מחמוד דרוויש: סופר ערבי

 

 

 

 

מחמוד דרוויש נולד בכפר אל-בירווה שבגליל המערבי, בנם השני של סלים והוריה דרוויש, ערבים מוסלמים. אביו היה בעל אדמות. סבו לימד אותו קרוא וכתוב. לאחר שהכפר נכבש על ידי צה"ל ונחרב במלחמת העצמאות, נמלטה משפחתו ללבנון, תחילה לג'זין, ולאחר מכן לדאמור.

שנה לאחר שנמלטו ללבנון, הסתננה משפחתו חזרה לישראל לאזור עכו, והתיישבה בג'דיידה. כיוון שלא שהו בישראל בעת מפקד האוכלוסין באוגוסט 1948, לא קיבל דרוויש אזרחות ישראלית, אלא מעמד של תושב קבע.

דרוויש למד בבית הספר התיכון ע"ש "יני" בכפר יאסיף, ועבר לחיפה. היה פעיל בתנועת הנוער הקומוניסטית, בנק"י. הוא ניהל רומן עם נערה יהודיה שהכיר בתנועה, תמר בן עמי.

הוא עבד ככתב של ביטאון מפ"ם בערבית, "אלמרצאד", וכעורך משנה ב"אל-פג'ר", ירחון ספרותי בערבית בהוצאת מפ"ם.

בשנת 1961 עבר לכתוב ב"אל-איתחאד", ביטאון מק"י. את ספר השירה הראשון שלו פרסם בגיל 19. הוא פרסם שירים ב"אל-ג'דיד", כתב העת הספרותי של מפלגת רק"ח. שיריו רוויים זעם וצער על כאב הארץ ועל סבלו והשפלתו של הערבי הישראלי. שיריו זכו לפופולריות רבה בקרב ערביי ישראל ובמדינות ערב וזכו לביקורות נלהבות ונחשבו לסמל ההתנגדות של ערביי ישראל. שלטונות ישראל ראו בו מסית והטילו עליו מגבלות ועצרו אותו מספר פעמים.

באפריל 1969 יצא לפריז לסימפוזיון של השמאל החדש ומשם נסע למוסקבה ללימודים באוניברסיטת מוסקבה. בפברואר 1971 עזב את מוסקבה, ונסע למצרים. בעקבות זאת, הוצא דרוויש מרק"ח. דרוויש החל לכתוב בשבועון המצרי "אל מוסוור" ומונה ליועץ לענייני ישראלים של תחנת השידור המצרית "צַות אל ערב". בתחילת מרץ 1971 צורף למועצה הלאומית הפלסטינית כאחד משלושה נציגים של ערביי ישראל. בעקבות זאת נאסר עליו לחזור לישראל. בהמשך התגורר גם בקפריסין ובפריז. בשנת 1986 השתתף במשלחת של אש"ף לפגישה עם נציגים ישראליים ברומניה.

ב-1996 הגיע לישראל כדי להשתתף בלווית עמיתו, אמיל חביבי. במהלך ביקורו קיבל אישור מרשויות המדינה להישאר בישראל למשך ארבעה ימים, ובהמשך הורשה להתגורר ברמאללה. ב-1997 הפיקה הבמאית הישראלית-צרפתית סימון ביטון סרט תיעודי על חייו עבור הטלוויזיה הצרפתית. ב-15 ביולי 2007 חזר דרוויש לחיפה וקרא משיריו באודיטוריום חיפה, שהיה מלא מפה לפה.

דרוויש סבל מבעיות לב. הוא עבר ניתוח לב לאחר התקף לב בשנת 1984, וניתוח נוסף בשנת 1998. ב-9 באוגוסט 2008 מת ביוסטון, טקסס שבארצות הברית, בעקבות סיבוכים לאחר ניתוח לב שעבר. משפחתו שקלה לקבור אותו בכפר הולדתו אל-בירווה, או בעיירה השכנה ג'דיידה, בה חיים עדיין כמה מבני משפחתו, אך החליטו לבסוף לקוברו ברמאללה. אחיו זכי אמר: "מחמוד אינו שייך למשפחה מסוימת או לכפר מסוים, אלא לעם הפלסטיני כולו, ולכן הוא צריך להיקבר במקום שכל הפלסטינים יכולים לבקרו". באוגוסט 2012 הוקם על קברו מוזיאון הכולל בתוכו אולם המציג חפצים אישיים וכתבי יד, ביניהם כתב ידו המקורי של הכרזת העצמאות הפלסטינית אותה ניסח, תיאטרון, פינת נואמים וגן.

פרסים בהם זכה

• בשנת 1983 זכה בפרס לנין לשלום
• בשנת 2003 הוענק לו פרס אריך מריה רמרק לשלום ביחד עם הפסיכולוג הישראלי דן בר-און
• בשנת 2004 הוענק לו פרס הנסיך קלאוס

אקטיביזם פוליטי

דרוויש היה חבר ברק"ח, המפלגה הקומוניסטית הישראלית, לפני שהצטרף לארגון לשחרור פלסטין בביירות. כשעזב למוסקבה בשנת 1970 ויתר על אזרחותו הישראלית. בשנת 1971 עבר לקהיר ועבד למען העיתון היומי "אל-אהראם". בביירות ערך ב-1973 את הירחון "שואון פילסטינה", עבד כעורך במרכז המחקר הפלסטיני של אש"ף והצטרף לארגון. בפרוץ מלחמת לבנון, כתב על המלחמה שני שירים פוליטיים. הוא נבחר לוועד הפועל של אש"ף בשנת 1987. בשנת 1988 חיבר את מגילת העצמאות הפלסטינית. ב-1993, לאחר חתימת הסכמי אוסלו, התפטר מהוועד הפועל של אש"ף, ותבע בעקביות משא ומתן קשוח והוגן עם ישראל.

ב-1988, אחד משיריו, "החולפים בין המילים החולפות", צוטט בכנסת על ידי ראש הממשלה יצחק שמיר. דרוויש הואשם בדרישה מהיהודים לעזוב את ארץ ישראל, על אף שטען כי התכוון לגדה המערבית ולרצועת עזה בלבד.

על אף ביקורתו על הנהגות ישראל והפלסטינים, האמין דרוויש שהשלום הוא בר-השגה. בריאיון לעיתון הישראלי "הארץ" אמר:

”אני לא מיואש. אני סבלני ואני מחכה למהפכה עמוקה בתודעה של הישראלים. הערבים מוכנים לקבל את ישראל החזקה והחמושה בנשק גרעיני ועליה רק לפתוח את שערי המבצר שלה ולעשות שלום”.

דרוויש פרסם למעלה משלושים כרכי שירה ושמונה ספרי סיפורת. המוטיב המרכזי בשירתו הוא הגעגועים לביתו האבוד, הכמיהה לעצמאות פלסטינית ובזותו למדינת ישראל, ובשל כך הפכה שירתו לאחד מסמליו החשובים של המאבק הפלסטיני. הוא היה עורכם של העיתונים "אל ג'דיד", "אל פג'ר", "שואון פיליסטינה" ו"אל כרמל". עבודתו זכתה בפרסים רבים, ופורסמה בלמעלה מעשרים שפות. דרוויש כתב בערבית, אך דיבר גם אנגלית, צרפתית ועברית. על נושא הפליטות הפלסטינית, שהעסיק אותו רבות, כתב בין היתר, בספרו "זכר לשכחה", ”אינכם מכאן, נאמר להם שם. אינכם מכאן, נאמר להם כאן, ובין כאן לשם מתחו את גופם כקשת עד שהמוות חגג בהם”.

דרוויש התרשם מהמשוררים הערבים עבד אל-ווהאב אל-ביאתי ובדר שאכר אל-סיאב. הוא שיבח את ארתור רמבו ואלן גינסברג כמשפיעים ספרותיים. הוא התפעל מהמשורר הישראלי יהודה עמיחי, וכתב על יצירתו:

”אתגר בשבילי, כי הוא כותב על אותו המקום. הוא רוצה להשתמש בנוף ובהיסטוריה לתועלתו האישית, בהשתמשו בזהותי ההרוסה. אז יש בינינו תחרות: מי בעל השפה באדמה הזו? מי אוהב אותה יותר? מי כותב עליה טוב יותר?”

שירו משנת 1964, "תעודת זהות", זכה לפרסום רב עקב המוטיב החוזר בו: ”תִּרְשוֹם! אֲני עֲרָבִי”.

ב-1988 התפרסם בישראל שירו "הפוסח על המילים" והביא למתיחת ביקורת קשה נגדו בגין קריאתו ליהודים לצאת מפלסטין ולקחת עמם גם את מתיהם.

בשנת 1998 התפרסם ב"מעריב" תרגום שירו "אתם העוברים בין המילים", המסתיים:

”לכו לאן שתרצו, אבל לא בינינו
בשום אופן! הגיע הזמן שתסתלקו
שתמותו היכן שתרצו
אבל לא בינינו
צאו מכל דבר
צאו מפצעינו, מאדמתנו
צאו מהיבשה, מהים, מהכל”

בשנת 2000 התעוררה סערה בישראל כאשר שר החינוך, יוסי שריד, ביקש להכניס לתוכנית הלימודים התיכונית בישראל שניים משיריו של דרוויש. חברי כנסת מהימין מחו כנגד הכללת שירים של לאומן פלסטיני בתוכנית החינוך הישראלית, על אף שהשירים שנבחרו לא היו בעלי אופי לאומי ולא עסקו כלל בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני, והגישו הצעת אי אמון שנדחתה.

ב-2012 העלה תיאטרון יפו בשיתוף "אלמינא" את ההצגה "עיניים", מופע תיאטרלי בעקבות שירי דרוויש, בבימויו של נורמן עיסא. את השירים הלחינה הזמרת מירה עווד שגם משתתפת בהצגה. ב-2013 זכתה ההצגה בפרס קיפוד הזהב.

בשנת 2016 שודרה תוכנית במסגרת האוניברסיטה המשודרת בגלי צה"ל על שירתו. בעקבות התוכנית הזמין שר הביטחון אביגדור ליברמן את מפקד התחנה, ירון דקל, לשיחת הבהרה.

• זכר לשכחה, תרגום, הערות ואחרית דבר: סלמאן מצאלחה, הוצאת שוקן, 1989
• מעבר לזכוכית ההיעדרות (תל אביב: תג, תשנ"ה, תרגום של פרץ-דרור בנאי 1995)
• ערש הנוכרייה, הוצאת בבל, 2000
• למה עזבת את הסוס לבדו, הוצאת אנדלוס, 2000
• מצב מצור, הוצאת אנדלוס, 2002
• ציור קיר, הוצאת אנדלוס, 2006
• כפרחי השקד או רחוק יותר, תרגמו מערבית: עפרה בנג'ו ושמואל רגולנט, ספרי עיתון 77 / פיתום הוצאה לאור, 2008
• חמישים שנות שירה, תרגום, מבוא והערות: ראובן שניר, הוצאת קשב לשירה, 2015
• מילותיו של הזמן השבור, תרגם מערבית: ששון סומך, הוצאת קשב לשירה, 2017.
• אלרסאא'ל - האיגרות (חלופת אגירות בינו לבין סמיח אל-קאסם), תרגמה מערבית: חנה עמית-כוכבי, סדרת מכתוב בהוצאת מכון ון ליר, 2020.

דרוויש התחתן לראשונה עם הסופרת רנה קבאני, ובאמצע שנות השמונים התחתן בשנית עם חיאת חיני, מתרגמת מצרית. ביוני 2020 טען ידידו סלים ברכאת שלדרוויש בת מקשר עם אשה נשואה. למחמוד אח בשם זכי דרוויש שגם הוא סופר ומשורר.

• "תרשום אני ערבי", 2014, במאית: אבתיסאם מראענה

• הלית ישורון, איך עשית את זה? – ראיונות 'חדרים', הוצאת הקיבוץ המאוחד/ספרי סימן קריאה, 2016, עמ' 317–360, ראיון עם מחמוד דרוויש מפברואר 1996.
• מונא אבו עיד, עריכה: אביטל רגב-שושני, מחמוד דרויש: משורר האיליאדה הפלסטינית, מרכז משה דיין ללימודי המזרח התיכון ואפריקה - אוניברסיטת תל אביב, 2013.

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: מחמוד דרוויש
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מחמוד דרוויש

• מחמוד דרוויש, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
•   מחמוד דרויש (1941-2008), דף שער בספרייה הלאומית

•   מחמוד דרוויש, ברשת החברתית Goodreads

•   אתר האינטרנט הרשמי של מחמוד דרוויש
• mahmouddarwish.com - אתר האינטרנט של דרוויש (בערבית) (באנגלית)
• מכון ון ליר בירושלים, כנס בנושא מחמוד דרוויש: לצפייה
• darwishmuseum.ps, אתר מוזיאון מחמוד דרוויש

משיריו ועליהם

• מחמוד דרוויש, כפרחי השקד או רחוק יותר, שירים, תרגמו מערבית עפרה בנג'ו, שמואל רגולנט, עתון 77, גיליון 330, מאי-יוני 2008
• מחמוד דרויש, שלושה שירים מתוך "כענפי השקד ורחוק יותר", מערבית: עפרה בנג'ו ושמואל רגולנט, באתר הארץ, 15 באוגוסט 2008
• מחמוד דרויש, תסריט מוכן מראש, מערבית ששון סומך, באתר הארץ, 8 באוקטובר 2009
• עפרה בנג'ו, השפעות התנ"ך בקובץ "כפרחי השקד או רחוק יותר", באתר הארץ, 15 באוגוסט 2008
• ששון סומך, רגע של שותפות עם הקורא העברי, באתר הארץ, 15 באוגוסט 2008
• יעל לרר, קראו את מחמוד דרויש. הנה, כאן על המדף. בעברית, באתר הארץ, 15 באוגוסט 2008
• אלי הירש, על "כפרחי השקד או רחוק יותר", ידיעות אחרונות 7/11/08
• אלמוג בהר, כפרחי השקד או רחוק יותר, מחמוד דרוויש, גלות עצמה היא מטאפורה, באתר הארץ, 24 בדצמבר 2008
• יפתח אשכנזי, היא אינה אוהבת אותך כי אם את המטאפורה שלך, באתר הארץ, 19 בדצמבר 2008
• שושנה דיצמן לפידות, הייתי מורתו של מחמוד דרויש, באתר הארץ, 19 בדצמבר 2008
• דב חנין, שבוע הספר, ספרים מומלצים: סדקים ברודנות, באתר הארץ, 9 ביוני 2009
• אלמוג בהר, שירה במצור. ניסיון לדיאלוג עם מחמוד דרוויש, באתר הארץ, 9 באוקטובר 2009
• יונתן ברג, המלצת השבוע: "חמישים שנות שירה", באתר ואללה 27/2/15
•   גילי איזיקוביץ, מחמוד דרוויש: "דלק לטרור" או משורר שישראלים חייבים להכיר?, באתר הארץ, 20 ביולי 2016
• מרזוק אלחלבי, מחמוד דרוויש שלא רוצים שתכירו, באתר הפורום לחשיבה אזורית, 8 באוגוסט 2016
•   מחמוד דרוויש, שירים: הַלַּיְלָה הוּא זְמַן הַגַּעְגּוּעַ; מִי יִתְּנֵנִי אֶבֶן, באתר הארץ, 27 באפריל 2020

ראיונות

• מרב יודילוביץ', מחמוד דרוויש: "הייתי רוצה שישראלים יקראו אותי", באתר ynet, 24 בדצמבר 2001
• דליה קרפל, האסתטיקה של היאוש, באתר הארץ, 11 ביולי 2007

לאחר מותו

• מרב יודילוביץ', המשורר מחמוד דרוויש הלך לעולמו, באתר ynet, 9 באוגוסט 2008
• מרב יודילוביץ', "הצליח לגעת בכולם", באתר ynet, 10 באוגוסט 2008
• א.ב. יהושע, משורר, ידיד ויריב: יהושע על דרוויש, באתר nrg‏, 10 באוגוסט 2008
• עמירה הס, מסתנן, באתר הארץ, 15 באוגוסט 2008
• סלמאן מצאלחה, נדודי שירה, באתר הארץ, 15 באוגוסט 2008
• יצחק לאור, קורבן החיים הפרטיים, באתר הארץ, 15 באוגוסט 2008
• אלמוג בהר, למחמוד דרוויש, לפני המצור ואחריו, באתר nrg‏, 17 באוגוסט 2008
• ענת לוין, פועל של מטאפורות, באתר ynet, 9 באוגוסט 2009
• מרב יודילוביץ', הערב שדרוויש לא ישכח כל חייו, באתר ynet, 9 באוגוסט 2009
• יוסף אלגזי, לזכרו של מחמוד דרוויש / 2008-1941. כולל גם מונולוג של מחמוד דרוויש משנת 1969
• יצחק לאור, הכל אומר העדרות, באתר הארץ, 22 בינואר 2010