יצחק ג'קי אדרי: פעיל חברתי ישראלי

אדרי נולד בישראל וגדל בדימונה. לאחר שירותו בצה"ל, התגייס לימ"מ, ואחר כך הקים חברת מחשבים.

יזם את פרויקט "בוסתן השלום" בעיר הנבטית העתיקה ממשית לנטיעת 600 עצי זית על ידי תלמידים מישראל וירדן. התפרסם בשנת 2004 בעקבות הסרט זהב לבן עבודה שחורה של מערכת תוכנית התחקירים "עובדה", שבו נחשף מצב עובדי הקבלן במפעלי ים המלח. בעקבות החשיפה פוטר מעבודתו (כעובד קבלן במפעלי ים המלח). התחבר לגורמים נוספים כמו אנשי המכללה החברתית-כלכלית, הקשת הדמוקרטית המזרחית ויצא למאבק למען זכויות עובדי קבלן, מאבק בחברות כוח-האדם ומניעת העסקה פוגענית ברחבי ישראל.

בשנת 2004 הקים את עמותת "מערכות תמיכה חינוכיות לילדי עובדי קבלן בלתי מאוגדים", במטרה להוות אפיק להזרמת 80,000 ש"ח שהתקבלו בהסכם פשרה בבית הדין לעבודה בין אדרי לבין חברת הברום מקבוצת כי"ל בבעלות החברה לישראל. בכסף שהתקבל בעמותה נרכשו מחשבים לילדים של עובדי קבלן מדימונה.

היה מועמד לכנסת ה-17 מטעם רשימת "תפנית", שלא עברה את אחוז החסימה.

בשנים 2006–2009 ניהל את המרכז הרב-נכותי בדימונה, המשמש מסגרת יום תעסוקתית לבעלי צרכים מיוחדים.

מתחילת 2010 כתב מאמרים בעיתונות והופיע בהרצאות למען עובדי קבלן ולמען בניית סדר יום חדש חברתי-כלכלי ומימוש הזכות לחופש ההתאגדות. הרצה בהתנדבות במכללה החברתית-כלכלית.

ב-14 באוקטובר 2010 הגיש לבג"ץ עתירה הקוראת להקמת ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת התנהלות החברות "כימיקלים לישראל" ו"מפעלי ים המלח". לבקשת בית המשפט, משך העותר את העתירה, לאחר שבמסגרת הליך של בוררות בין המדינה לחברה, הגישה המדינה תביעה של יותר ממיליארד שקל.

 

ב-22 בנובמבר 2010 הכריז, בישיבת חירום של מועצת העיר דימונה, על מרד תשלומי מים לתאגיד המים "מעיינות הדרום", מייד לאחר ההכרזה ייסד מטה, בו הוא משמש יושב ראש, למאבק נגד תאגידי המים ונגד הפרטת משק המים ישראל. לאחר שהוצאו צווי עיקול למאות משפחות צרכני מים בדרום, פתח בשביתת רעב ב-18 בדצמבר 2011 נגד הפרטת משק המים ותאגידי המים. לאחר 23 ימים הפסיק את שביתת הרעב לבקשת יו"ר ועדת הכספים, ח"כ משה גפני, שהגיע להסדר עם אנשי משרד האוצר על סבסוד שנתי בגובה 50 מיליון ש"ח במחירי המים לבעלי צרכים מיוחדים וקשישים.

ב-2011 קיבל את אות אומ"ץ לוחם בשחיתות, בגין מאבקו למניעת העדפות יתר בכי"ל, ותשלום של 1 מיליארד ש"ח תמלוגים לקופת אוצר המדינה.

ב-2012 צורף למועצה הציבורית של כל זכות, וחבר מייסד בקבוצת המייסדים של תנועת עורו.

בבחירות לרשויות המקומיות שהתקיימו ב-22 באוקטובר 2013 נבחרה סיעת "דימונה בלב" בראשותו למועצת העיר דימונה וקיבלה שני מנדטים.

ב-2015 השתתף בסרטה של הבמאית אורנה בן דור, "הסוד האפל של הכור בדימונה", אודות הקריה למחקר גרעיני.

בבחירות לרשויות המקומיות 2018, התמודד מטעם סיעתו גם לראשות העיר וגם למועצה. סיעתו לא עברה את אחוז החסימה והוא קיבל רק 327 קולות (1.83%).

ב-21 בדצמבר 2019 יצא למסע "עוטף ישראל" במחאה אישית, בהפגנת יחיד בקריאה להתפטרותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. מחאתו נמשכה מספר שבועות, בהם הפגין במקומות שונים ברחבי המדינה. בסוף 2020, לקראת הבחירות לכנסת העשרים וארבע היה אדרי בין מייסדי מפלגת "האזרחים אלטרנטיבה שלטונית".

נפטר ב-3 בנובמבר 2021 מקורונה, כחצי שעה לאחר פטירת אחיו.

בשנת 1980 נישא לג'ולי, והשניים התגרשו בשנת 2021 ולהם שלושה ילדים.

  מדיה וקבצים בנושא יצחק ג'קי אדרי בוויקישיתוף

•   יצחק ג'קי אדרי, ברשת החברתית פייסבוק
•   יצחק ג'קי אדרי, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• יצחק ג'קי אדרי, נתניהו תתפטר, באתר יוטיוב, 21 בדצמבר 2019
• יצחק ג'קי אדרי, 'מדינה' בדרך למרי אזרחי, באתר חברה, גיליון 48, 1-2/2011
• ארי ליבסקר, עופר, מאחוריך, באתר כלכליסט, 21 באפריל 2011
• דרור פויר, ‏מי זוכר את ג'קי אדרי, באתר גלובס, 29 בדצמבר 2011
• מתי שמואלוף, ‏"אצא מאוהל שביתת הרעב עטוף בתכריכים או כאזרח עם גב זקוף", באתר ‏מאקו‏, 3 בינואר 2012
• אלמוג שמחון, שביתת הרעב של ג’קי אדרי נשאה פירות, באתר כביש ארבעים, גיליון 126, פברואר 2012
• מבזק לייב, דידי אלאלוף טרגדיה בדימונה: חבר המועצה ג'קי אדרי ואחיו מקסים הלכו לעולמם באותה השעה, 3 בנובמבר 2021