פעיל זכויות אדם

האו"ם והאיחוד האירופאי מכירים בפעילי זכויות אדם כקבוצה שנמצאת בסיכון גבוה לרדיפה (אנ') ולכן ניסחו הנחיות להגנתם.

מועצת האומות המאוחדות לזכויות אדם הגדירה את מהותו של פעיל זכויות האדם ונתנה קווים לדמותו. על פי הגדרה זו, פעילי זכויות אדם מחויבים לערכים האוניברסליים של זכויות אדם, ופועלים למען שוויון, עזרה לזולת ואי-אפליה לטובת בני אדם שזכויות יסוד נשללו מהם. הם סוכנים לשינוי חברתי המהווים גורם חשוב בשמירה על הצדק והדמוקרטיה, ופעמים רבות הם מפגינים נחישות ואומץ רב. כל אדם יכול להיות פעיל לזכויות אדם, אולם, לפי הגדרת המועצה, הוא חייב לקבל את האוניברסליות של זכויות האדם. אדם לא יכול לשלול זכויות אדם מצד אחד, ולטעון שהוא פעיל זכויות אדם מצד שני. לדוגמה: אדם לא יכול לפעול להגנת זכויות הגבר, בעודו תומך בשלילת זכויות האישה. פעיל זכויות אדם לא בהכרח מציית לחוק המדינה. השאלה המרכזית הנוגעת להגדרתו כפעיל זכויות אדם היא שאלת המניע: האם פעולותיו נעשות בשם הרצון ליישם, לקדם ולשמור על זכויות האדם?.

 

פעילי זכויות אדם עשויים לפעול למען קידום, שמירה ויישום של זכות אדם אחת. כך למשל פעילים שונים עשויים להתמקד בפעילות למען זכויות ספציפיות כגון הזכות לחיים, הזכות למזון, הזכות למים ולהיגיינה (אנ'), חופש הביטוי, חופש ההתאגדות, הזכות להליך הוגן וחופש התנועה, וכן לפעול נגד פרקטיקות ספציפיות כגון הוצאות להורג, עינויים, מעצר מנהלי והשחתת איבר המין הנשי. בנוסף, פעילי זכויות אדם עשויים להתמקד בקידום זכויות אדם של קבוצות ספציפיות (למשל פעילי זכויות הילד, פעילי זכויות נשים, פעילי זכויות פליטים ופעילי זכויות להט"ב). פעילי זכויות אדם פועלים ליישום אמנות זכויות אדם בכל העולם ובכל המשטרים (במדינות דמוקרטיות ומדינות שאינן דמוקרטיות, במדינות מפותחות ובמדינות מתפתחות). ישנם פעילי זכויות אדם שעושים את מלאכתם בשכר (למשל במסגרת פעילות באגודה או עמותה) וישנם פעילים שעושים את מלאכתם בהתנדבות. פעילי זכויות אדם עשויים לעבוד בשלל מקצועות ולקדם באמצעותם זכויות אדם (למשל: עיתונאים, רופאים, אנשי חינוך ועורכי דין חברתיים). אלמנט העשייה הוא מהותי בהגדרה של פעיל זכויות אדם, ולא עצם השתייכותו של אדם לארגון מסוים. אדם מוגדר כפעיל זכויות אדם בעיקר באמצעות מעשיו שלו וההקשר בו הם נעשים, ללא קשר לשאלת השתייכותו הארגונית, מקצועו והאופן בו הוא מכנה את עצמו.

 

רוב פעילי זכויות האדם פועלים ברמה המקומית או הלאומית ופועלים לקידום זכויות אדם בקהילה שלהם או במדינה שלהם, אולם ישנם גם פעילי זכויות אדם הפועלים ברמה הבינלאומית. פעילי זכויות אדם עשויים להתמקד במדיניות של ממשל ולפעול להבטחת הגשמת הרעיון של זכויות אדם בתחומו. פעילי זכויות אדם חוקרים תופעות ומקרים שונים, אוספים מידע ומדווחים על הפרות של זכויות אדם. על מנת לעורר דיון ציבורי ותקשורתי ולערב גורמים פוליטיים ומשפטיים, הם עשויים להשקיע מאמץ בשתדלנות. פעולות אלו נעשות לרוב במסגרת של ארגוני זכויות אדם שמפרסמים דוחות תקופתיים לגבי הממצאים שלהם, אולם לעיתים מידע על הפרת זכויות אדם עשוי להתפרסם על ידי פעילי זכויות אדם שפועלים באופן פרטי. חלק גדול מהפעילות של פעילי זכויות אדם קשור בניסיון להגן על קורבנות של הפרת זכויות אדם. במקרים אלו, הפעילים עשויים לספק ייעוץ משפטי, ייצוג בהליך משפטי ואף תמיכה שיקומית. בנוסף, פעילי זכויות אדם פועלים גם על מנת למצות את הדין עם מפרי זכויות האדם, זאת באמצעות פתיחה של הליך משפטי, ועזרה בבניית תיק משפטי (למשל: איתור עדים). כך פעילי זכויות אדם פועלים גם על מנת להבטיח צדק עבור הקורבנות וגם על מנת להקטין סיכויי הישנות ההפרה של אותה זכות בעתיד.

משנות התשעים הלכה וגברה ההכרה בתפקיד המרכזי של פעילי זכויות אדם במאבק לכינון עקרונות אוניברסליים לזכויות אדם, וכן בהכרתם כקבוצה בעלת סיכון גבוה לרדיפה. בכל שנה, מאות פעילי זכויות אדם ברחבי העולם נופלים קורבן לרדיפה בידי הממשל או בידי קבוצות לא ממשלתיות בגין פעולתם לקידום זכויות אדם והדמוקרטיה. הם עשויים להיות נתונים למסע הכפשות, לאיומים, להפחדות, להטרדות, למעצרי שווא, למעקבים, לחטיפה, לכליאה ואף להתעללות, עינויים, העלמה, אונס ורצח.

ב-9 בדצמבר 1998, פרסם האו"ם את ההצהרה על פעילי זכויות האדם (באנגלית: Declaration on Human Rights Defenders). הצהרה זו היוותה נקודת ציון חשובה בתנועה לזכויות האדם (אנ') והביעה מחויבות גדולה לפעילי זכויות אדם. ההצהרה מכירה בחשיבותם של פעילי זכויות אדם ובזכותם לפעול על מנת לקדם ולשמור על זכויות האדם. בנוסף, ההצהרה מתארת את הקשיים והסכנות הניצבים בפני פעילי זכויות האדם בעולם, את הדרכים להגן עליהם ואת החובה של המדינות לספק הגנה זו. לפי ההצהרה, לפעילי זכויות אדם יש אחריות לשמור על הדמוקרטיה ולקדם זכויות אדם כפי שהן מוגדרות במסגרת ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם ואמנות זכויות אדם.

הזכויות של פעילי זכויות האדם לפי הצהרת האו"ם:

• הזכות להגנה.
• הזכות לחופש ההתאגדות.
• הזכות לפתח ולדון ברעיונות חדשים לשמירת זכויות אדם, והזכות לקדם רעיונות אלו.
• הזכות לבקר סוכנויות ממשלתיות וגופי ממשל, ולהציע שיפורים לייעול תפקודם בנושא זכויות אדם.
• הזכות לספק ייעוץ משפטי או כל ייעוץ ועזרה אחרים במטרה להגן על זכויות אדם.
• הזכות לתקשר ולקבל נגישות לארגונים ממשלתיים או לא ממשלתיים.
• הזכות לנגישות למשאבים במטרה להגן על זכויות אדם, לרבות הזכות לקבל מימון מחו"ל.

בשנת 2000, האו"ם מינה לראשונה דָוָח מיוחד (אנ') לענייני פעילי זכויות אדם על מנת לקדם וליישם את עקרונות ההצהרה על פעילי זכויות האדם. נכון לשנת 2022, מארי לולור (אנ') מאיישת תפקיד זה.

אף על פי שתפקיד ההצהרה הוא להגן על פעילי זכויות אדם ולהטיל אחריות על המדינות להגנתם, בפועל מדינות רבות אינן מגינות על פעילי זכויות אדם. משטרים סמכותניים מסרבים לכבד זכויות אדם, מגבילים את החברה האזרחית, ורודפים אחרי פעילי זכויות אדם (מענים, כולאים, מעלימים ואף רוצחים אותם).

בין השנים 1997–2003 תועדו 3,324 מקרים של פגיעה בפעילי זכויות אדם בלמעלה מ-50 מדינות (משנת 2001 מספר המקרים שתועדו עלה באופן משמעותי). הפגיעות הנפוצות ביותר הן מעצר שרירותי, כליאה ואיומים. הפוגעים הבולטים ביותר הם משטרה, צבא וכוחות מזוינים ומערכת המשפט במדינה. במדינות דמוקרטיות מתרחשות הרבה פחות פגיעות בפעילי זכויות אדם מאשר במדינות לא דמוקרטיות. פגיעות בפעילי זכויות אדם קשורות באופן ניכר למדינות בהן קיימת צפיפות אוכלוסין גדולה וכן למדינות בהן מתרחשים קונפליקטים אלימים.^{[דרוש מקור]}

מאז פרסום ההצהרה על פעילי זכויות אדם, ההכרה בחשיבות פעילי זכויות אדם כסוכני שינוי הלכה והתגברה. גופים ממשלתיים וגופים בלתי ממשלתיים פיתחו מגוון של מנגנונים שנועדו להגן על פעילי זכויות אדם שנמצאים בסיכון

בשנת 2004, פרסם האיחוד האירופאי מסמך הנחיות להגנה על פעילי זכויות אדם שכולל את יוזמת ערי המקלט (Shelter City initiative) במסגרתה, המדינות החברות באיחוד האירופאי ינפיקו במקרה הצורך ויזת חירום לפעילי זכויות אדם ממדינות עולם שלישי ולבני משפחתם שנמצאים בסכנה, ויקלטו אותם במדינתם לזמן מוגבל. יוזמה זו התקבלה על ידי הפרלמנט האירופאי בשנת 2010. באותה השנה, הפרלמנט ההולנדי, אימץ יוזמה זו, ויוזמת עיר המקלט הראשונה התממשה לראשונה בשנת 2012 בעיר האג.

בשנת 2007, הארגון העולמי נגד עינויים (אנ') פצח בשיתוף רשויות שווייץ בקמפיין תמיכה בפעילי זכויות אדם שנקרא "הגנו על המגנים". מטרת הקמפיין הייתה לספק סיוע לפעילי זכויות אדם שנרדפים בעקבותם פעילותם לקידום זכויות אדם. בשנת 2017, ארגון אמנסטי אינטרנשיונל יצא במסר דומה. בשנת 2012, נחקק במקסיקו חוק להגנת עיתונאים ופעילי זכויות אדם. בשנת 2013, המחלקה הפדרלית ליחסי חוץ של שווייץ (אנ') פרסמה הנחיות להגנה על פעילי זכויות אדם. באותה השנה, ארגון המדינות המתועשות פרסם הצהרה למניעת אלימות מינית בעתות מלחמה, והכיר בחשיבות ההגנה על פעילי זכויות אדם (ובמיוחד בהקשר זה, על פעילות לזכויות אדם). במרץ 2013, מועצת האומות המאוחדות לזכויות אדם העבירה מספר החלטות שמדגישות את מחויבותה להגנה על פעילי זכויות אדם, מתייחסות לצורך להגביר את ההגנה על פעילי זכויות אדם וכן לצורך לטפל ביתר שאת בחוקים לא צודקים שמפלילים פעילי זכויות אדם. בדצמבר 2013, העצרת הכללית של האומות המאוחדות העבירה את ההחלטה הראשונה שלה להגנת פעילות לזכויות אדם. בשנת 2014, חוף השנהב הייתה למדינה האפריקאית הראשונה שחוקקה חוק להגנת פעילי זכויות אדם. באותה השנה, הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה פרסם מסמך הנחיות להגנה על פעילי זכויות אדם. בשנת 2015, הוקם האיגוד האירופאי Protect Defenders על מנת לסייע לפעילי זכויות אדם, במיוחד באזורים בהם מסוכן מאוד לקדם זכויות אדם כגון זכויות האישה וזכויות להט"ב. ארגונים בולטים נוספים לזכויות אדם פועלים גם להגנת פעילי זכויות אדם בעולם, דוגמת הפדרציה הבינלאומית לזכויות אדם (אנ'), הארגון העולמי נגד עינויים, Human Rights Watch ואמנסטי אינטרנשיונל. ארגונים שונים מעניקים מעת לעת פרסים לפעילי זכויות אדם בגין פעילותם, וזאת בין היתר על מנת להפגין בהם תמיכה, לעודד אותם מבחינה מוראלית ולייצר מודעות לפעילותם.

• זכויות האדם - רעיון שפותח במסגרת ההגות הליברלית וההומניסטית הקובע כי קיימות זכויות להן זכאי כל אדם מעצם היותו אדם.
• פרס האומות המאוחדות בתחום זכויות האדם – פרס המוענק כל חמש שנים לפעילי זכויות אדם
• רשימת שגרירי רצון טוב של קרן החירום הבינלאומית של האומות המאוחדות לילדים