משה קשתי

משה בן יהודה רגנבוגן נולד ב-1917 בעיירה סקאלה שבפולין. קיבל חינוך יהודי מסורתי ב"חדר", ולאחר מכן למד בבית ספר פולני בשעות הבוקר ובבית ספר עברי של "תרבות" בשעות אחר-הצהריים. היה חבר בתנועת הנוער "גורדוניה" וב-1935 עלה לארץ ישראל כחלוץ. תחילה עסק בבניין ובחקלאות, וב-1936 השתקע ביקנעם, החל להיות פעיל ציבורי והצטרף לארגון ההגנה. ב-1942 התגייס למשטרת היישובים העבריים. היה פעיל המרכז החקלאי, וב-1944 נשלח מטעמו לתל אביב כרכז לשכת המס למושבות ולמשקים. במלחמת העצמאות שירת בחיל המשמר בתל אביב והיה שליש ב"חטיבת עבודה צבאית" בדרום הארץ, שאיגדה את פועלי התעשייה, שרותקו למקומות עבודה בעת המלחמה.

עם הקמת צה"ל שירת באגף כוח האדם. ב-1949 עבר למנהל התשלומים (מת"ש), מונה לסגן המנהל וב-1951 מונה לעמוד בראשו. ב-1953 מונה על ידי הרמטכ"ל מרדכי מקלף ליועצו הכספי, ושירת בתפקיד זה גם תחת משה דיין. ב-1956 התמנה במקביל גם לראש אגף הכספים במשרד הביטחון.

ב-1958 מונה לסמנכ"ל משרד הביטחון האחראי לכספים ומשק, עסק בפיתוח התעשיות הביטחוניות, יזם את הקמת חברת תדיראן ושימש יו"ר מועצת המנהלים שלה. כמו כן כיהן כיו"ר התעשייה האווירית, יו"ר השק"ם, יו"ר מועצת המנהלים הראשון של אלביט מחשבים, יו"ר החברה לנכסי החייל ודירקטור במספנות ישראל ובאל על.

במרץ 1965 מונה למנכ"ל משרד הביטחון. במהלך כהונתו הוביל ארגון-מחדש במבנה המשרד, שכלל הקמת מנהל ייצור וחימוש. עם מינויו של צבי צור לעוזר שר הביטחון, נוצרה מתיחות בין קשתי לצור על רקע סמכויותיהם, ודיין הכריע לטובת צור והביא להתפטרות קשתי במרץ 1970. במרץ 1970 התמנה למנכ"ל חברת הספנות צים, תפקיד שבו כיהן עד מותו ב-1974. הוא הוביל מהלך מודרניזציה והתייעלות בחברה, כולל הזמנת שש אוניות מכולות חדישות באיטליה ובגרמניה והקמת שירות המכולות שהפך לתחום פעילותה המרכזי של החברה.

קשתי היה חבר בחבר הנאמנים והמוסדות המנהלים של אוניברסיטת תל אביב, מיוזמי הקמת הפקולטה להנדסה שלה והמכון הטכנולוגי חולון, יו"ר מועצת המנהלים של עיתון "דבר" (מ-1970 עד מותו), יו"ר ועדת המחירים הציבורים (מ-1972 עד מותו), חבר נשיאות המגבית המאוחדת לישראל וכן חבר מועצת העיר תל אביב-יפו מטעם המערך-מפא"י (מהבחירות בראשית 1974 ועד מותו).

התגורר בצהלה. היה נשוי לאסתר (1917–1997) ואב לשניים: שרה ויהודה (אודי).

נפטר ב-1974 באופן פתאומי מהתקף לב, בגיל 57. נקבר בבית העלמין קריית שאול בהלוויה שבה השתתפה צמרת המדינה. הותיר אחריו אישה ושני ילדיהם.

• קשת דרוכה: ידידים מספרים על משה קשתי; עורך: מרדכי נאור; אִסוף חומר וגבית עדויות: יעקב בראון, תל אביב: מלוא, תשל"ח 1977.

  מדיה וקבצים בנושא משה קשתי בוויקישיתוף

• קשתי, משה, בתוך: "יצחק רבין: מבחר תעודות מפרקי חייו", ציונים ביוגרפיים, באתר גנזך המדינה
• דוד תדהר (עורך), "אלוף משנה משה קשתי (רגנבויגן)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יד (1965), עמ' 4571
• מ. קשתי – מנהל משרד הבטחון, דבר, 1 במרץ 1965
• ז. יואלי, משה קשתי: נעקרתי בשרירות מעשייה בטחונית, דבר, 6 במרץ 1970 (ראיון עם סיום תפקידו כמנכ"ל משרד הביטחון)
• עדית זרטל וטדי פרויס, ריאיון עם משה קשתי, דבר, "דבר השבוע", 18 בפברואר 1972
• צבי לביא, משה קשתי מנכ"ל "צים" נפטר לפנות בוקר מהתקף לב בלונדון, מעריב, 17 במרץ 1974, המשך
• ארונו של מ. קשתי יוטס היום לארץ, דבר, 18 במרץ 1974, המשך
• שמעון פרס, משה קשתי: ליום השלושים, דבר, 17 באפריל 1974