אותיות השימוש הן שבע מתוך עשרים ושתיים האותיות באלפבית העברי, שמצטרפות אל מילות היסוד בראשן באופן חבור.
אותיות השימוש הן: ב, ה, ו, כ, ל, מ, ש.
כל אחד מעיצורי מש"ה וכל"ב מלווה בתנועה, אשר משתנה בתנאים מסוימים, כפי שיפורט בהמשך. בנוסף, למילה מסוימת יכולה להצטרף יותר מאות שימוש אחת. לדוגמה: והכובע, לכשיתעורר.
את אותיות השימוש ניתן לסדר כראשי תיבות שישמשו כעזר זיכרון: מש"ה וכל"ב, סימן הנשען על שניים מגיבורי נדודי בני ישראל במדבר, משה וכָלֵב.
אותיות בכל"מ מצטרפות גם לצורת המקור הנטוי. כיום נהוג להשתמש רק באות ל' לפני מקור נטוי (שם הפועל).
לעיתים מצטרפות למילה אותיות שימוש אחדות, למשל: "וכשקראתי".
אחרי אותיות השימוש מש"ה ישנו מכפל המסומן בדגש חזק. מכפל זה נוצר בעקבות תהליך של הידמות. בהגייה הישראלית המודרנית הדגש משפיע רק על אופן הגייתם של האותיות ב', כ', ו-פ'..
בכתיב המנוקד מסומן דגש חזק אחרי אותיות מש"ה בכל מקרה פרט לעיצורים גרוניים, שאינם נכפלים. במקום זאת יש לפעמים שינויים בתנועות שלפני אותיות גרוניות, כמו למשל תשלום דגש. העיצורים הגרוניים יכולים לעיתים להשפיע על הניקוד של אותיות השימוש מ"ם ו-ה"א הבאות לפניהן.
אותיות כל"ב מנוקדות באופן דומה לוי"ו החיבור כאשר הן מתקשרות לשם עצם לא מיודע, פרט לתנועת שורוק הייחודית לו' החיבור ולא נראית באותיות אלו. כלומר, בדרך כלל הן תנוקדנה בשווא נע כתוצאה של חיטוף. עם זאת, לפני חטפים חלה הידמות לתנועת החטף של האות שאחרי אות השימוש כל"ב. בנוסף, לפני כל האותיות המנוקדות בשווא, אותיות כל"ב תנוקדנה בחיריק.
כשאותיות כל"ב מתקשרות לשם עצם מיודע, ה"א הידוע נעלמת, אך התנועה והמכפל שלה נשארים. במקרים אלו אותיות השימוש תנוקדנה על פי רוב בפתח או קמץ. כמו כן, בעקבות הישארותו של המכפל של ה' הידוע האותיות ב', כ', ו-פ' תיהגנה באופן פוצץ ולא חוכך. כאשר שם העצם מיודע וכולל מילת קניין, תנוקדנה אותיות השימוש בשווא, וזאת על מנת להימנע מיידוע כפול (למשל ב+חלוני = בחלוני, ה'ב' תנוקד בשווא).
ישנן אותיות אשר נוספות לאותיות השורש של המילה ומהוות חלק מהתבנית שלה. אילו הן מוספיות שאינן אותיות שימוש.
אותיות השימוש בכתב העברי נכתבות ללא הפרדה מהמילים אחריהן. מצב זה יוצר בעיות הבנה רבות, והקורא נאלץ לקרוא לפעמים שוב ושוב משפטים כדי להבין את הכתוב. דוגמאות: "הנשיא היה בבון", "חשד: פקח העיר לצעירים שעשו "על האש" באנדרטה באשדוד - והותקף", "מתפללים שיפרו הנחיות יפוזרו, לא ניכנס לבתים" ועוד. הבלבול הזה עתיק מאוד. כך למשל אף נוצרה המילה "צקלון" כיוון שלא הבינו שהבי"ת ש"בצקלונו" מ"וכרמל בצקלנו" (מלכים ב׳ ד, פסוק מב) שורשית היא. רק כשגילו את השפה האוגריתית שהיא שפה אחות לעברית ומצאו בה את המילה הבינו את הטעות.[1] לכן בהצעות הליטון שהיו בעבר הפרידו את האותיות. כך עשו זאב ז'בוטינסקי בספרו ללימוד עברית "תרי"ג מילים", מיכאל אבינור בכתב הכרמלי ואיתמר בן אב"י בעיתונו "השבוע הפלשתיני'. גם הבלשן עוזי אורנן בתקן לליטון שלו ISO 259 מפריד את אותיות השימוש. עוזי אורנן גם הציע להפריד את אותיות השימוש בכתב העברי, אבל הצעתו לא זכתה לתמיכה.
This article uses material from the Wikipedia עברית article אותיות השימוש, which is released under the Creative Commons Attribution-ShareAlike 3.0 license ("CC BY-SA 3.0"); additional terms may apply (view authors). התוכן זמין לפי תנאי CC BY-SA 4.0 אלא אם כן נאמר אחרת. Images, videos and audio are available under their respective licenses.
®Wikipedia is a registered trademark of the Wiki Foundation, Inc. Wiki עברית (DUHOCTRUNGQUOC.VN) is an independent company and has no affiliation with Wiki Foundation.