הפסיכודרמה (מיוונית: ψυχή נפש ו- δράμα פעולה) היא שיטת עבודה בפסיכותרפיה שמבוססת על הפעולה הדרמטית ועל משחק תפקידים.
השיטה פותחה על ידי יעקב לוי מורנו. הפסיכודרמה היא אחת משיטות הטיפול באמנויות. הפסיכודרמה משלבת תאוריות מסורתיות של פסיכותרפיה, טכניקות מתחום הפסיכולוגיה ותאוריות הנוגעות לתהליכים העושים שימוש בדרמה ומשחק.
הפסיכודרמה מאפשרת איתור מקורות הספונטניות תוך כדי העלאת חוויות מהעבר הקרוב והרחוק. בדיקת אלטרנטיבות שונות, על ידי חוויות מתקנות והתנסויות במצבים עתידיים אפשריים, על מנת להביא שיפור ניכר בביטחון העצמי ובהרגשת הערך האישי. בין השאר, תורמת הפסיכודרמה לשיפור משמעותי בהגדרת הזהות האישית והמקצועית, וכן מחזקת את יכולת ההתמודדות עם בעיות בזוגיות, בעיות ביחסי הורים-ילדים (בכל גיל), משברי גיל, בגידת הגוף, שכול, אובדן, פרידות וויתורים הכרחיים.
השיטה מבוססת על האמונה שבכל אדם יש מן הכוח הבורא והיוצר. כדי להגיע למפגש עם היצירתיות על האדם לגלות את מקורות הספונטניות שלו. הספונטניות היא כוח הפועל בהווה ומניע את הפרט לקראת תגובה הולמת במצב חדש ותגובה חדשה על מצב ישן.
במסגרת זו בודקים יחסים בין-אישיים, קונפליקטים ובעיות רגשיות ומטפלים בהם על ידי שיטות שנלקחו מעולם התיאטרון והדרמה. המלה "דרמה", אין פירושה "משחק" או "הצגה". כאן היא משמשת בהוראתה הראשונית (במקורה היווני) – פעולה. כלומר, במקום לפתור בעיות המתעוררות בין אדם לבין עצמו, בין אדם למשנהו, או בתוך קבוצת אנשים על ידי דיבור, מועלות הבעיות על ידי הצגתן בפועל.
הצגת הבעיה, משחקי תפקידים וחילוף התפקידים מאפשרים לכל אחד להיות, במהלך הדינמי, בתפקידו ואף "בעורו" של חברו לקבוצה. היכולת לראות את המציאות בעיני האחר ואפילו לראות את "עצמי" בעיני האחר, פותחת אפשרויות לשיתוף פעולה על בסיס ידידותי ואמפתי (ולאו דווקא תועלתי), תוך פתיחות לנקודת מבט שונה, פתיחות שהיא אבן יסוד להכרות מעמיקה יותר עם ה"עצמי".
מבנה זה חוזר ונשנה לאורך התהליך הטיפולי.
תאוריית ההתפתחות הספונטנית שיצר יעקב לוי מורנו מתארת את השלבים ההתפתחותיים של התינוק. התאוריה מתייחדת בכך שהיא מסבירה את ההתפתחות התינוק ואת השלבים השונים שהוא עובר, בהתאם ליכולת שלו לחוות את עצמו ביחס לאחר בכל שלב. תוך כדי התבססות על ההנחה שהיוותה עבור מורנו בסיס לתאוריה: שהגשמת מלוא הפוטנציאל ההתפתחותי קשורה במקסימום ספונטניות במהלך התהליך.
התאוריה מתארת את התהליך הבריא שעל התינוק לעבור כדי להפוך בסופו של דבר לאדם בוגר, בעל עצמי מגובש ויכולת אמפתית לאחר. אדם שנתקל בחסך כלשהו באחד השלבים, עלול לפתח כל פעם צורך, תלות או אובססיה לאדם או לאובייקט אחר. הממשיכים של מורנו שאלו את תהליך ההתפתחות הזה, וחיברו אותו למפגש ולטכניקות הפסיכודרמטיות, מתוך ראיה שבה המשתתף בקבוצה זקוק לתנאים דומים כדי לאפשר לו לגדול בתהליך ההתפתחות הפרטי שלו. כך שהשלבים השונים בתאוריה גם מחולקים על פי התערבויות אלו המקדמות אותו בשלב בו הוא נמצא: הלידה - כשלב החימום, שלב הכפיל, שלב המראה, שלב ה"אגו מסייע", ושלב חילוף התפקידים.
בהסתמך על כלים מעולם הפסיכודרמה הקלאסית, התפתח פלג בפסיכודרמה שמשתמש באמצעים פסיכודרמיים לטיפול פרטני. למעשה בצורה זו אין קהל אלא המנחה הוא זה ש"משחק" דמויות שונות או משמש ככפיל של הפרוטגוניסט. הרובד הקבוצתי בשיטה זו לא קיים אך הרובד האישי מקבל חיזוק והשפעתו מעצימה. מאחר שתשומת לב המנחה נתונה כולה לאדם אחד העבודה מבוקרת יותר ויש יכולת טוב יותר להתאים את התהליך לאופי האינדיבודאלי של המטופל.
This article uses material from the Wikipedia עברית article פסיכודרמה, which is released under the Creative Commons Attribution-ShareAlike 3.0 license ("CC BY-SA 3.0"); additional terms may apply (view authors). התוכן זמין לפי תנאי CC BY-SA 4.0 אלא אם כן נאמר אחרת. Images, videos and audio are available under their respective licenses.
®Wikipedia is a registered trademark of the Wiki Foundation, Inc. Wiki עברית (DUHOCTRUNGQUOC.VN) is an independent company and has no affiliation with Wiki Foundation.