הפצצות בקלן במהלך מלחמת העולם השנייה

הפצצות אלו קיבלו את שם הקוד "מילניום", מאחר שהייתה זו הפשיטה הראשונה שכללה יותר מ-1,000 מפציצים אוויריים.

 

הפשיטה הראשונה שכללה יותר מ-1,000 מפציצים אוויריים אורגנה על ידי חיל האוויר המלכותי של בריטניה בפיקוד סר ארתור טרוורס האריס (באנגלית: Arthur Travers Harris) וקיבלו את שם הקוד "מילניום". פשיטה זאת התקיימה בקלן בלילה של 30 במאי 1942. יותר מ-2,000,000 מטרים רבועים הושמדו, יותר מ-45,000 תושבים איבדו את בתיהם והדרכים בקלן היו חסומות לגמרי. בנוסף נאמר שכאשר גל המפציצים האחרון התקרב, השריפות בעיר היו כל כך חזקות עד שהיה אפשר לראותם מיותר מ-240 קילומטרים.

פרטי הפשיטה

פשיטת המילניום כללה בפועל 1,047 מפציצים אווירים ובסופו של דבר בערך 900 לקחו חלק בהתקפה. בתוך שעה וחצי מתחילת הפשיטה, חיל האוויר המלכותי של בריטניה הטילו 1455 טונות של פצצות, שני שלישים מהם היו פצצות תבערה. לפי רשומות גרמניות 2,500 שריפות נדלקו במקומות שונים, מהם 1,700 נחשבו לגדולות. 3,330 בנייני מגורים נהרסו, 2,090 בני אדם נפגעו קשות ו-7,420 נפגעו קלות. 90 אחוז מהנזק נגרם על ידי השריפות ולא על ידי חומרי הנפץ. בסביבות 500 תושבים נהרגו, 5,027 נפצעו ו-45,132 הופצצו. העריכו כי 135,000 עד 150,000 מאוכלוסיית קלן - אוכלוסייה של כמעט 700,000 אנשים - ברחו מהעיר לאחר הפשיטה. בסופו של דבר קצת יותר מ-2,428,113 מטרים רבועים של קלן הושמדו. לעומת קלן שיעור הנפגעים של חיל האוויר המלכותי היה מרשים, 3.3 אחוז נפגעו במהלך הפשיטה, עם בסך הכל 39 כלי טיס חסרים. שיעור זה הוא קטן במידה ניכרת ביחס לממוצע של השנה הקודמת, אז 4.6 אחוז נפגעו בהתקפות בתנאים דומים.

הכנות לפשיטה

כאשר סר ארתור האריס העלה את הרעיון של פשיטה הכוללת 1,000 מפציצים, היו בידיו בסך הכל קצת יותר מ-400 כלי טיס. כדי להגיע למספר כלי הטיס הרצוי האריס נעזר בשלושה מקורות עיקריים: יחידות הכשרה מבצעיות של פיקוד ההפצצות (אנ'), פיקוד החוף ופיקוד אימון הטייס (אנ'). מאוחר יותר נמצא שרוב המפציצים של פיקוד אימון הטייס לא היו מצוידים להפצצות ליליות. למרות זאת, האריס הצליח להגיע למטרתו, 1000 מפציצים אוויריים.

מכיוון שרוב התעשייה הגרמנית הייתה נוכחת בערים מרכזיות ובסביבתם, מתקפות על מקומות אלו פגעו בוודאות במפעלים חשובים וכך פגעו בתהליכי ייצור של משאבים גרמניים. בנוסף ראש חיל האוויר המלכותי של בריטניה, סר ארתור טרוורס האריס החליט כי היה צורך במבצע מרהיב, בתקווה שישתיק את הספקות של מבקריו ויותר חשוב שיבטיח תמיכה להפצצות עתידיות מראש הממשלה.

פשיטה על קלן הייתה הראשונה שהשתמשה באסטרטגיה הנקראה זרם מפציצים (bomber stream (אנ')). אסטרטגיה זאת הפכה לאסטרטגיה בסיסית בכל ההפצצות הבאות אחריה במשך שנתיים ועד סוף מלחמת העולם השנייה. לפי אסטרטגיה זו, כל כלי הטיס צריכים לטוס באותה דרך באותה מהירות אל המטרה, ולכל אחד מוקצה גובה וחריץ זמן בזרם כדי להקטין את הסיכוי להתנגשויות. היתרון העיקרי לשימוש באסטרטגיה זו היה שהמפציצים יכלו לעבור דרך כמה שפחות מכ"מים גרמניים. הבקר בכל מכ"ם היה יכול לכוון מקסימום של שישה יירוטים פוטנציאליים לשעה. כך המעבר של הזרם דרך השטח בכמה שפחות זמן הקטין את מספר היירוטים האפשרי. דבר זה הוביל להחלטה של הקטנת כמות הזמן המותרת להפלת הפצצות במטרה. מוקדם יותר במלחמה הזמן המותר לפשיטה של 100 מפציצים היה 4 שעות. צמצום ההפצצה לשעתיים בפשיטה של 234 מפציצים בליבק (בגרמנית: Lübeck) היה נחשב מהפכני, אך מינימום של 90 דקות היו מורשות לפשיטה של יותר מ-1,000 מפציצים במבצע הקרב.