אברהם בן-יוסף: שחקן ובמאי תיאטרון ישראלי

שנותיו הראשונות

בן-יוסף נולד בשם באזיק כוגן באונגני, בסרביה. בשנת 1920 בגיל שלוש עשרה עלה עם משפחתו לארץ ישראל ולמד בגימנסיה הרצליה, כעבור שנתיים, משפחתו נקלעה למצוקה כספית וחזרה לבסרביה, שם סיים את לימודיו בגימנסיה הרוסית, ולאחר מכן עבר עם משפחתו לרומניה.

בן-יוסף למד הנדסה בין השנים 1924–1929 באוניברסיטת גנט בבלגיה, אך עזב את לימודיו והצטרף אל להקת תיאטרון של סטודנטים יהודים-רוסים. עם סיום לימודיו נסע בעקבות לימודי תיאטרון בהדרכתו של מקס ריינהרדט בברלין, אך בעקבות בעיות מימון, לא התקבל, לכן למד משחק תוך צפייה בהצגות תיאטרון, בד בבד למד מחול וזמרה בקופנהגן.

קריירה אמנותית

לאחר ביסוס שלטון הנאצים בגרמניה, עלה מרומניה לארץ ישראל בשנת 1939 באוניית המעפילים "אסתיר". בארץ קיבל הזמנה לבימוי מהבמאי יצחק משה דניאל, וביים שתי הצגות, אחת למבוגרים ואחת לילדים שלא עלו על הבמה. בהמשך שיחק בקברט האמנים "פפיליון", שהקימו מרטין רוסט וסטלה קדמון, ולאחר שנסגר בשל חשש מהפצצות, הצטרף לאופרה ונמנה עם מייסדיה של האופרה הישראלית העממית בשנת 1941.

בן-יוסף הצטרף ליוסף וימימה מילוא בייסוד להקת מערכונים שהפכה לתיאטרון הקאמרי. שיחק בתיאטרון גיורא גודיק במחזמר "גבירתי הנאווה" בתפקיד הקולונל פיקרינג.

בן-יוסף כיכב בהצגות: "הלנה היפה", "העטלף", "באל בסבוי", "צלילי שוברט", "דן השומר", "סילוה", "מאז ועד היום", "אלוף בצלות ואלוף שום", "משרתם של שני אדונים", "הערב אימפרוביזציה", "הצל", "יעקובובסקי והקולונל", "הוא הלך בשדות", "אנטיגונה", "מאז גן עדן", "קרא לי סיומקה", "פיגמליון", "הקמצן", "רומיאו ויוליה", "רביזור", "הלילה השנים עשר", "אהבתה של הקיצו ורננו", "ז'אן ד'ארק", "אהבתה של יובל אור", "מרי סטיוארט", "שלמה המלך ושלמי הסנדלר", "ארבע כנפות הארץ", "אדם לכל עת", "כנרת כנרת", "בית הבובות", "הספר מסביליה", "מנהל הבית", "פונדק הרוחות", "מה עושים עם ג'ני" ועוד.

שיחק בסרטים ובתוכניות טלוויזיה: "קריה נאמנה" (1952), "אף מלה למורגנשטיין", "שעת האמת, 42:6", "שלום", "פיצוץ בחצות" (1966), "לאט יותר" (1967), "תפילת הדרך", "סוסעץ" (1978), "חדווה ושלומיק", "מבצע יונתן", "אגדות לוד" ועוד. כן השתתף בתסכיתי "התוכנית לאם ולילד" של קול ישראל, ובהם הקריא את סיפורי "החתול הג'ינג'י" ו"סיפורי הדוד רמוס" (שכמה מהסיפורים יצאו על גבי תקליט).

בשנת 1963 זכה בפרס משה הלוי לאמנות הבמה מטעם עיריית תל אביב עבור למעלה מעשרים שנות משחק בתיאטרון הקאמרי.

בן-יוסף נפטר, בגיל 73, לאחר מחלה ממושכת. הניח אחריו רעיה, השחקנית אסתר מרגלית, ושני בנים: ספי בן-יוסף ונועם, ואח, השחקן נתן כוגן. לאחר מותו ייסדה עיריית תל אביב פרס על שמו המוענק מדי שנה לאחד משחקני התיאטרון הקאמרי.

• לאה גילולה, "חן, קלילות ומקצועיות: על השחקן אברהם בן-יוסף", במה 172 (2005), עמ' 13–32.

  מדיה וקבצים בנושא אברהם בן-יוסף בוויקישיתוף

• אברהם בן-יוסף, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
•   אברהם בן-יוסף, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• אברהם בן-יוסף, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
• אברהם בן-יוסף, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
• אברהם בן-יוסף, בארכיון הבימה
• אברהם בן-יוסף, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
• אברהם בן-יוסף, בארכיון הבימה
• הצוות החדש, דבר, 6 ביוני 1958
• "מנהל הבית" יוצג ב"הקאמרי", דבר, 13 ביולי 1961
• אהרן דולב, אברהם בן־יוסף, מעריב, 22 במרץ 1963
• קוראים לו בזיק, דבר, 12 באפריל 1963
• אברהם בן-יוסף על עשרים שנות הקאמרי, דבר, 12 בנובמבר 1964
• יהונתן גפן, אברהם בן יוסף השחקן הראשון של התיאטרון הקאמרי, מעריב, 16 בינואר 1970