המלחמה הממלוכית-עות'מאנית

תוצאות המלחמה היו נפילתה של הסולטנות הממלוכית, וסיפוחן של סוריה, מצרים, ארץ ישראל וחצי האי ערב לאימפריה העות'מאנית. הסיפוח חיזק את מעמדם של העות'ומאנים, בכך שנתן להם שליטה במרכזים איסלאמיים ותיקים כמו חלב, דמשק, קהיר ומכה.

המלחמה הממלוכית-עות'מאנית

תאריכים	1516 – 22 בינואר 1517
מקום	אסיה הקטנה, סוריה, מצרים
תוצאה	ניצחון האימפריה העות'מאנית ונפילת הסולטנות הממלוכית.
הצדדים הלוחמים הסולטנות הממלוכית האימפריה העות'מאנית מפקדים אל-מלכ אל-אשרף קאנסוה אל-ע'ורי, טומאן ביי סלים הראשון

שתי האימפריות היו בסכסוך ממושך מזה שנים רבות, בין היתר על שליטה בנתיבי סחר התבלינים. בין השנים 1485–1491, התקיים סכסוך מקדים בין שתי המעצמות, שהסתיים בלא הכרעה. בשנת 1514, ניצחו העות'מאנים, בהנהגת סלים הראשון את הפרסים בקרב צ'לדיראן, והפנה את צבאו לטפל בממלוכים.

בעוד שהצבא ממלוכי היה מורכב מלוחמים בחץ וקשת, העות'מאנים ידעו לעשות שימוש בארקבוז, אחד מהרובים הראשונים. שני הצבאות נלחמו זה בזה בשלושה קרבות: בשנת 1516 ניצחו העות'מאנים את הממלוכים בקרב מרג' דאבק, צפונית לחלב. באותה שנה נוצחו הממלוכים פעם נוספת בקרב ח'אן יונס, ליד עזה, ובינואר 1517 ניצחו העות'מאנים את הממלוכים בקרב רידניה (אנ') וכבשו את קהיר. קהיר נשארה תחת שלטון עות'מאני עד להגעת כוחות צרפתים בראשות נפוליאון בשנת 1798.

לקראת סוף המלחמה, אירע הטבח בחברון (1517), שכוון נגד אנשי היישוב היהודי בחברון.

• ארצ'יבלד וייוול, ‏הטופוגרפיה של שדה-המלחמה הארץ ישראלי, מערכות גיליונות 2–3, יולי 1940

  ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה צבאית ובנושא האימפריה העות'מאנית. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.