גישה חופשית

המונח התפתח בהקשר של עולם הפרסום האקדמי בעידן המידע, כאשר חוקרים החלו לערער על ההכרח לשלם להוצאות לאור אקדמיות דמי מנוי על מנת לקבל גישה למחקרים שנכתבו על ידי עמיתיהם בקהילה האקדמית ולפעמים גם על ידם עצמם. לשיטתם של אותם חוקרים, אם בעידן הדפוס דמי המנוי שיקפו את עלויות ההדפסה וההפצה של כתבי עת, הרי שבעידן המידע עלויות אלה הצטמצמו באופן ניכר עקב היכולת להעביר מסמכים על גבי האינטרנט ולהציגם על גבי צג המחשב או להדפיסם במדפסת ביתית בעלויות זניחות.

לעומתם, טוענים המוציאים לאור כי בעוד שבעידן הידע העלות השולית פחתה, העלות הקבועה (first copy costs) נשארה גבוהה. אמנם באופן מסורתי חוקרים לא קיבלו תשלום מהמוציאים לאור עבור פרסום מחקריהם כמו גם על ביקורת העמיתים, אבל עלות ברירת המאמרים ועריכתם נותרה גבוהה.

לרוב הספריות האוניברסיטאיות בעולם אין את האפשרות להיות מנויות לכל כתבי העת. הדבר בולט במיוחד במדינות מתפתחות, שהתקציבים שלהן מאלצים אותן להסתפק במספר מצומצם של כתבי עת. עקב כך, התקשורת בין מדענים ברחבי העולם מוגבלת ונוצר חוסר שוויון בין מדענים באוניברסיטאות ובמדינות שונות. בנוסף, מחקרים רבים שמומנו בכספי ציבור לא נגישים לאותם אנשים ששילמו עבורם. פרסום מאמרים בגישה חופשית, מאפשר לאוניברסיטאות אלה כמו גם לאנשים פרטיים לגשת למקורות אקדמיים ללא הגבלה פרט לעלות החיבור לאינטרנט.

על פי הצהרת חברי "יוזמת בודפשט" (Budapest Open Access Initiative - BOAI) מפברואר 2002 פרסום חופשי צריך לעמוד בתנאים הבאים:

• הטקסט המלא (full-text) נמצא באופן קבוע ברשת.
• כל אדם שמחובר לרשת האינטרנט רשאי לחפש, לקרוא, להעתיק, להדפיס, להוריד, להפיץ ולקשר למקור המלא ללא תשלום.
• הטקסט המלא ניתן לסריקה על ידי זחלני רשת.

למרות שהצהרת ה-BOAI השאירה בידי החוקרים את הזכות לשמור על שלמות הפרסום (integrity of the work), הצהרת Bethesda והצהרת ברלין שבאו בעקבותיה (שתיהן הוכרזו בשנת 2003) כבר דרשו את האפשרות לפרסם יצירה נגזרת. לפיכך גישה חופשית יכולה להיכלל בקטגוריה של תוכן חופשי. עם זאת, שתי ההצהרות האחרונות מגבילות הזכות להדפיס את הפרסום (או יצירות נגזרות) למספר מוגבל של עותקים. אם מפרשים את התנאי הזה כהגבלה על שימוש מסחרי במחקר ניתן להבין מדוע ה-BOAI ממליץ למוציאים לאור להשתמש ייחוס-שימוש לא מסחרי (by-nc) או ברישיון ייחוס (by) של Creative Commons (האחרון יכול לשמש במידה והמו"ל מוותר על הבלעדיות להפצה מסחרית של המחקר)..

יחד עם זאת, גישה חופשית כוללת דרישות נוספות מעבר לויתור על זכויות יוצרים. ראשית, הצהרות Bethesda וברלין דורשות מהחוקר לוותר על זכויותיו בכל תוצרי המחקר ולא רק במאמר עצמו (לדוגמה תיעוד מלא של תוצאות ניסויים). שנית, הם דורשים שעותק של המחקר יופקד בארכיב דיגיטלי של מוסד אקדמי, איגוד מחקר, סוכנות ממשלתית או גוף מאורגן אחר (well-established organization) לצורך שימורו לטווח הארוך.

אחד מהראשונים שקראו להנגשת הפרסומים האקדמיים לחוקרים בפרט ולציבור בכלל הוא חוקר מתחום מדעי הקוגניציה בשם Stevan Harnad שפרסם את "ההצעה החתרנית" (Subversive Proposal). ההצעה התבססה על מודל של ארכוב-עצמי (self-archiving), שבזמן פרסום ההצעה כבר היה קיים בקהילת הפיזיקאים. בהשראה של הארכיב הדיגיטלי השיתופי arXiv, הציע הרנד לחוקרים מכלל הקהילה המדעית להעלות טיוטות של מחקריהם לשרתי FTP אנונימיים (שרתים שאינם דורשים שם וסיסמה) על מנת שיהיו נגישים לכל מי שיש לו גישה לאינטרנט.

הארכוב-העצמי מנצל את העובדה שלפי החוק ברוב המדינות המערביות, כותב של יצירה ספרותית או מדעית מחזיק במלוא הזכויות על יצירתו בטרם העביר את חלקן או את כולן לאדם אחר (בדרך כלל המו"ל). מכיוון שבהוצאה לאור אקדמית העברת הזכויות נעשית לרוב לאחר אישור הטיוטה על ידי עמיתי מחקר מתחום זהה או קרוב לזה של כותב המאמר (ביקורת עמיתים), תהליך העבודה על המאמר כמו גם תהליך עדכון הטיוטות בהתאם להערות של עמיתי המחקר מהווה חלון הזדמנויות לצורך פרסום המחקר.

עם זאת, הצלחת תנועת הגישה החופשית בקרב קהילה האקדמית מיוחסת יותר מכל לסדרת מחקרים, שהראו כי מאמרים שפורסמו בכתבי-עת בגישה חופשית מצוטטים יותר מאשר מאמרים שפורסמו בכתבי-עת בגישה מוגבלת. החל במחקר החלוצי של Steve Lawrence שהתמקד ב"אפקט הציטוט" (citation impact) של כתבי-עת במדעי המחשב, יותר ויותר מחקרים הראו כי אפקט הציטוט של כתבי-עת בגישה חופשית גבוהה יותר מכתבי עת סגורים באותו תחום מחקר ובאותה רמת יוקרה.

הלחץ של תנועת הגישה החופשית כמו גם ניסיון חיובי בכתבי עת בתחום הפיזיקה גרם בסופו של דבר ליותר ויותר מוציאים לאור לתת "אור ירוק" לארכוב עצמי של טיוטות שנכתבו גם לאחר קבלת ביקורת העמיתים. האישור היה מותנה בדרך כלל בתקופת המתנה (embargo period) או בתשלום "דמי כופר" (processing-fees). במקביל החלו לצאת כתבי עת שכל המאמרים בהם היו בגישה חופשית גם אם הכותבים שלהם לא דאגו לארכב אותם. הגישה הראשונה, שזכתה לכינוי "המסלול הירוק" (green road) לגישה חופשית כמו גם הגישה השנייה זכתה לכינוי "המסלול המוזהב" (golden road) הוכרו על ידי יוזמת בודפשט כדרכים לגיטימיות לצורך פרסום בגישה חופשית.

עם זאת, גישת המסלול הירוק זכתה לביקורת עקב כך שמתוך כלל המאמרים שפורסמו בכתבי העת הירוקים אחוז המאמרים שאורכבו בפועל לא עלתה על 20%, כך שהגישה לרוב המאמרים האלה נותרה מוגבלת. אחת הסיבות לכך היא שהארכוב העצמי מטיל על החוקרים אחריות שרבים מהמם נמנעים לקחת על עצמם עקב מגבלות זמן ידע טכניאו חוסר בהירות לגבי מהות החוזה בינם לבין המו"ל. סיבה נוספת היא שכתבי העת המבוססים דורשים לעיתים קרובות מהחוקרים תשלום עבור פתיחת המחקר לגישה חופשית, אשר יורד מהתקציב של החוקר.

לעומתם, חסידי הדרך הירוקה טענו שהלחץ של הקהילה האקדמית ללכת בדרך המוזהבת יכולה לאיים על המוציאים לאור הוותיקים ולגרום להם לסגת ממדיניות הדרך הירוקה. ביקורת נוספת על הדרך המוזהבת היא שהיא מעבירה את כיסוי הוצאות הפרסום מהקוראים או המנויים לכותבים, ולכן למוצאים לאור בגישה זו יש עניין לפרסם כמה שיותר מחקרים על חשבון איכות הפרסומים. יותר מכך, לטענתם תהליך ברירת המאמרים של צוות העורכים (editorial board) בכתבי העת של חלק מהמוציאים לאור, שזכו לשם טורפניים (predatory), הוא שטחי (אם כזה בכלל קיים) על מנת שיוכלו לפרסם כמה שיותר מאמרים במחיר נמוך בהרבה מזה שדורשים מוציאים לאור בדרך הירוקה. לדוגמה, במחקר שפורסם בשנת 2013 נשלח מאמר עם טעויות גסות ל-304 כתבי עת "מוזהבים" שהצהירו שהמאמרים בהם עוברים תהליך של ביקורת עמיתים, וכמחציתם קיבלו את המאמר. עם זאת, מחקרים מראים שרוב כתבי העת בדרך המוזהבת לא מבוססים על מודל עסקי של גביית דמי השתתפות מהכתבים. כמו כן, אחת האסטרטגיות שבהן משתמשות הוצאות לאור מוערכות כמו PLoS על מנת להוזיל את עלות פרסום המאמר ולהגדיל את הכנסותיהן היא לוודא את נכונות (accuracy) המאמר מבלי לשפוט את חשיבותו (significance).

למרות שהגישה הירוקה נראית כדרך שבא מוציאים לאור מבוססים יכולים לעבור באופן הדרגתי ממודל עסקי של גביית תשלום מהקוראים לטובת מודלים חלופיים ללא סיכונים מיותרים, היישום בפועל שלו מחייב את מוסדות המחקר לשלם עבור המאמרים החופשיים פעמיים: בפעם הראשונה החוקר צריך לשלם עבור פתיחת המאמר שלו לגישה חופשית ובפעם השנייה הספרייה של המוסד האקדמי צריכה לשלם עבור מנוי לכתב העת שכולל בתוכו מאמרים בגישה חופשית כמו גם מאמרים בגישה סגורה. אחד המודלים שמנסה לפתור וגם יושם בפועל הוא לערוך הסכם לטווח ארוך בין קונסורציום (מַאֲגָד) של מספר אוניברסיטאות גדולות לבין מוציא לאור שמצד אחד מפנה חלק מדמי המנוי לטובת תשלום עבור פתיחת המחקרים של אותן אוניברסיטאות לגישה פתוחה מבלי לשנות את התשלום השנתי עבור מנוי לכתבי העת של המו"ל ומצד שני מבטיח הכנסה קבועה למו"ל לאורך זמן גם אם רוב המאמרים בכתבי העת שלו זמינים בגישה חופשית. עם זאת, ייתכן והמו"ל יצטרך לפצות את עצמו על אובדן ההכנסות מאוניברסיטאות קטנות שיחליטו לוותר על רכישת מנוי לכתבי העת שרוב המאמרים בהם זמינים באופן חופשי (למשל על ידי ויתור על הוצאת גרסה מודפסת או פרסום).

המודעות ההולכת וגוברת ליתרונות הגישה החופשית הובילה יותר ויותר מוסדות אקדמיים לאכוף מדיניות של גישה פתוחה (open access mandate). באוקטובר 2007 אומצה לראשונה מדיניות של גישה פתוחה על ידי מדינה כאשר התקבלה הצעת החוק של נשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש לאכוף מדיניות של גישה חופשית במכונים הלאומיים לבריאות. ביולי 2012 אומצה לראשונה מדיניות גורפת של גישה פתוחה על ידי מדינה, כאשר שר המדע של בריטניה David Willetts הורה לאכוף מדיניות של גישה פתוחה על כל המחקרים שממומנים על ידי כספי ציבור. כמו כן, יום לאחר ההצהרה של ממשלת בריטניה, הנציבות האירופית הצהירה על כוונתה לפרסם את כל המחקרים שימומנו על ידי תוכנית המחקר והפיתוח Horizon 2020 בגישה חופשית. נכון ל-2013 ישנה הצעת חוק, אשר זוכה לתמיכה משני קצוות הקשת הפוליטית בארצות הברית, ליישם את המדיניות של המכונים הלאומיים לבריאות בכל מוסדות המחקר הלאומיים.

• כתב עת טורף
• הספרייה הווירטואלית של מטח
• ניהול פרסומים בגישה חופשית באמצעות מערכות CRIS

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: גישה חופשית

• מחדשות ה-Open Access ומאגרים מוסדיים בעולם: אוניברסיטת סטנפורד צועדת בעקבות אוניברסיטת הרווארד, בלוג הספריות של אוניברסיטת תל אביב, 21.7.2008
• עודד ירון, פותחים צוהר במגדל השן, באתר הארץ, 14 ביוני 2011
• אינדקסים ומנועי חיפוש למאמרים בגישה חופשית
  • Directory of Open Access Journals
  • j-gate (אורכב 13.09.2008 בארכיון Wayback Machine)
• יעקב הכט ואורן גולן, ידע מדעי ותרבות אקדמית בעידן האינטרנט
• ארכיון של שני ניוזלטרס בנושא גישה חופשית בעריכת Peter Suber