אלן וורן: צלם וסופר בריטי

וורן צילם דיוקנאות של מפורסמים רבים בסוף שנות ה-60, בשנות ה-70 ובשנות ה-80, לרבות בני משפחת המלוכה הבריטית, פוליטיקאים בעלי-השפעה ואמנים בתחומי המוזיקה והספרות וכן כמה אישים חשובים בהוליווד באותה תקופה.

אלן וורן

וורן בדירתו בלונדון ב-14 בספטמבר 2012
לידה	26 באוקטובר 1948 (בן 75) וימבלדון, הממלכה המאוחדת
לאום	הממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת
מקום לימודים	בית הספר למשחק Terry's Juveniles ("הגוזלים של טרי")
תקופת הפעילות	מ-1965
תחום יצירה	צילום דיוקנאות
www.allanwarren.com

וורן גדל בלונדון שלאחר מלחמת העולם השנייה יחד עם אמו. בילדותו למד בבית הספר למשחק Terry's Juveniles ("הגוזלים של טרי"), במבנה תיאטרון דרורי ליין. באותה תקופה ניגש למבחני בד שונים ובהם קיבל תפקידים במספר הצגות. אחד מאותם תפקידים היה תפקיד ילד מספר בהצגה "The Five O'clock Club" ("מועדון השעה חמש"); בתפקיד זה התחבר עם אנשים שונים בתעשייה, ובהם עם מארק בולאן הצעיר (שהופיע אז בשם הבמה "טובי טיילר", ועתיד להפוך לסולן להקת "טי רקס"), שהעסיק את וורן בהמשך כמנהלו האישי.

בגיל 17 החל וורן את קריירת הצילום שלו, כששיחק במחזה Forty Years On של אלן בנט בכיכובו של ג'ון גילגוד בתיאטרון אפולו (Apollo Theatre) שברובע הווסט אנד. בתקופה זו רכש וורן את מצלמתו הראשון, מיד שנייה, והחל לצלם את עמיתיו השחקנים. עבודתו הגדולה הראשונה הייתה כאשר חברו מיקי דינס ביקש ממנו לתעד את נישואיו לג'ודי גרלנד, אירוע שסימן את תחילת הקריירה של וורן כצלם מקצועי. כשביקר בניו יורק מסיבות אישיות, נבחן למחזמר Minnie's Boys בברודוויי; עם זאת, לבסוף דחה את התפקיד שהוצע לו, כדי לחזור ללונדון ולנסות לבסס את עצמו כצלם מקצועי.

לאחר החלטתו לפתוח בקריירת צילום, החל לצלם דיוקנאות רבים של שחקנים, סופרים, מוזיקאים, פוליטיקאים וחברי משפחת המלוכה הבריטית. בתחילת שנות ה-80 החל בפרויקט אישי לצלם את כל דוכסי בריטניה, 26 הדוכסים שאינם שייכים למשפחת המלוכה וארבעת הדוכסים ששייכים אליה. יחד עם אנגוס מונטגו, הדוכס ה-12 ממנצ'סטר, הקים וורן את "קרן הדוכס" (Duke's Trust), ארגון צדקה לילדים נזקקים.

ב-1999 הקים וורן חברת ביגוד בשם "סוויידיש נייבי קלות'ינג" (Swedish Navy Clothing, מילולית: "ביגוד חיל הנחתים השוודי"), בעקבות מפגש שלו עם חיילי חיל הנחתים השוודי, שאותם צילם, ומהם שאב השראה.

בתחילת שנות ה-90 החל וורן לכתוב מחזות. את אחד מהם, The Lady of Phillimore Walk,‏ ביים הבמאי הבריטי פרנק דנלופ (Frank Dunlop) והמבקרים השוו אותו למותחן Sleuth מאת אנתוני שאפר (Anthony Shaffer), זוכה פרס טוני למחזה הטוב ביותר. המחזה זכה גם להפקות בארצות הברית.

וורן המציא את ה-Hankybreath (הֵנְקִיבְּרֵת', "מטפחת הנשימה"), מטפחת שניתן לנשום דרכה אוויר מסונן מזיהום אוויר באמצעות מסנן פחמן. המטפחת תוכננה להיות בניחוח שמן אקליפטוס, אך שווקה לבסוף בניחוח פרחים. ההמצאה נובעת מניסיונו של וורן עם אסתמה בלונדון המזוהמת.‏‏

•  
  נואל קאוורד
•  
  סטנלי הולוויי
•  
  ברברה סטרייסנד
•  
  סלבדור דאלי
•  
  מיי וסט
•  
  גרייסי פילדס
•  
  ליברצ'ה
•  
  מייקל יורק
•  
  גאורג שולטי
•  
  טרנס סטמפ
•  
  דונלד פלזנס
•  
  פיליס דילר
•  
  ג'ורג' ברנס
•  
  ג'ון גילגוד
•  
  סופיה לורן
•  
  ליאונרד ברנשטיין
•  
  ארת'ה קיט
•  
  לי רמיק
•  
  רוג'ר מור
•  
  פול סקופילד
•  
  ג'ורג' קיוקור
•  
  כריסטופר אישרווד
•  
  בריט אקלנד
•  
  דאגלס פיירבנקס ג'וניור
•  
  לורן גרין
•  
  ליליאן גיש
•  
  פיטר יוסטינוב
•  
  מיקי רוני
•  
  סטפן גרפלי
•  
  אלק דאגלס-יום
•  
  אלק גינס

• Nobs & Nosh – Eating with the Beautiful People, 1974
• Confessions of a Society Photographer, 1976
• The Dukes of Britain, 1986
• The Lady of Phillimore Walk (play), 1991
• Dukes, Queens and Other Stories, 1999
• Strangers in the Buff, August 2007
• Carpet Dwellers, October 2007
• Nein Camp, December 2012

  מדיה וקבצים בנושא אלן וורן בוויקישיתוף

•   אתר האינטרנט הרשמי של אלן וורן (באנגלית)
•   אלן וורן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
•   אלן וורן, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
•   אלן וורן, באתר Discogs (באנגלית)