טיטו וילאנובה: כדורגלן ספרדי

וילאנובה שיחק כקשר מרכזי במהלך שנות ה-90 של המאה ה-20. לאחר פרישתו ממשחק פנה וילאנובה לקריירת אימון. בעונת 2007/08 היה עוזרו של ז'וזפ גוארדיולה בברצלונה אתלטיק, קבוצת המשנה של ברצלונה, ולאחר מכן בקבוצה הבוגרת של המועדון. בתקופתו של טיטו כעוזר מאמן ברצלונה זכתה הקבוצה ב-14 תארים. לאחר עזיבתו של גוארדיולה ב-2012, מונה וילנובה למאמן ברצלונה, אך לאחר עונה אחת בלבד בתפקיד, בה זכתה הקבוצה באליפות, נאלץ לעזוב בשל מחלת הסרטן שפקדה אותו. ב-25 באפריל 2014 נפטר מהמחלה.

טיטו וילאנובה
Tito Vilanova

מידע אישי
לידה	17 בספטמבר 1968 בלקיירה ד'אמפורדה שבספרד
פטירה	25 באפריל 2014 (בגיל 45) ברצלונה, ספרד
שם מלא	פרנססק וילאנובה אי באיו
גובה	1.82 מטר
עמדה	קשר
מועדוני נוער
1984–1988 ברצלונה
מועדונים מקצועיים כשחקן*
שנים מועדונים הופעות (ש)
1988–1990 1990–1992 1992–1995 1995–1996 1996–1997 1997–1998 1998–2000 2000–2001 ברצלונה אתלטיק פיגרס סלטה ויגו בדחוס מיורקה ליידה אלצ'ה גרמנט 52 (6) 72 (6) 26 (1) 33 (2) 10 (0) 21 (3) 63 (6) 28 (2)
קבוצות כמאמן
2003–2004 2007–2008 2008–2012 2012–2013 פלפרוז'ל ברצלונה אתלטיק (עוזר מאמן) ברצלונה (עוזר מאמן) ברצלונה
* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד

וילאנובה הצטרף בילדותו למערכת הנוער של ברצלונה. בעונת 1988/89 קודם וילאנובה לקבוצת המשנה של ברצלונה, ברצלונה אתלטיק, ששיחקה אז בליגה השנייה תחת המאמן ליואיס פוז'ול. בעונתו הראשונה בקבוצה פתח וילאנובה ב-17 משחקים ונכנס במחליף ב-8 נוספים. ב-18 ביוני 1989, במחזור ה-37 ולפני האחרון של העונה, הבקיע וילאנובה את שערו הראשון במדי הקבוצה, בניצחון 4-2 על פיגרס. ברצלונה אתלטיק סיימה את עונה זו במקום ה-17, ממנו ירדה לליגה השלישית. בעונה הבאה השתתף וילאנובה במספר משחקים רב יותר וסייע לקבוצתו לסיים במקום השני, אך קבוצתו לא הצליחה להעפיל בחזרה לליגה השנייה.

לאחר שלא התקבל לסגל הקבוצה הראשונה, עבר וילאנובה לקבוצה הספרדית פיגרס ששיחקה אז בליגת המשנה. כבר בעונתו הראשונה במועדון, עונת 1990/91, היה וילאנובה שחקן קבע בהרכב הקבוצה. הוא השתתף ב-36 משחקים, הבקיע פעמיים, שתיהן מול חרס, ופיגרס סיימה במקום ה-7 בליגה. בעונתו השנייה, במהלכה הבקיע 4 שערים ב-36 הופעות, היה וילאנובה משמעותי בהישגה הגבוה ביותר של פיגרס בליגות הספרדיות, הגעה למקום ה-3, אך בפלייאוף ההעפלה לליגה הראשונה הפסידה פיגרס לקדיס.

בזכות יכולתו בפיגרס חתם וילאנובה בקבוצת סלטה ויגו. בעונת 1992/93 שיחק וילאנובה ב-19 משחקי ליגה במדי סלטה, 13 מתוכם כשחקן מחליף ו-6 כשחקן הרכב. בעונה הבאה השתתף וילאנובה במשחק ליגה יחיד, בניצחון 4-0 על אוסאסונה בו נכנס כמחליף למשך 5 הדקות האחרונות של המשחק. בעונת 1994/95 שותף וילאנובה ב-6 משחקים, בכולם כמחליף. ב-30 באפריל 1995 הבקיע וילאנובה לראשונה במדי סלטה ובליגת העל הספרדית, בבעיטה חופשית לרשתה של ריאל אוביידו, במשחק שהסתיים בתוצאה 2-2.

בקיץ 1995 עזב וילאנובה את סלטה ויגו והצטרף לבדחוס מליגת המשנה, שם שיחק באופן קבוע. את שער הבכורה שלו במועדון כבש וילאנובה בניצחון 4-0 על אייבר ב-26 בנובמבר 1995. ב-10 בדצמבר הבקיע שער שני, בניצחון 2-1 על קבוצת נעוריו, ברצלונה אתלטיק. וילאנובה ערך 33 הופעות באותה עונה ועזר לבדחוס להגיע למקום ה-6. בסוף העונה עזב את בדחוס והצטרף למיורקה, שהייתה אז גם היא בליגה השנייה. במיורקה מיעט וילאנובה לשחק. הוא פתח פעם אחת ונכנס כמחליף ב-9 משחקים נוספים בעונת 1996/97. בסוף העונה הצליחה מיורקה להעפיל לליגה הראשונה, אך וילאנובה החליט לעזוב את הקבוצה ולעבור לקבוצה נוספת מהליגה השנייה, ליידה. בעונתו היחידה בליידה, עונת 1997/98, שיחק ב-21 משחקי ליגה, 11 מתוכם בהרכב הפותח, בהם הבקיע 3 פעמים, כולל בעיטת עונשין לרשתה של אחת מקבוצותיו הקודמות, בדחוס.

בקיץ 1998 הצטרף וילאנובה לאלצ'ה, ששיחקה באותה עונה בליגה השלישית. באלצ'ה השתתף וילאנובה ב-34 משחקים והבקיע 5 שערים, ביניהם צמד במשחק מול ז'ימנסטיק ב-8 במאי 1999. וילאנובה עזר לאלצ'ה לעלות לליגה השנייה דרך הפלייאוף, לאחר שהקבוצה סיימה את העונה במקום השלישי. בעונת 1999/00 פתח וילאנובה ב-13 משחקים ונכנס כמחליף ב-16 נוספים. ב-24 באוקטובר 1999 נכנס וילאנובה כמחליף במשחק מול רקראטיבו ולבה והבקיע תוך דקות ספורות את שערו היחיד באותה עונה, וקבוצתו ניצחה 3-1. בסוף העונה עבר וילאנובה לגרמנט ששיחקה בליגה השלישית. בעונת 2000/01 הופיע וילאנובה ב-25 משחקי ליגה והבקיע פעמיים. בעונתו השנייה נכנס כמחליף בשלושה משחקים, לפני שנפצע באופן חמור בברכו ופרש ממשחק, בגיל 33.

תחילת הדרך

לאחר פרישתו ממשחק החל וילאנובה לעבוד כמאמן. ב-2001 הפך למאמן קבוצת הנערים (עד גיל 15) של ברצלונה. תחתיו שיחקו שחקנים כגון ג'רארד פיקה, ססק פברגאס וליונל מסי. ב-2002 המשיך וילאנובה עם קבוצת הנערים עד גיל 16, והיא זכתה בטורניר "קופה מסטראלי". בעונת 2003/04 התמנה וילאנובה למאמנה של פלפרוז'ל, קבוצה מעיירה קטנה ליד ז'ירונה, ששיחקה בליגה הרביעית. בעונתו היחידה בקבוצה סיימה הקבוצה את הליגה במקום ה-18 וירדה לליגה החמישית. לאחר מכן התמנה וילאנובה לתפקיד מנהל טכני בקבוצה טראסה, ששיחקה באותן שנים בליגה השלישית והשנייה.

לקראת עונת 2007/08, עת מונה ז'וזפ גוארדיולה לתפקיד המאמן בברצלונה אתלטיק, קבוצת המשנה של ברצלונה, מונה וילאנובה להיות עוזרו. ברצלונה אתלטיק שיחקה אז בליגה הרביעית, ויחד הובילו את הקבוצה למקום הראשון בתום הליגה הסדירה, ולאחר מכן להעפלה לליגה השלישית הודות לניצחונות בפלייאוף. בסוף העונה, לאחר פיטוריו של פרנק רייקארד מעמדת המאמן בברצלונה, מונו צמד המאמנים למאמני הקבוצה הבוגרת של המועדון, כשגם שם שימש וילאנובה כעוזרו של גוארדיולה.

התקופה בברצלונה וההתמודדות עם מחלת הסרטן

בעונתו הראשונה כעוזר מאמן ברצלונה הגיעה הקבוצה להישגי שיא בהיסטוריית הכדורגל הספרדי, כשהקבוצה זכתה בטרבל – אליפות ספרד, גביע המלך הספרדי וליגת האלופות. לקראת סוף העונה הוסט אחד מכוכבי הקבוצה, ליונל מסי, מעמדת הקיצוני ימני לעמדת החלוץ המזויף. צעד זה התברר כהצלחה שכן כבר במשחק הראשון עם טקטיקה זו ניצחה ברצלונה בקלאסיקו את ריאל מדריד 6-2, ומסי כבש צמד. לאחר מכן כבש מסי מעמדה זו שערים רבים והוביל את הקבוצה לזכייה בתארים נוספים. וילאנובה הוכר כהוגה הרעיון למהלך.

עד סוף שנת 2009 זכתה ברצלונה בסופר קאפ הספרדי, בסופר קאפ האירופי ואליפות העולם לקבוצות, ובכך הייתה לקבוצה היחידה בהיסטוריה שזוכה בששת התארים הבכירים בכדורגל האירופי בשנה אחת. בעונת 2009/10 זכתה ברצלונה באליפות שנייה ברציפות. בעונת 2010/11 זכתה ברצלונה בסופר קאפ הספרדי פעם נוספת, באליפות שלישית ברציפות ובליגת האלופות בפעם השנייה תוך שלוש שנים, אך היא הפסידה בגמר גביע המלך לריאל מדריד בתוצאה 1-0.

עונת 2011/12 נפתחה עם הסופר קאפ נגד ריאל מדריד באוגוסט 2011. לאחר שהמשחק הראשון הסתיים בתוצאה 2-2, במשחק השני ברצלונה ניצחה 3-2 משער של ליונל מסי בדקות האחרונות של המשחק, ובכך ברצלונה זכתה בתואר. בתום המשחק הייתה מהומה בין ספסלי הקבוצות, וז'וזה מוריניו, מאמנה של ריאל מדריד, דחף את אצבעו לתוך עינו של וילאנובה, ובתגובה וילאנובה דחף את מוריניו. כשמוריניו נשאל על המקרה, עיוות מוריניו את שמו של וילאנובה וענה: "פיטו וילאנובה? אינני יודע מיהו." פיטו היא קללת סלנג בספרדית. התאחדות הכדורגל הספרדית השעתה את מוריניו לשני משחקים ואת וילאנובה למשחק אחד, אך לבסוף התבטלה ההשעיה לשניהם.

עונה זו המשיכה עם הדחה מליגת האלופות בחצי הגמר ואובדן האליפות לריאל מדריד. במהלך העונה, בנובמבר 2011 עבר וילאנובה ניתוח להסרת גידול סרטני בבלוטת מיצד האוזן. בהמשך עבר וילאנובה טיפולים כימותרפיים והוא נעדר מתפקיד עוזר המאמן למשך מספר חודשים. ב-27 באפריל 2012, לאחר הודעתו של גוארדיולה כי יעזוב את המועדון בסוף עונת המשחקים, הודיעה ברצלונה שווילאנובה יחליפו בתפקיד מאמן הקבוצה לעונת 2012/13.

באוגוסט 2012 הפסידה ברצלונה לריאל מדריד בסופר קאפ הספרדי בתוצאה המצטברת 4-4, כשלמדריד היה יתרון בשל חוק שערי חוץ. המשך הדרך הייתה טובה הרבה יותר עבור ברצלונה. ברצלונה הובילה את הליגה הספרדית החל מהמחזור הראשון. עד פגרת החורף שנערכת בדצמבר, ניצחה ברצלונה את כל משחקי הליגה, למעט תיקו 2-2 עם ריאל מדריד. ב-19 בדצמבר 2012 נתגלה כי מחלת הסרטן חזרה לווילאנובה, כשנמצאו בבלוטות הרוק גרורות. וילאנובה עבר ניתוח נוסף והחל בטיפולים כימותרפיים פעם נוספת, רובם בניו יורק שבארצות הברית. וילאנובה נעדר ממשחק הליגה שלאחר הניתוח, בניצחון 3-1 על ריאל ואיאדוליד ב-22 בדצמבר, כשאת מקומו תפס עוזרו של וילאנובה, ג'ורדי ראורה. בתום פגרת החורף שב וילאנובה למלא את תפקידו כבר במחזור הליגה הבא, בו ברצלונה ניצחה את אספניול 4-0. אולם, כעבור פחות משלושה שבועות נאלץ וילאנובה להתפנות להמשך הטיפולים, כששוב ראורה מחליפו, ווילאנובה חזר מהטיפולים רק ב-6 באפריל. ברצלונה הודחה בהמשך החודש מליגת האלופות בשלב חצי הגמר בעקבות תבוסות 3-0 ו-4-0 לבאיירן מינכן. במהלך עונתו של וילאנובה כמאמן הראשי זכתה ברצלונה באליפות הליגה הספרדית עם כמות שיא בהיסטוריית ספרד של 100 נקודות מתוך 114 אפשריות, הודות ל-32 ניצחונות, 4 תוצאות תיקו ושני הפסדים.

במהלך ההכנות לעונת 2013/14, ב-19 ביולי 2013 הודיעה הנהלת ברצלונה על עזיבתו של וילאנובה את תפקיד המאמן הראשי בשל הרעה במצבו הרפואי והבנה שלא יוכל להמשיך למלא את משרתו כהלכה. חרארדו מרטינו מונה במקומו של וילאנובה תוך ימים ספורים.

בקלאסיקו מול ריאל מדריד שנערך ב-26 באוקטובר 2013 בקאמפ נואו הוצגה מוזאיקה עם הכיתוב "Força Tito" (בקטלאנית: "קדימה טיטו") כתמיכה במלחמתו של וילאנובה במחלה. ב-24 באפריל 2014 אושפז וילאנובה בבית חולים בברצלונה בגלל בעיה במערכת העיכול שנוצרה בעקבות מחלתו. הוא נותח ונשאר לאשפוז במצב קריטי. למחרת, ב-25 באפריל, נפטר וילאנובה בגיל 45 ממחלת הסרטן. ב-20 בפברואר 2015 שינה המועדון את שמו של מגרש האימונים מספר 1 במתחם האימונים של המועדון לשמו של וילאנובה.

וילאנובה נישא ב-1992 למונטסה צ'אורה. ב-1994 נולדה לזוג בת, קרלוטה, וב-1997 נולד בן, אדריה.

תארים קבוצתיים כעוזר מאמן ברצלונה

• אליפות ספרד (3) - 2008/2009, 2009/2010, 2010/2011
• ליגת האלופות (2) - 2008/2009, 2010/2011
• גביע המלך הספרדי (2) - 2008/2009, 2011/2012
• הסופר קאפ הספרדי (3) - 2009, 2010, 2011
• הסופר קאפ האירופי (2) - 2009, 2011
• אליפות העולם לקבוצות (2) - 2009, 2011

תארים קבוצתיים כמאמן ברצלונה

• אליפות ספרד (1) - 2012/2013

תארים אישיים כמאמן

• פרס מיגל מוניוס (מאמן השנה בליגה הספרדית לפי מארקה (1) - 2012/2013

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: טיטו וילאנובה

• פרופיל, באתר Transfermarkt
• פרופיל, באתר BDFutbol
• פרופיל, באתר WorldFootball.net
• פרופיל, באתר FootballDatabase.eu
• פרופיל המאמן, באתר Transfermarkt
• פרופיל המאמן באתר BDFutbol
• אוסף הכתבות על טיטו וילאנובה באתר The Guardian
• עמית לוינטל וסאל אמרגי, טיטו מי?, באתר ישראל היום, 2 בנובמבר 2012