הלוח הקראי הוא גרסה של לוח השנה העברי המקובלת בקהילות היהודים הקראים, המבוסס על שילוב של מחזור ירח ומחזור שמש.
הלוח מבוסס על שילוב של כללים בשני עקרונות בסיסיים שהם קידוש החודש ועיבור השנה. בעבר, עד לפני כ-200 שנים, השימוש במונח "לוח" היה יכול להיות מטעה וניתן היה לדבר רק על "כללי עיבור השנה" ו"כללי קידוש החודש". אולם כיום, בעקבות התפתחות הלכתית ניתן להגדיר כללים אלה ככללים של "לוח שנה" ממש.
ההבדל בין הלוח הקראי לעברי הוא גם בכך שהקראים מקבלים על עצמם אך ורק את התנ"ך, ועל כן הם מציינים רק את החגים והמועדים הבסיסיים שמופיעים בו.
הלוח הקראי מבוסס על הכללים ההיסטוריים הקדומים של קידוש החודש ועיבור השנה המופיעים בספרות חז"ל (המשנה והתלמוד). הלוח מבוסס על שילוב של מחזור ירח ומחזור שמש, להבדיל מהלוח הגרגוריאני (ספירת הנוצרים), המבוסס על מחזור שמש בלבד, והלוח המוסלמי, המבוסס על מחזור ירח בלבד.
ההבדל העיקרי בינו לבין הלוח העברי המקובל בקרב היהדות הרבנית, הוא קביעת ראשי חודשים על-פי כללים הנובעים מעדויות ותצפיות אסטרונומיות - היהדות הרבנית מחזיקה בתקנתו של הלל נשיאה, שתיקן לוח שנה על פי חשבון קבוע (כפי שאנו מכירים אותו היום), ואילו היהדות הקראית לא קיבלה את תקנת הלל, והנהיגה את הלוח החז"לי כמקורו.
בתחילתו, הלוח הקראי הנהיג מסורת שהייתה מקובלת בקרב יהודים לפני המאה הרביעית (הוא הלוח המופיע בתלמוד) - לקבוע ראשי חודשים על פי "ראייה בפועל" בצירוף הקרבות. במשך הזמן ובהדרגה, עקב התפתחות הטכנולוגיה והמדע, התפתחה שיטה של "אפשרות ראייה" המבוססת על ידע אסטרונומי מהימן, שמאפשר ליצור לוח שנה ממשי הידוע מראש, וזהו הלוח הקראי הנהוג בימינו. בשל העובדה שראשי החודשים בלוח הקראי נקבעים על פי הראייה (בדיוק עם הופעת הירח החדש), בעוד שהלוח העברי הרבני נקבע ללא נתונים אסטרונומיים מדויקים אלא בקירוב, לא מן הנמנע שייווצרו הבדלים בתאריך בין הלוח העברי הקראי ללוח העברי הרבני.
לוחות השנה הקראים העתיקים ביותר שיש בידינו היום נמצאו בגניזת קהיר ומתוארכים לשנת 1020
בלוח העברי היחידה הבסיסית הראשונה היא היום. יום מתחיל משקיעת השמש ומסתיים בשקיעת השמש למחרת. הימים מצטרפים זה לזה ומרכיבים את היחידה הבסיסית השנייה שהיא החודש. חודש הוא הזמן שבין הופעת הירח לאחר היעלמו לבין הופעתו בפעם הבאה. החודש מתחיל בראיית הירח החדש. ראייה זו היא הרגע בו נראה הירח בפעם הראשונה, אחרי שהירח של החודש הקודם נעלם. יום זה נקבע כראש החודש. בראש החודש, היום הראשון של החודש, הירח אמור להיראות בצורת סהר דק ולשקוע דקות לאחר שקיעת השמש. עם התקדמות החודש הולך וגדל חלקו המואר של הירח, והוא הופך לירח מלא באמצע החודש העברי. מכאן ואילך הולך ופוחת אורו המוחזר של הירח הנראה לעינינו, עד שהוא נעשה חשוך לחלוטין בסוף החודש. על פי חז"ל, קבע בית הדין שישב בירושלים את תאריך ראש החודש לפי עדויות ראייה שהובאו לפניו. לאחר שנקבע ראש החודש, בית דין השיא משואות בראשי ההרים, שנראו בראשי ההרים של הערים הסמוכות, ובכך הופצה בשורת ראש החודש. בשלב מאוחר יותר, עקב אילוצים, ביטלו בית הדין את השאת המשואות, ועברו להודיע על קידוש החודש בעזרת שליחים שיצאו מבית הדין שבירושלים לכל חלקי הארץ כדי לפרסם את מועד ראש החודש. היחידה הבסיסית השלישית בלוח השנה היא השנה. שנה מורכבת משנים-עשר חודשי ירח בשנה פשוטה ומשלושה-עשר חודשים בשנה מעוברת. (ראו להלן)
אולם בשנת 359, עקב המצב ששרר אז בארץ והקשיים בפרסום מועד ראש החודש, קבע רבי הלל בן רבי יהודה נשיאה (הנשיא) את חשבונות לוח השנה העברי הרבני כפי שהוא מקובל עד לימינו. ומאז לא נוהגים הפרושים - והרבניים ממשיכיהם (ובכללם האורתודוקסים) לקדש ראשי חודשים לפי ראיית הירח אלא לפי חשבונותיו של הלל. לפי שיטה זו, מספר הימים בכל חודש (29 או 30) קבוע מראש, ואינו קשור לראיית הירח, כך יוצא שראש החודש לא חל באותו יום של הראייה אלא יכול לחול לפניו או אחריו בכמה ימים.
בנוסף, היהודים הרבניים קובעים את לוח השנה שלהם על פי ארבע דחיות. כלומר, הם קבעו ארבעה כללים, שלפיהם יום ראש השנה (ואיתו כל השנה) יידחו למרות החישוב של המולד הממוצע. כך למשל ראש חודש תשרי אינו יכול לחול בימים א', ד' או ו'. לפי שיטת היהודים הרבניים, אם חל ראש החודש באחד מימים אלו - הוא נדחה ביום.
היהודים הקראים אינם מקבלים תקנות רבניות אלו, משום שאז החגים והמועדים לא חלים בתאריכים המדויקים בהם הם צריכים להיות. לפי שיטתם יש לדבוק בעקרון ראיית הירח ולקדש ראשי חודשים לפי אפשרות ראיית הירח, כלומר ראש החודש חייב לפול בתאריך בו אמור להיראות הירח, גם אם לא נראה במקום כלשהו עקב תנאים מקומיים כמו עננות יתר או אובך. כל חודש בשנה יכול להיות חסר (בן 29 ימים) או מלא (בן 30 ימים), לפי אפשרות ראיית הירח הבא. כיום, בעקבות ההתפתחות הטכנולוגית וההתקדמות העצומה בידע האסטרונומי שבידינו, מתאפשר לחזות מראש מתי יהיה מולד הירח ומתי הוא יראה לראשונה. אם כך הלוח העברי הקראי הוא לוח עברי שבו אמורים ראשי החודשים לפול בדיוק בתאריך של אפשרות ראיית הירח, ולכן התאריכים בלוח העברי הרבני ובלוח העברי הקראי לא תמיד חופפים.
לוח השנה הקראי מוכן כיום בידי בית הדין של הקראים בישראל בסיוע אנשי מדע. בשל הצורך של הקראים להזדקק לתצפיות מדעיות עדכניות עלולות לחול שגיאות בלוחות שלהם שתוכננו מראש. כך אירע ב-1990 (תשנ"א), אז נתברר לבית הדין הקראי שעליו להכריז מחדש על לוח השנה. בעקבות אירוע זה גובשו עקרונות חדשים להכנת הלוח באופן שיבטיח שיחזה נכון את אפשרות ראיית הירח החדש.
לחודשים בלוח העברי הקראי יש שמות מספריים כמו 'החודש הראשון' ו'החודש השביעי', החל מהחודש הראשון הוא חודש ניסן "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים: רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה" (שמות, י"ב, ב'). כיום נוהגים הקראים להשתמש גם בשמות החודשים של לוח השנה הרבני שמקורם בבלי.
הלוח העברי מבוסס גם על שנת השמש (ולא רק על 'החודש הירחי'): בצאתם מארץ מצרים ציווה אלוהים על בני ישראל לשמור על חודש האביב, כלומר לדאוג לכך שהחודש הראשון (חודש ניסן) יפול תמיד באביב: "שָׁמוֹר, אֶת-חֹדֶשׁ הָאָבִיב, וְעָשִׂיתָ פֶּסַח, לַ-ה' אֱלֹהֶיךָ: כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב, הוֹצִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם -- לָיְלָה." (דברים, ט"ז, א'). הבעיה היא ש-12 חודשי ירח עבריים קצרים בכ11 יום מאורכה של שנת השמש (משך סיבוב כדור הארץ סביב השמש), שהיא השנה המתאימה לעונות השנה. כדי למנוע פיגור הולך ומתמשך של השנה העברית ביחס למחזור השמש, שיגרום לכך שחג הפסח ינדוד לכיוון החורף ולא יפול באביב - מעברים את השנה. עיבור השנה הוא הוספת חודש נוסף לשנה כך שבמקום שיהיו בה 12 חודשים כמו בשנה רגילה יהיו בשנה מעוברת 13 חודשים.
בימי הבית השני היה פולמוס גדול בין הזרמים היהודיים - כיצד להתאים את חודשי השנה העבריים עם עונות השנה, על מנת שחודש ניסן ופסח יצאו תמיד בתקופת האביב (כהוראת התורה). כת מדבר יהודה לא הייתה צריכה להתמודד עם בעיה זו כלל, היות שהנהיגה לוח שנה על פי שנת השמש, ובכך עונות השנה מותאמות לחודשי השנה. לעומת זאת, עקב זה שחז"ל (הפרושים) הורו שהשנה העברית היא שנת ירח, על מנת להתאים את חודשי השנה עם עונות השנה, עיברו את השנים לפי עקרון 'מציאת האביב בארץ ישראל'. פירוש המילה אביב הוא מצב מסוים של הבשלת השעורה "וְהַפִּשְׁתָּה וְהַשְּׂעֹרָה, נֻכָּתָה: כִּי הַשְּׂעֹרָה אָבִיב, וְהַפִּשְׁתָּה גִּבְעֹל." (שמות ט' ל"א). הגעת האביב נקבעה לפי מידת הבשלת השעורה בארץ ישראל. אם לא הגיע האביב בחודש השנים עשר הוא חודש אדר, אז היו מעברים את השנה כלומר מוספים חודש נוסף בסופה - אדר ב'. כך נדחה למעשה חג הפסח בחודש ונפל באביב.
היהודים הרבניים (ובכללם האורתודוקסים) נוהגים כיום לפי עקרון חשבון 19 השנים (כפי שתיקן הלל נשיאה במאה הרביעית). לפי שיטה זו בכל 19 שנים יש שתים-עשרה שנים פשוטות ושבע שנים מעוברות (ה-3, 6, 8, 11, 14, 17, 19 למחזור). חשבון זה אינו מדויק כמו חשבון הראייה, אלא רק מותאם לו בקירוב.
לעומת זאת, כשנוסדה הקראות לא היו שיטות מוכרות נוספות לשנה העברית מלבד שיטת חז"ל (שנת ירח שמעברים אותה אחת לכמה שנים על מנת להתאימה לשנת השמש). לכן קיבלו ראשי הקראים את שיטה זו גם כשיטתם. גם לאחר שנתרחקו הקראים מהחקלאות הם שמרו על זיקתם לארץ ישראל ולאדמתה. מדי שנה הקראים שלחו שליחים לבקש את האביב בארץ ישראל ואם לא נמצא האביב בסוף השנה, עוברה השנה. עיקרון זה של לוח השנה העברי היה כה חשוב עבור הקראים עד שבכתובה הקראית קיים תנאי בו מתחייבים בני הזוג לשמור את הלוח לפי עקרון האביב ולפי עקרון ראיית הירח. יש הטוענים שתנאי זה הוסף לכתובה כדי שיקוימו החגים לפי ההלכה הקראית גם בנישואין בין קראים לרבניים.
אולם במרוצת הימים בעקבות ההתפשטות הקראית הנרחבת ברחבי העולם - מפרס במזרח ועד מערב אפריקה, ממצרים בדרום ועד ליטא בצפון, לא יכלה עוד עדות ה'אביב' להגיע אל כל קהילות הקראים, וקהילות קראיות החלו לאמץ אט-אט את מחזור 19 השנים הרבני. בתחילה רק הקהילות הקראיות המרוחקות מארץ ישראל נאלצו לוותר על עיבור השנה לפי עקרון 'מציאת האביב' מחמת קשיי הריחוק ואי יכולתן לקבל דיווחים על מצב הבשלת השעורה בארץ ישראל. עם זאת, אותן קהילות לא כפרו בעקרון שצריך לעבר את השנה לפי תצפיות על מצב השעורה בארץ אלא טענו שבמצבן הן אינן מסוגלות לעשות כן. חכמים קראיים מהמאה ה-15 דיווחו שהיו שנים בהן קהילות בארץ ישראל, שפעלו לפי עקרון מציאת האביב, וקהילות בגולה, שפעלו לפי מחזור 19 השנים, לא עיברו את אותן שנים. בסביבות המאה ה-19 נטשו גם קראי ארץ ישראל את שיטת עיבור השנה לפי מציאת האביב ועברו למחזור 19 השנים הרבני, וזאת כדי למנוע פער במועדי החגים בין הקהילות הקראיות השונות.
כיום, עם שיבתם של הקראים לארץ ישראל, ישנה מגמה של חזרה לשיטה המקורית של עיבור השנה לפי מציאת האביב בארץ ישראל.
הקראים הם יהודים המקבלים אך ורק את התנ"ך, ולכן הם מציינים רק את החגים והמועדים שמופיעים בתנ"ך:
This article uses material from the Wikipedia עברית article הלוח הקראי, which is released under the Creative Commons Attribution-ShareAlike 3.0 license ("CC BY-SA 3.0"); additional terms may apply (view authors). התוכן זמין לפי תנאי CC BY-SA 4.0 אלא אם כן נאמר אחרת. Images, videos and audio are available under their respective licenses.
®Wikipedia is a registered trademark of the Wiki Foundation, Inc. Wiki עברית (DUHOCTRUNGQUOC.VN) is an independent company and has no affiliation with Wiki Foundation.