמת בית מלון בשם "אקסודוס" על חוף לידו בטבריה, לשם כך גייס משקיעים מארה"ב ומשרד התיירות אף החליט לתת הלוואה על סך מיליון וחצי ל"י לצורך הקמת המלון. הלפרין לא הצליח לעמוד בהתחייבויותיו והמיזם בוטל בסוף 1961.

בשנת 1961, לאחר 17 שנות נישואין, נפרד מאשתו, ונישא באותה שנה לברטינה (ברטי), ילידת בריסל (נפטרה בה'תש"ף), ולזוג נולדו שבעה ילדים.

בשנת 1963 פתח את מסעדת "ברטי", כשם אשתו השנייה, ברחוב בן-יהודה בתל אביב. על מעשיו במסעדה זו אמר בג"ץ, בעקבות עתירה שהגיש הלפרין: "העותרים גילו עזות מצח בלתי רגילה במעשיהם הבלתי חוקיים. הם הפרו וחזרו והפרו את חוקי הבנייה".

ב-1965 התמודד בבחירות לראשות עיריית תל אביב, בראש רשימה שנקראה "שינוי" (אינה קשורה למפלגת שינוי), אך זכה ב-662 קולות בלבד.

בשנת 1967 עמד לדין בבית משפט השלום בתל אביב, לאחר שבאירוע היאבקות מקצועית שקיים ב-18 ביוני 1966 באצטדיון בלומפילד, ביקש ממתאבק אחר, לו ניתן השם "ראש הברזל" "אחמד פואד", "לתקוף" אותו לאחר הקרבות (כדי לקדם את האירוע הבא), מעשה שגרם להתנפלות הקהל על המתאבק "הערבי", עד שהמשטרה נאלצה לפזר את ההמון בגז מדמיע. בכתב האישום נאשם הלפרין ב"עשיית מעשה העלול לגרום להיזק ציבורי והתנהגות במקום ציבורי העלולה לגרום להפרת השלום". לתשומת לב רבה זכה "ניצחונו" ב-20 בספטמבר 1973 על המתאבק "הנמר הירדני" "אבו ענתר" בהיכל הספורט יד אליהו. הלפרין מעולם לא הודה כי הקרבות היו מבוימים.

בשנת 1969 היה הראשון בישראל שהפעיל עסק לשטיפת מכוניות אוטומטית בשם "רחץ וסע", במתחם הבורסה ברמת גן.

בשנות ה-70 למד הלפרין קראטה ואמנויות לחימה שונות במזרח הרחוק, באוקינאווה, ובעיקר ביפן, שם לטענתו קיבל דרגת דאן 5. במלחמת יום הכיפורים ערך מאות הופעות קראטה בפני חיילים והפגין את "כוחו" בשבירת אבנים.

גם בתקופת פעילותו כמתאבק הוא מעולם לא עזב את הדת, ובשנת 1974 הוא מכר את כל עסקיו והתמסר ללימוד תורה, כשהוא שוהה כל היום בישיבת אוהל יעקב בבני ברק, שהקימה משפחתו על שם אביו. הוסמך לרבנות. לפרנסתו פתח לאשתו חנות תכשיטים בבני ברק, בשם "ברטי תכשיטים".

בבחירות לכנסת ה-10, בשנת 1981, הריץ רשימה בשם "עוצמה", אך זכה ב-839 קולות בלבד.

ב-1984 ארגן כנס חרדי בהיכל הספורט יד אליהו, בהשתתפות אריאל שרון ורבנים (אם כי היו מהחרדים שהתנגדו לאירוע), בקריאה לשלטונות ברית המועצות לשחרר את אסירי ציון ובראשם נתן שרנסקי.

ב-1988 החל לעסוק באופטומטריה. עסקי האופטיקה גדלו והפכו בשנות ה-90 לרשת אופטיקה הלפרין. בשנות השפל הכלכלי שבאו עם האינתיפאדה השנייה הציע הלפרין משקפיים במחירים סמליים למעוטי יכולת. ב-2008 הודיע על פרישתו מעסקי "אופטיקה הלפרין", והעביר את הבעלות על הרשת לילדיו מאשתו השנייה. גם בצוואתו הוא נישל את ילדיו מאשתו הראשונה, לדבריו משום שלא שמרו איתו על קשר.

בסוף שנות ה-90 הקדיש מזמנו למאבק "זעקת השבת", לטובת השבתת בתי עסק ביום השבת. בשנת 2005 ארגן כנס גדול בהיכל הספורט יד אליהו, בו השתתפו רבנים רבים, בהם שמואל הלוי וואזנר, ישראל מאיר לאו והאדמו"רים מגור, ויז'ניץ וצאנז. יזם הקמת מועדון צרכנים שחבריו מתחייבים לבצע קניות מעסקים שומרי שבת בלבד, אך יוזמתו לא צלחה. הוא תרם צופרי שבת לשכונות חרדיות, ולמורת רוחם של רבים משכניו, על גג ביתו בבני ברק הציב מספר צופרים שהשמיעו לכל האזור מוזיקה חסידית כאות לזמן כניסת השבת.

עסק בפילנתרופיה ותרם מהונו למטרות גמילות חסדים בציבור החרדי. תרם לשיפוץ בתי כנסת, רכישת ארונות קודש והקמת מקוואות בקהילות חרדיות רבות ברחבי הארץ.

במשך עשרות שנים התגורר בתל אביב, ובשנות ה-90 העתיק את מגוריו לבני ברק. בנו הוא איש העסקים יעקב הלפרין. חתנו לשעבר הוא הפרסומאי מאיר גל.

נפטר ב-20 באוגוסט 2011 בגיל 87. נקבר בחלקה המשפחתית בבית הקברות שומרי שבת בבני ברק, בסמוך לקבר אביו, מקים בית הקברות.

בגלל היותו מיוחס לרש"י, הלפרין ערך עליו מחקר מקיף, החל משיטתו בדקדוק וכלה בהערותיו בהלכה. החיבור, הכולל גם את הייחוס המשפחתי של רש"י ותולדות חייו ותורתו, פורסם בארבעה כרכים ב-1997.

הלפרין ערך מחקרים בנושא גנאלוגיה יהודית על משפחות יהודיות. את מחקריו, הכוללים בעיקר אילנות יוחסין, ביסס על ספרות בנושא ועל ראיונות שקיים עם אדמו"רים בנושא שושלות החצרות השונות. את ממצאיו בנושא פרסם בספר אטלס עץ חיים המכיל שבעה עשר כרכים.

הוציא והיה העורך של האנציקלופדיה החרדית אנציקלופדיה לבית ישראל.

בשנת 2010 פרסם את ספרו "דיוקים בתורה", ועם נותני ההסכמה לספר נמנה הרב ברוך דב פוברסקי. כעבור זמן הופץ מכתב מהרבנים נסים קרליץ ומיכל יהודה ליפקוביץ, אליהם הצטרף גם הרב פוברסקי, בו יצאו נגד הספר בטענה שיש בו דברי כפירה. בעקבות כך פנה לרב קרליץ שהורה שלצורך הכשרת הכרך הבא על ספר שמות, עליו למנות מבקר מטעם בית הדין שלו ושל הרב וואזנר. ואכן מינו את הרב יעקב שכטר לערוך את הספר, אולם לקראת סיום הספר (היו לו גם סקיצות לויקרא) הלפרין נפטר, והמשפחה החליטה לגנוז את הספר.

• זירת חיי (אוטוביוגרפיה), תל אביב, הוצאת מכון שמשון, תש"ך 1959; מהדורה שנייה תל אביב, הוצאת הקדש רוח יעקב, תשמ"ח 1988; מהדורה שלישית (בשם זירות חיי) תל אביב, הוצאה עצמית, תשס"ג 2003
• סוד ההרזיה, תל אביב, הוצאת היכל הבריאות, 1968
• לאכול ולרזות, תל אביב, הוצאת מכון שמשון, תשל"א 1971
• אטלס עץ חיים - תולדות עם ישראל מבריאת העולם ועד ימינו (17 כרכים), תל אביב, הוצאת הקדש רוח יעקב, תשל"ח 1978-תשמ"ז 1987
• במחיצת ה"חזון איש", תל אביב, הוצאת הקדש רוח יעקב, תשנ"א 1991
• תור הזהב והשמד - יהדות ספרד וחכמיה עד לגירוש, תל אביב, הוצאת הקדש רוח יעקב, תשנ"ב 1992
• אנציקלופדיה לבית ישראל (20 כרכים) (עורך), תל אביב, הוצאת הקדש רוח יעקב, תשנ"ג 1993-תשנ"ו 1996; מהדורה שנייה (בשם אנציקלופדיה לבית ישראל החדשה) בני ברק, הוצאת הקדש רוח יעקב, תשס"ט 2009
• רש"י חייו ופירושיו (4 כרכים), תל אביב, הוצאת הקדש רוח יעקב, תשנ"ז 1997
• אנציקלופדיה תנ"ך וחז"ל בתמונות ובפסוקים (5 כרכים), בני ברק, הוצאה עצמית, תשס"ה 2005
• דרכי הקדוש ברוך הוא, בני ברק, הוצאה עצמית, תשס"ח 2008; מהדורה שנייה תשס"ט 2008
• דיוקים בתורה (על בראשית), בני ברק, הוצאה עצמית, תשע"א 2010

• אודי כרמי, 'האמריקניזציה של יהדות השרירים', עיונים, כרך 32 (2019), עמ' 192–215.

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: רפאל הלפרין
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: רפאל הלפרין

• רפאל הלפרין, אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו
• נופר סיני, כבד את אביך ותתחרה בו ראש בראש, באתר הארץ, 26 באוגוסט 2005
• ארי גלהר, רב פעלים: דרכו של הרב הלפרין מהזירה לישיבה, באתר ynet, 23 באוגוסט 2011
• ג'קי לוי, מותה של אגדה, באתר ישראל היום, 26 באוגוסט 2011
• משה ויסברג, הגיבור שנאבק על השבת: שש שנים לפטירת הרב רפאל הלפרין זצ"ל, באתר בחדרי חרדים, 10 באוגוסט 2017
• רפאל הלפרין – "המתאבק העברי", באתר הזווית, 16 באוקטובר 2019