פלוני: כינוי בעברית

כמו כן, משמש המונח כאשר הזהות אינה רלוונטית או כשיש רצון להכליל (זהות בלתי ספציפית).

בתנ"ך מופיע כמה פעמים הביטוי במשמעותו זו. פעמיים מוזכר הביטוי לגבי מקום ששמו אינו מפורט – ”אֶל-מְקוֹם פְּלֹנִי אַלְמֹנִי” (שמואל א' כ"א, ג, מלכים ב' ו', ח), פעם אחת במגילת רות לגבי אדם ששמו אינו ידוע – ”סוּרָה שְׁבָה-פֹּה פְּלֹנִי אַלְמֹנִי” (ד', א), ועוד פעם אחת בשם משולב – "פַּלְמוֹנִי" – באשר למלאך שדיבר לדניאל (דניאל ח', יג). מלבד זאת קיים שם המשפחה "פְּלוֹנִי" בספר דברי הימים (א' יא, כז; לו; כ"ז, י), כנראה על שם מקום המוצא או אבי המשפחה. ובאמת, רבי יהושע בן לוי סבר כי "פלוני אלמוני" הוא שמו של האדם (רות רבה פרשה ז).

הפרשנים הסבירו את מקור המילה "פלוני" כגזור מ"פלאי", סתום, ואת "אלמוני" מלשון "אלמון", דהיינו כאדם אלמן, או מלשון אילם, שכן אין יודעים לקרוא לו בשם.

• בעברית הישראלית נפוץ השימוש בשם ישראל ישראלי.
• בספרות הרבנית, בעיקר בתחום המשפט העברי, מקובלים השמות ראובן ושמעון (במקרים שבהם יש יותר דמויות, לרוב הן מקבלות את השמות של הבאים בשנים עשר השבטים - לוי, יהודה וכן הלאה).
• בערבית מקובלים השמות עמר וזיד.
• בארצות הברית מקובלים השמות ג'ון דו (John Doe) לגבר וג'יין רו/ג'יין דו (Jane Roe/Doe) לאישה (למשל: פסק דין רו נגד וייד), ובנוסף אליהם גם ראשי התיבות הדו-מגדריים: "די.ג'יי." (.D.J) עם שם המשפחה תחילה.
• בגרמניה ובאוסטריה – מקס מוסטרמן (Max Mustermann) לגבר ואריקה מוסטרמן (Erika Mustermann) לאישה.
• בשווייץ – פליקס מוסטר (Felix Muster) ומריה ברנסקוני (Maria Bernasconi).

שימוש בכינויים אלה ודומיהם נעשה בהקשרים מיוחדים אחדים:

• אצל חז"ל מוזכר לעיתים תנא בשם "פלימו" – ויש שהסבירו שאין זה שם אדם מסוים, אלא כינוי כדוגמת "פלוני".
• חז"ל משתמשים גם פעמים רבות ב"פלוני" לתיאור מקרים משפטיים שונים (ואולם לעולם לא "אלמוני"). דרך נפוצה אחרת היא שימוש בשמות "ראובן" ו"שמעון" (ולעיתים גם לוי, וכן הלאה).
• בפסק דין הניתן על ידי בית משפט מופיעים הצדדים, בדרך כלל, בשמותיהם המלאים, אך לעיתים נשמרת אלמוניות שני הצדדים, או אחד מהם, והזיהוי ניתן באמצעות ראשי תיבות השם, או בכינויים כגון "אלמוני", "פלוני". אלמוניות זו ניתנת כאשר נדרשת הגנה למי שעלול להיפגע מפרסום שמות הצדדים, כגון ילדי בני הזוג במשפט גירושין.

דרך נוספת המקובלת בפסקי דין בישראל היא שימוש בשמות הפרטיים ראובן ושמעון, שאינם שמותיהם האמיתיים של הצדדים. (וכאמור כך גם בארצות הברית, למשל בפסק דין רו נגד וייד.)

• בסרט קולנוע שבו מסרב הבמאי לחתום על הסרט שביים, משום שאינו שלם עם התוצאה הסופית, ניתן הקרדיט לאלן סמית'י. לראשונה נעשה שימוש בשיטה זו בסרט "מותו של אקדוחן" שיצא לאקרנים בשנת 1969, מאז שנת 2000 אין איגוד במאי הקולנוע האמריקני מאפשר עוד שימוש בשם זה, לאחר שה"סוד" נחשף לציבור הרחב, והוא דורש, במקרה של סכסוך מסוג זה, להשתמש בשם במה ייחודי לאותו סרט. למרות זאת, ישנם סרטים שממשיכים להשתמש בקרדיט זה.
• גם לגופה שנמצאה וטרם זוהתה ניתן בארצות הברית השמות ג'ון דו וג'יין רו.
• בעברית נטמנים קברים של מי שאינו ידוע כעלום שם, ובעיקר בצורתו ברבים עלומי שם.
• כאשר נדרשים אמצעי התקשורת להתייחס לאדם ששמו אסור לפרסום, נהוג לציין רק את האות הראשונה של שמו הפרטי. כך למשל, ראש השב"כ כרמי גילון צוין באמצעי התקשורת בישראל קודם שפורסם שמו בשם כ'. לעיתים נבחר שם צבעוני יותר למטרה זו, כדוגמת "האדם השלישי", "האסיר איקס" ו"גרון עמוק".
• שם עט עשוי לשמש לשמירת אלמוניות הסופר. מקרה מפורסם הוא הסופר רומן גארי, שלאחר שהתפרסם כבר רצה למנוע מספריו החדשים התייחסות של דעה קדומה הנובעת מהיכרות עם ספריו הקודמים, ופרסמם תחת שם העט "אמיל אז'אר".
• מפלגת הכלב בעל שני הזנבות הוקמה על ידי אישוון נוג' שהוא "פלוני" בהונגרית.

• סמטה פלונית וסמטה אלמונית