ז'ורז' פדו: מחזאי צרפתי

ילדותו ונעוריו

ז'ורז' פדו נולד ב-1862 בבית מספר 49 ביס ברחוב קלישי בפריז לסופר ארנסט-אמה פדו, מחבר רומנים, ולאמו הפולניה לודז'יה "לאוקדי" בוגוסלאבה זלבסקה.

פדו היה ילד מפונק ואלים, גם כלפי אחותו, דיאן ולנטין, שפקדה את החוגים של שרה ברנאר ושל הסופרת קולט. כאשר היה בן 7 לקה אביו באירוע מוחי ונשאר משותק במחצית גופו. בנוסף, המלחמה עם פרוסיה בשנת 1870 אילצה את המשפחה לעבור לבולון-סור-מר. אחרי שחזרו לפריז, נסעו לזמן קצר למרחצאות בהומבורג שבגרמניה. פדו למד בהתחלה רק בבית עם מורים פרטיים, אך החל מאוקטובר 1871 נשלח לפנימיה במכללת שפטאל. בשנת 1872 עבר לתיכון "סן לואי", ונמשך כבר אז לתיאטרון, ובעידודם של אביו ושל אנרי מייאק שלח את ידו בכתיבת מחזות. אביו נפטר בשנת 1873, ושלוש שנים לאחר מכן נישאה אמו מחדש לעיתונאי אנרי פוקייה וילדה בהמשך בת נוספת בשם הנרייט. בגיל 14 ניסה פדו את כוחו כשחקן והתחיל לשחק בלהקה שהקים יחד עם חבר, בשם "סרקל דה קסטנייט" (Cercle des Castagnettes - חוג הקסטנייטות). בשנים 1876–1880 שיחק תכופות במחזות של מולייר ולביש, ביצע חיקויים, בין היתר של שחקני תיאטרון מפורסמים, וחיבר קטעים תיאטרליים שהוצגו בטרקליני תרבות שונים. בחוגים שפקד התוודע לסטודנטים של הקונסרבטואר, למבקרים ולמחזאים ותיקים ומתחילים, בהם אלכסנדר דיומא הבן. באחד ממופעיו עורר את הערכתם של הסופר פרנסואה קופה ושל מבקר התיאטרון פרנסיסק סארסיי.

בסופו של דבר התפנה בעיקר לכתיבת מחזות, והקומדיה במערכה אחת "Par la fenètre" (דרך החלון) הוצגה לראשונה בהצלחה בשנת 1881, כשפדו היה בן 19. אולם הצלחה עוד יותר גדולה קטפה הקומדיה "Tailleur pour dames" (חייט נשים) ששוחקה ב"תיאטר דה לה רנסאנס" וזכתה לדברי שבח מצד אז'ן לביש. לצורכי פרנסה כתב פדו גם מדור תיאטרון שנקרא "קורייה דה תיאטר" (Courrier des théâtres) בעיתונו של אביו החורג, אנרי פוקייה.

נישואיו

ב-14 באוקטובר 1889 התחתן ז'ורז' פדו עם מרי-אן קרולוס-דיראן, בתו של הצייר קרולוס דיראן, שהיה למורו לציור מודרני. לזוג נולדו ארבעה ילדים, אולם הנישואין לא החזיקו מעמד זמן רב.

פדו שאב השראה במחזותיו מעולם חיי הלילה וההוללות שידע בעצמו. בילה זמן רב במסעדות, בעיקר ב"מקסים", התמסר לא פעם להימורים ולספקולציות כושלות בבורסה, נהג להסניף קוקאין מתוך רצון לשמור על מרץ ויצירתיות, ובגד באשתו עם נשים ועם גברים. חלק ממחזותיו כתב ביחד עם מוריס דוואלייר, אותו הכיר בשנת 1887. אחרי ההצלחה עם "חייט הנשים", ידע פדו תקופה פחות מלבבת. יצירותיו הבאות "La Lycéenne" (התיכוניסטית), "Chat en poche" (חתול בכיס), "L'Affaire Édouard" (פרשת אדואר) לא זכו ליותר מקבלה פושרת. אך התהילה הגיעה בשנת 1892 עם ההצלחה המטלטלת עם המחזות " Monsieur chasse (בגרסה העברית של נסים אלוני "צייד יצא לצוד בצד"), "Champignol malgré lui" (שאמפינול בעל כרחו) ובמידה פחותה יותר, "Le Système Ribadier" (הסיסטמה ריבדייה) שהביאו לו את התואר של "מלך הוודבילים". אחרי כן ההצלחות באו זו אחר זו: "L'Hôtel du libre échange", ו-"Le Fil à la patte" בשנת 1894, Le Dindon (תורגם לעברית כ-"קוקוריקו") ב-1896, La Dame de chez Maxim's (הגברת מ"מקסים") ו-"La Main passe" (היד עוברת) ב-1902, ו-"Occupe-toi d'Amélie" (תורגמה בישראל כ-"אמלי"), 1908.

 

בספטמבר 1909, אחרי מריבה קשה עם מרי-אן שלקחה לעצמה מאהב, עזב פדו את הבית ברחוב לונשאן ועבר לגור בשכירות שנתית בבניין דירות שנקרא "הוטל טרמינוס" ברובע תחנת הרכבת סן לזאר. הוא התגרש רשמית בשנת 1916. בית מגוריו החדש שימש לו להשראה לבית המלון שבמערכה השנייה של מחזהו "Le dindon" ("קוקוריקו"). אחרי הפרידה מאשתו חידש פדו את ז'אנר הוודביל וקומדיות המוסר שבו גיחך על הבינוניות של הקיום הבורגני, כמו ב-(On purge Bébé (1910.

אהוב מאוד על בני זמנו ועמיתיו, ב-10 באפריל 1919 היה פדו עד בחתונתם של סשה גיטרי ואיוון פרנטאן. מאוחר יותר ביקר אצלו גיטרי בקליניקה של ד"ר פוקאר בריאי, שבה התאשפז בגלל סיבוכים נפשיים של מחלת העגבת. פדו נפטר ממחלת העגבת בקליניקה זאת ב-5 ביוני 1921, בגיל 58.

ז'ורז' פדו הובא לקבורה בבית הקברות של מונמארטר, שבו נקבר גם אביו.

הוריו

אמו היתה אחייניתו של הרוזן קֵלון, ואמה של אימו היתה יהודית, לואיז לבית ריטרברנד.

לדבריו, אמו גילתה לו שאביו האמיתי היה נפוליאון השלישי. מקורות אחרים טוענים שהוא היה בנו של הדוכס מורני, אח למחצה של הקיסר, כשמורני עצמו היה בן מחוץ לנישואים של הרוזן פלאו, שהיה בתורו בן מחוץ לנישואים של טליראן.

ילדיו

בתו ז'רמן (1941-1890) התחתנה עם המחזאי לואי ורניי, בנו ז'אק (1970-1892) היה חייל מצטיין במלחמת העולם הראשונה, פצוע מלחמה מעוטר בצלב המלחמה עם עלי דקל, מישל (נולד ב-1900), אבי השחקן אלן פדו, וז'אן-פייר (1970-1903), תסריטאי, שמת בעקבות פציעה בתאונת דרכים.

מונולוגים

מחזות שפורסמו אחרי מותו

• L'Amour doit se taire
• L'Homme de paille
• Deux Coqs pour une poule
• À qui ma femme ?
• Monsieur Nounou

  מדיה וקבצים בנושא ז'ורז' פדו בוויקישיתוף

•   ז'ורז' פדו, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• ביוגרפיה עם לוח כרונולוגי מאת נואל בנאמו, באתר הספרים הצרפתי "א לה לטר" 2006
• יצירות ז'ורז' פדו בוויקיטקסט (בצרפתית)
• צייד יצא לצוד בצד Monsieur chasse בוויקיטקסט (בצרפתית)
• ז'ורז' פדו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• ז'ורז' פדו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)