ווייבוד: תואר סלאבי

אצל העמים הסלאביים היה הווייבוד מנהיג צבאי ראשי שהוביל את העם לקרב, להבדיל מה"אדון" או הז'ופאן, שהיו השליטים. במהלך ימי הביניים, התמזגו בהדרגה שני התארים, כך שהווייבוד היה גם תואר השליט.

התארים היו מקובלים במספר ארצות, ובהן נסיכות מולדובה, ולאכיה, טרנסילבניה, בוהמיה, בוסניה, בולגריה, רוסיה, פולין, סרביה, מונטנגרו ומקדוניה. שמם של חלק משליטי ולאכיה ונסיכות מולדובה, כמו דראגוש וודה, סאס וודה ואחרים, כולל את המילה וודה, לאחר השם הפרטי, כשהכוונה היא לסיומת של השם ווייבודה.

ברוסיה הצארית ווייבוד היה מפקד צבאי של האזור וגם ראש המנהל המקומי. התפקיד בוטל במסגרת רפורמות של פיוטר הגדול.

בטרנסילבניה של ימי הביניים היה מקובל התואר vajda לשליטים ההונגרים ששלטו בה. מנהיגי ההיידוק הבולגריים תחת האימפריה העות'מאנית נקראו voevodes (ביחיד: voyvoda).

תואר הווייבוד מקביל לתואר הלטיני דוכס ולתואר הגרמני הרצוג ועבר אותה התפתחות.

בפולין, כיום, משמש התואר (województwo) לציון מושל מחוז.

  מדיה וקבצים בנושא ווייבוד בוויקישיתוף

• ווייבוד, באתר Dictionary.com