אקופמיניזם: תפיסה הטוענת לקשר בין פמיניזם לאיכות הסביבה

לפי תפיסה זו, הביקורת והפרקטיקה הפמיניסטית מתחילות מהקשר שבין המגדר הנשי ליחס אל כדור הארץ. הוגות אקופמיניסטיות משתמשות במושג מגדר כדי לנתח את מערכות היחסים בין המין האנושי לבין עולם הטבע. בכך הן משלבות בתוך הפוליטיקה הסביבתנית תפיסות פמיניסטיות שבמוקדן חברה שוויונית, שיתופית, שאין בה קבוצה הגמונית אחת.

התיאוריה האקופמיניסטית בוחנת את הקשרים בין נשים וטבע בתרבות, בכלכלה, בדת, בפוליטיקה, בספרות ובאיקונוגרפיה, וכתוצאה מכך על הדמיון שבין דיכוי הטבע לדיכויין של נשים. בין הדוגמאות לקווי דמיון אלה ניתן למנות תפיסות שרואות הן בנשים והן בטבע רכוש, ותפיסות שמייחסות לגברים את התרבות ולנשים את הטבע. האנלוגיות הללו בין הנשים לטבע יוצרות הקבלה בין השליטה של גברים בנשים לבין שליטתם בטבע. תפיסות אקופמיניסטיות מדגישות כי יש לכבד גם את הנשים וגם את הטבע..

התפתחות התיאוריה

את המונח "אקופמיניזם" טבעה החוקרת הצרפתית פרנסואז דובון בספרה "פמיניזם או מוות" (Le féminisme ou la mort) משנת 1974. זרם האקופמיניזם התפתח מתוך זרמים אנרכו-פמיניסטים שעוסקים במיגור כל צורות השליטה בחברות אנושיות, אך בשונה מזרמים אלה, הוא מתמקד לא ביחסים בין בני אדם אלא בעיקר באופי הדכאני של היחסים בין האנושות לבין עולם הטבע. עם זאת, על פי דובון, אקופמיניזם עוסק במאבק בדיכוי כל הקבוצות המוחלשות (נשים, מיעוטים אתניים וגזעיים, ילדים, עניים) וכנגד היררכיית השליטה בהם, לצד מאבק בכל צורות השליטה בטבע ודיכויו (ביחס לבעלי החיים, לאדמה, למים, לאוויר וכיוצא בזה). בספר זה, הכותבת טוענת שהדיכוי, השליטה, הניצול והכיבושים הקולוניאליים שביצעה החברה המערבית הפטריארכלית, גרמו לנזק סביבתי בלתי הפיך. דובון הייתה פעילה ומנהיגה. כתיבתה קראה למיגור כל אי צדק חברתי, ולא רק להתנגדות לאי צדק שפוגע בנשים ובסביבה..

אקופמיניזם היא תנועה גלובלית לה שותפות אקטיביסטיות והוגות מכל רחבי העולם, אך הכתיבה האקדמית בנושא זה התפתחה בעיקר בקמפוסים בצפון אמריקה. בין הספרים פורצי הדרך בזרם זה ניתן למנות את: "אישה וטבע" (Woman and Nature: The Roaring Inside Her) מאת סוזן גריפין (1978), "מותו של הטבע" (The Death of Nature) מאת קרולין מרצ'נט (אנ') (1980) ו"גינ/אקולוגיה" (Gyn/Ecology) מאת מארי דיילי (אנ') (1978). ספרים אלה עזרו לבסס את הקשר שבין שליטת הגברים בנשים לבין שלטון התרבות על הטבע.

בשנת 1993, במאמר בשם "אקופמיניזם: לקראת צדק גלובלי ובריאות פלנטרית", שרטטו הכותבות גרטה גארד (אנ') ולורי גרואן (אנ') את קווי המתאר ל"תשתית האקופמיניסטית", שמפרטת את היסודות התאורטיים לחשיבה האקופמיניסטית. התשתית המתוארת נועדה לנתח את המצב הגלובלי בן זמננו על מנת להסביר איך האנושות הגיעה למצב זה ומה ניתן לעשות כדי לשקם את חולייו. גארד וגרואן התבססו על עבודתן של החוקרות הצפון אמריקאיות רוזמרי רוית'ר וקרולין מרצ'נט, וטענו כי לתשתית זאת ארבעה מרכיבים:

המודל המטריאליסטי-מכניסטי של היקום, כלומר התפיסה שהיקום פועל כמו מכונה משוכללת, שהוא תוצר של המהפיכה המדעית. תוצריה של גישה זו הם רידוד של כל הדברים בעולם - דוממים, חיים ובני אדם, לכדי משאבים שאפשר למקסם, או חומר דומם שניתן להשתמש בו.
עליית הדתות הפטריארכליות שייצרו היררכיות מגדריות לצד דחיית אלוהויות אימננטיות.
התפיסה הדואליסטית של העצמי למול האחר, ואתיקת יחסי הכוח והשליטה שטבועה בה.
קפיטליזם והצורך המובנה בו ליצירת הון תוך ניצול, והרס של עולם הטבע ושל בני האדם, ועל ידי הפיכת בעלי החיים למכשיר לרווח בלבד.

ארבעת הגורמים הללו הובילו לתוצר שהאקופמיניסטיות רואות כ"הפרדה בין הטבע לתרבות" שהיא לדעתן שורש כל חוליי כדור הארץ.

בעזרת ספרים אלה פיתח האקטיביזם האקופמיניסטי של שנות ה-80 במאה ה-20 רעיונות הנוגעים לאקולוגיה ולסביבה. תנועות כגון "האמהות של מזרח לוס אנג'לס " (MELA), "ילידים אמריקאיים למען סביבה נקייה" (NACE) ו-"המאבק הלאומי נגד רעלנים", הונהגו בידי נשים והוקדשו למאבק למען בריאות אנושית וצדק סביבתי. מאמרים שנכתבו במעגלים אלה שאבו רעיונות אקופמיניסטיים מתוך הפוליטיקה של המפלגות הירוקות, תנועות השלום, וקבוצות פעולה ישירה.

קיימים מספר תתי-זרמים המשתייכים לאקופמיניזם, במגוון גישות ותפיסות, וביניהן אקופמיניזם ליברלי, אקופמיניזם רוחני/תרבותי, לצד פמיניזם סוציאליסטי (שנקרא גם אקופמיניזם מטריאליסטי). רעיונות השאובים מזרם זה ויישומים שלו מופיעים בתחומים מגוונים, ובכללם: אמנות אקופמיניסטית, צדק חברתי ופילוסופיה פוליטית, דתות, פמיניזם בן זמננו, ושירה.

מקורות היסטוריים

סוזאן א' מאן, אקופמיניסטית ופרופסור לסוציולוגיה ותיאוריה פמיניסטית, גורסת כי ניתן לייחס את התפתחות זרם זה להשתתפות של נשים בתנועות הסביבתיות, והתפקידים המרכזיים שנשים נטלו בהם, כמה עשרות שנים לפני הופעת הזרם האקופמיניסטי בשם זה. מאן מזהה את מקורות האקופמיניזם לא בתנועה הפמיניסטית אלא בנשים ממגוון זהויות גזעיות ומעמדיות שחיברו בין סוגיות הנוגעות למגדר, גזע, מעמד וסביבה. היא שואבת טענות אלה מתוך העיקרון הגורס כי בחוגים אקטיביסטיים ותאורטיים יש להכליל גם קבוצות מוחלשות, זאת בניגוד לתנועות הסביבתיות והפמיניסטיות המוקדמות, בהן נושאים של גזע ומעמד נתפסו לרוב כמנותקים זה מזה.

נשים פעלו על מנת להגן על חיות הבר, ועל מקורות מזון, אוויר ומים החל מהעשורים האחרונים של המאה ה-20. מאבקים אלה התבססו במידה רבה על ההתפתחויות בתנועות הסביבתיות, בעקבות כתביהם של הנרי דייוויד ת'ורו, אלדו לאופולד, ג'ון מיור ורייצ'ל קרסון. ניתן לקרוא על המאבקים והפעילוֹת הללו אלה בספרים "אביב דומם" מאת רייצ'ל קרסון, ו-"מקלט" (Refuge) מאת טרי טמפסט ויליאמס.

הסופרת האקופמיניסטית קארן וורן מציינת את המאמר "אתיקת האדמה" (אנ') (1949) מאת אלדו לאופולד (אנ') כעבודה ממנה שואבות התיאוריות האקופמיניסטיות, מכיוון שלאופולד היה הראשון לנסח אתיקה לפיה כל חלקיה הלא אנושיים של קהילה (בעלי חיים, צמחים, אדמה, אויר, מים) הם שווים לבני האדם, ונמצאים במערכת יחסים עימם. הבנה מכלילה זו של הסביבה הייתה ראשיתה של תנועת הגנת הסביבה המודרנית, והדגימה כיצד ניתן לבחון בעיות חברתיות מזווית הראייה של דאגה וטיפול.

נשים השתתפו בתנועות סביבתיות, ובפרט בתנועות לשימור הסביבה כבר החל מסוף המאה ה-19 והמשיכו לקחת בכך חלק לאורך המאה ה-20.

מגדור הטבע

התיאוריה האקופמיניסטית תוקפת את הקפיטליזם, אשר לטענתה משקף ערכים פטרנליסטיים ופטריארכליים. עוד נטען כי שיטה זו הובילה לחלוקה המזיקה בין הטבע לתרבות, אשר משעבדת את הטבע לתרבות, כלומר לצורכי יצירת ההון ולשליטה הגברית. בשנות ה-70 של המאה ה-20, טענו חלוצות האקופמיניזם כי הפרדה זו יכולה להירפא רק בעזרת אינסטינקטים נשיים של טיפול וטיפוח ועל ידי קידום ידע הוליסטי על התהליכים בטבע.

מאז, מספר הוגות אקופמיניסטיות הבהירו שנשים מחוברות לטבע לא משום שהן "נשיות", אלא שהן נתפסות כקשורות לטבע מכיוון שגם הנשים וגם עולם הטבע מדוכאים על ידי כוחות זהים של דומיננטיות גברית. ניתן לראות זאת באמצעות השפה הממוגדרת בה נעשה שימוש כדי לתאר את עולם הטבע, כדוגמת "אמא אדמה" או "אמא טבע", והשפה החייתית בה נעשה שימוש כדי לתאר נשים. קיימים שיחים (discourses) שמקשרים נשים לטבע באופן מיוחד בגלל תפקידם החברתי המסורתי כמטפלות ומטפחות (caregivers). אקופמיניסטיות שדוגלות בגישה זו מאמינות כי קשרים אלה נוצרים דרך התיוג החברתי התואם של ערכים המשויכים ל'נשיות' כגון טיפול ודאגה, אשר באים לידי ביטוי גם בקרב נשים וגם בטבע.

לעומת זאת, האקטיביסטית האקופמיניסטית ההודית ונדנה שיווה (אנ') כתבה שלנשים קשר מיוחד עם הסביבה בגלל האינטראקציות היומיומיות שלהן איתה, וכי לרוב המעיטו בחשיבותו של קשר זה. לטענתה של שיווה, נשים בכלכלות מסורתיות מבוססות תוצר, המייצרות "הון בשיתוף פעולה עם הטבע, היו תמיד מומחיות המחזיקות בידע אקולוגי והוליסטי על עולם הטבע". היא מוסיפה וטוענת כי "אופני ידיעה אלטרנטיביים אלה, אשר מוכוונים כלפי תועלות חברתיים וצורכי הקיום אינם מוכרים על ידי הפרדיגמה הקפיטליסטית הרדוקציוניסטית, מכיוון שזו כושלת להבין את התלות ההדדית של הטבע ובני האדם, או את הזיקה שבין חייהן של נשים, עבודה וידע בנוגע ליצירת הון". שיווה מאשימה את התפיסות הפטריארכליות המערביות לגבי פיתוח וקידמה בכישלון זה. היא טוענת עוד כי הפטריארכיה תייגה את הנשים, את הטבע, וקבוצות אחרות שלכאורה אינן תורמות לכלכלה כ-"לא יצרניות". באופן דומה, האקופמיניסטית האוסטרלית אריאל סאלה מרחיבה תפיסה אקופמיניסטית-מטריאליסטית זו תוך דיאלוג עם פוליטיקה סביבתנית, אקו-סוציאליזם, הנדסה גנטית ומדיניות אקלים.

קישורים חיצוניים

אקו-פמיניזם מתאוריה לפרקטיקה
אקופמיניזם, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
אקופמיניזם, דף שער בספרייה הלאומית

ראו גם

לקריאה נוספת

גורני, עדנה. 2011. בין ניצול להצלה: תיאוריה אקופמיניסטית של יחסי טבע, תרבות וחברה בישראל. פרדס הוצאה לאור

הערות שוליים

This article uses material from the Wikipedia עברית article אקופמיניזם, which is released under the Creative Commons Attribution-ShareAlike 3.0 license ("CC BY-SA 3.0"); additional terms may apply (view authors). התוכן זמין לפי תנאי CC BY-SA 4.0 אלא אם כן נאמר אחרת. Images, videos and audio are available under their respective licenses.
®Wikipedia is a registered trademark of the Wiki Foundation, Inc. Wiki עברית (DUHOCTRUNGQUOC.VN) is an independent company and has no affiliation with Wiki Foundation.