רבנית: אשת רב או מורת הלכה

ערך זה עוסק במנהיגה ביהדות האורתודוקסית ללא-הסמכה, או כינוי לאשת רב. אם התכוונתם למנהיגה ביהדות הרפורמית והליברלית עם הסמכה, ראו רב (אישה).

לרוב אין הסמכה מסודרת לתפקיד זה, ובניגוד לתפקיד ה"רב", שלו הגדרה מובחנת הנקבעת על ידי הסמכה או מבחני הרבנות הנהוגים כיום, לתפקיד הרבנית אין הגדרה אחת, והוא נקבע לרוב על פי ההתנהלות בפועל או תפיסתה בידי הציבור (למשל, אישה הכותבת פרשנות או מעבירה שיעורים ביהדות, תכוּנֶה רבנית).

התואר "רבנית" משמש פעמים רבות גם לתיאור לרעיית הרב, כמקבילה לתוארו של בעלה הרב, גם אם היא אינה עוסקת בהוראה או בהדרכת הציבור.

על אף שהדבר היה נדיר, במהלך הדורות ידועות נשים שהנהיגו מבחינה רוחנית את הציבור. כך למשל דבורה הנביאה שהייתה "שֹׁפְטָה את ישראל", ומכאן שהייתה מנהיגה ציבורית, ולחלק מהדעות גם מורת הלכה.

דמויות בולטות נוספות שתפקדו בדומה למושג "רבנית" של ימינו הן ברוריה התנאית, שהורתה הלכה וכן בענייני מוסר ודרך ההלכה; ואסנת ברזאני, שעמדה בראש ישיבה בכורדיסטן במאה ה-17;.

בשלהי המאה ה-20 החלו במדינת ישראל לקרוא בשם רבנית לנשים אורתודוקסיות, הרבנית מיכל טיקוצ'ינסקי למשל, לא בזכות נישואין עם רב אלא כי הן משמשות בתפקידי הוראת יהדות, תלמוד, הלכה, הנהגת קהילה, ופסיקת הלכה.

רבניות רבות לאורך הדורות התמקדו בעשייה למען נשים בקהילתן, או הנהגה תורנית של כלל הנשים. כך למשל הרבנית רבקה בת מאיר טיקטינר (שנפטרה בפראג בשנת 1605) חיברה ספרים לנשים והעבירה דרשות שהיו מיועדות לנשים; ושרה בת-טובים (שפעלה בראשית המאה ה-18) חיברה ספרי תחינות לנשים, שהיו נפוצים בקרב נשות אשכנז.

לאורך הדורות הכינוי "רבנית" שימש ברוב הקהילות לתיאור אשת הרב, שבאופן מסורתי פעלה בקרב נשים, לצד הרב. לרוב תפקיד זה היה ייצוגי כמו תפקיד הרב (למשל בשמחות, בניחום אבלים וכדומה), אך גם מעשי – כאשר לעיתים אשת הרב הורתה הלכה לנשים, בעיקר בעניינים אינטימיים. העובדה שאשת רב כמוה כרב עצמו, מבחינת ההתייחסות אליה בכבוד כמנהיגת הקהילה, מקורה כבר בתלמוד: ”דְּבִיתְהוּ דְּרַב הוּנָא הֲוָה לָהּ דִּינָא קַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן. אָמַר, הֵיכֵי נַעֲבִיד? אִי אֵיקוּם מִקַּמָּהּ – מִסְתַּתְּמָן טַעֲנָתֵיהּ דְּבַעַל דִּינָא; לָא אֵיקוּם מִקַּמָּהּ – אֵשֶׁת חָבֵר הֲרֵי הִיא כְּחָבֵר. אָמַר לֵיהּ לְשַׁמְעֵיהּ: צֵא וְאַפְרַח עָלַי בַּר אַוָּוזָא וְשָׁדֵי עִלָּוֵואי” [תרגום חופשי: אשת רב הונא הגיעה לדין בפני רב נחמן. התלבט רב נחמן כיצד לנהוג: אם יקום לכבודה, הצד השני בדין יאבד את הביטחון ולא יוכל לשטוח את טענותיו כראוי, כי הוא רואה שהדיין מכבד אותה; אבל הוא לא יכול שלא לחלוק לה כבוד – הרי "אשת חבר הרי היא כחבר". לבסוף הורה לשמשו להפריח אווז לתוך בית הדין בזמן שאשת רב הונא תיכנס, וכך כשרב נחמן יקום לא יהיה ניכר שזה לכבודה].

רש"י במקום מפרש שהסיפור אירע לאחר פטירת רב הונא, כלומר זוהי הדגשה שהכבוד לאשת הרב כחלק בלתי נפרד מההנהגה התורנית קיים גם כאשר היא בפני עצמה, ולא רק כאשר הרב והרבנית נשואים.

היו רבניות רבות במהלך הדורות שעיקר הנהגתן הייתה כמנהיגות לצד אישיהן רבני הקהילה, ובתרומתן להתפתחות הקהילה, כמו הרבנית מלכה רוקח (נפטרה בשנת 1853), שידועה בתמיכתה בהתפתחותו הרוחנית של אישהּ רבי שלום רוקח, מייסד חסידות בעלז, ובהשתתפותה הפעילה בניהול החסידות ופיתוחה.