אמפתיה

בשפת הדימויים הפסיכולוגית, מוסברת אמפתיה כמו "כניסה לנעליו של האחר".

מקור המילה הוא תרגום של המילה הגרמנית Einfühlung שמשמעותה הוא להרגיש לתוך (Feeling into).

תהליך זה דורש יכולת לצאת לזמן-מה מן האני, ולכוון את הרגש וההבנה לקליטת מצבו הנפשי של הזולת. יכולת זו נקראת יכולת אמפתית. יכולת אמפתית מתבססת על תאוריה של תודעה. בתהליך האמפתי מתפתחת רגישות וקרבה כלפי הזולת. אמפתיה מופיעה לעיתים קרובות כתגובה למצוקה אצל הזולת. רבים כוללים בהגדרת האמפתיה לא רק את קליטת מצבו הנפשי של הזולת והבנתה, אלא גם את העברתה לזולת, כך שהוא ירגיש מובן-נפשית, או ש״מרגישים יחד איתו״.

מקור המושג הוא במילה היוונית empatheia ("אמפתיה"), שפירושו המילולי "קרבה גופנית". המושג אומץ בסוף המאה ה-19 על ידי הפילוסוף הגרמני תיאודור ליפס, תחת המינוח בגרמנית שפירושו "להרגיש כלפי", או "להרגיש לתוך". ליפס ביקש להשתמש במושג כדי לתאר את החוויה האסתטית באומנות, מזווית המבט של הצופה ביצירה.

אפשר להגדיר אמפתיה כתגובה של אדם באופן ההולם את מצבו של הזולת יותר מאשר את מצבו שלו. לפי היינץ קוהוט (1966), אמפתיה היא דרך לאסוף נתונים פסיכולוגיים על הזולת, דימוי חווייתם הפנימית וקליטה של מצבים פסיכולוגיים מורכבים אשר לשם איסוף מידע שיטתי עליהם נדרשות פעולות מורכבות וארוכות מאוד. קוהוט תיאר את רגש האמפתיה: "לחשוב ולהרגיש את עצמך בחיים הפנימיים של אחר".

דייוויס (1983) פיתח מודל להגדרת האמפתיה, והציע כי לאמפתיה ארבעה היבטים משלימים, שניים מהם קוגניטיביים: (1) התייחסות פרספקטיבית (Perspective taking) ו-(2) פנטזיה; ושניים אפקטיביים: (3) דאגה אמפתית ו-(4) מצוקה אישית.

על בסיס מודל זה פיתחו מרשל ועמיתיו מסגרת תאורטית לתהליך של אמפתיה המתרחש בארבעה שלבים קבועים:

א. זיהוי המצב הרגשי של הזולת

ב. ראיית העולם מנקודת המבט של הזולת

ג. העתקה והתנסות ברגש זהה לרגש הנצפה אצל הזולת (שיחזור)

ד. מעשה המפחית מצוקה אצל הזולת או מעשה אחר הנובע מתוך הזדהות עימו.

מהגדרות אלה ניתן ללמוד כי אמפתיה היא מבנה רגשי וקוגניטיבי רב-גורמי, ונדרשים מספר רכיבים ותהליכים מורכבים, כדי לייצר תגובה אמפתית. כל שינוי ברכיבים האלו, בעוצמתם או באינטראקציות ביניהם יוביל לתגובה אמפתית אחרת.

חוקר התרבות חן למפרט, בחן את תופעות האמפתיה והחמלה בתרבויות שונות. הוא מבחין בין שלושה סוגים של הזדהות-אמפתית, אשר מופיעים בצורה כלשהי בתרבויות ובנקודות זמן שונות, אך מציינים חוויות דומות:

• אמפתיה דמיונית - לה שני אופנים: האופן האחד הוא לדמיין את הרגשת הזולת, ללא קשר למצבו האמיתי. במקרה כזה, האמפתיה היא פרי דמיונו של המתבונן והתהליך כולו מתרחש בינו לבין עצמו, כולל הכניסה המדומה לתודעתו או רגשותיו של 'הזולת'; האופן השני הוא ההזדהות עם כאבם של אנשים דמיוניים שכלל אינם נוכחים, אלא שאנחנו מדמים את מצבם ובאמצעות הדמיון חווים כאב (או שמחה) שנדמה לנו שהוא כאבם. כמו במקרה שנודע לנו על אסון ואנו מדמיינים את עצמנו במקום האנשים שנפגעו. תיאור של הזדהות כזו נפוץ בעיקר ביחס לצפייה בסרטים, בקריאת-ספרים ובהזדהות עם מצוקות-חברתיות כלליות. זוהי כניסה לעורו של זולת, אלא שזולת זה נבנה באופן דמיוני.
• אמפתיה אליגורית - הזדהות עם תוכני-הנפש של הזולת, אשר מתבססת על ההיסטוריה החווייתית של המתבונן. במקרה זה, ההרגשה היא מן הסוג של "אהה, בדיוק כך הרגשתי כאשר...". בחוויה זו יש כניסה חלקית לעורו של הזולת, אך שאין בה התמזגות או אובדן של תחושת ה"אני" המקורית, אלא ההפך – אנו נכנסים לזווית המבט של הזולת, כשאנו מצוידים ב"אני" המקורי שלנו, ולא רק שאיננו 'מאבדים' אותו, אלא משתמשים בו כדי לראות דרכו את חוויית הזולת. סוג זה של אמפתיה מתאים לחוויית ההזדהות, כפי שהיא מוצגת בדרך-כלל בספרות הפסיכולוגית.
• חוויית הזדהות טוטאלית - התמזגות, או אולי אובדן מלא של תחושת ה-"אני" אשר קשורה למעבר אל נפשו של הזולת. חוויה זו היא, ביסודה, כה טוטאלית עד שלא ברור כלל ועיקר למי היא שייכת: האם זו חווייתו של הסובל, או אולי של האדם האמפתי המתבונן בו.

הגדרת אמפתיה רגשית

אמפתיה היא היכולת של אדם אחד להרגיש רגש תואם למצבו הרגשי של אדם אחר. לתגובה אמפתית רגשית ישנן קטגוריות עיקריות שניתן לראותן בזמן צפייה באדם אחר החווה כאב: תגובות המכוונות לעצמי ותגובות המכוונות לאחר. תגובות רגשיות המכוונות לעצמי הן תחושות מצוקה וחרדה בעת צפייה בחוויה שלילית של אדם אחר, בעוד שתגובות המכוונות לאחר מכילות בתוכן רגשות הממוקדים ברווחה הנפשית של אדם אחר, כולל דאגה או סימפתיה כלפי אותו אדם

עקרון המערכות המשותפות

מודל מוחי לאמפתיה רגשית המתמקד בביטוייה הפיזיולוגיים הוא מודל המערכות המשותפות. בהתאם למודל זה קיימות מערכות מוחיות רבות (למשל, המערכת התחושתית (סומטו-סנסורית), האחראית על תפישת תחושות הגוף) אשר מגיבות בצורה דומה גם כאשר אדם חווה חוויה רגשית או תחושתית וגם כאשר הוא צופה באדם אחר אשר חווה חוויה דומה. דמיון מוחי-גופני זה בין אדם החווה מצוקה לבין אדם אחר שצופה בו מהווה בסיס לשיתוף רגשי גופני ביניהם ומהווה תשתית מוחית לחוויית האמפתיה. המערכות המשותפות שמדווחות באופן הכי שכיח בספרות הן המערכת התחושתית, האינסולה הקדמית ופיתול החגורה הקדמי, והמערכת הלימבית.

פרדיגמת הכאב לחקר אמפתיה רגשית

צפייה בכאבו של אדם אחר מגבירה את המוטיבציה להתנהגות פרו חברתית שמטרתה לסייע לאחר להפחית את כאבו. בגלל הבולטות של מצבי הכאב, חשיפה לכאבו של האחר משמשת כאחת הפרדיגמות המרכזיות בחקר מוחי של אמפתיה רגשית. השאלה שמובילה מחקרים אלו היא האם כאבו של האחר מפעיל בנו את אותן המערכות המוחיות שהיו פועלות אילו אנחנו עצמנו היינו חשים את הכאב.

מטריצת הכאב במוח בנויה משני מרכיבים, הראשון הוא מרכיב תחושתי המערב את קליפת המוח התחושתית הראשונית והמשנית. מערכות אלו מספקות מיפוי של מוקדי הכאב והתחושה המדויקת שהתלוותה לכאב. המרכיב השני הוא מרכיב רגשי מוטיבציוני העומד בבסיס החוויה של חוסר נעימות והמעורר את הרצון להימנע מתחושת הכאב. מרכיב זה מערב את פעילותן של האינסולה הקדמית ואזור פיתול החגורה הקדמי כאשר לאינסולה יש תפקיד מרכזי באינטגרציה של מידע גופני ורגשי.

מודל המערכות המשותפות מנבא הפעלה של מטריצת הכאב במוח הן במצבי כאב אישיים והן בעת צפייה בכאבו של האחר. מחקר פורץ דרך בחן היפותזה זו באמצעות קבוצת נשים ובני זוגן אשר קיבלו מכות חשמל לסירוגין. לפעמים האישה חוותה כאב אישי ולפעמים ידעה כי בן זוגה חווה כאב זה בעצמו. הממצאים הראו תגובה דומה באינסולה ובאזור פיתול החגורה הקדמי כאשר הפרט חש כאב בעצמו וכאשר אדם אחר היקר לו חש כאב. מחקר נוסף בחן דפוס זה במהלך משחק כלכלי, כאשר בתנאי אחד השחקן השני התנהג בצורה הוגנת ואילו בתנאי השני התנהגותו לא הייתה הוגנת. התוצאות הראו שכאשר השחקן השני שיחק בצורה לא הוגנת התגובה באינסולה לכאבו הייתה נמוכה יותר ביחס לשחקן ששיחק בצורה הוגנת. מחקר נוסף הראה שתמונות של כאב עם פרטים ויזואליים ברורים של הפגיעה מעוררות הפעלה של המרכיב התחושתי של הכאב בנוסף להפעלת האינסולה הקדמית. התגובות המשותפות באינסולה הקדמית למצבי כאב ומצוקה אישיים וכן לכאבו של האחר הביאו לכינויו של אזור זה "מוקד האמפתיה המוחית".

הרחבת פעולת המערכות המשותפות לחוויות רגשיות

סדרה של מחקרי דימות מוחי הציגה עדויות לתגובה עצבית משותפת (היינו אמפתיה מוחית) למצבים סומטיים ורגשיים שונים. אזורים מוחיים כגון האינסולה הקדמית, האמיגדלה, כמו גם חלקים של קליפת המוח המוטורית והתחושתית מופעלים בתגובה לקשת רחבה של מצבים רגשיים אישיים כדוגמת כעס ופחד, וכן בתגובה לצפייה באנשים אחרים שחווים רגשות אלו. נהוג לתאר הדדיות מוחית זו כשיקוף וחיקוי בין העצמי לאחר של המרכיבים השונים המעורבים בחוויה רגשית, הכוללים חיקוי אוטומטי של הבעות פנים, מנחי גוף ומצבים הומיאוסטטים שמעורבים בחוויה הרגשית. על ידי שיקוף פיזיולוגי של האחר, זוכה האדם להבנה גופנית, פרה-קוגניטיבית של מצבו הפנימי. כלומר, שיקוף זה מתווך את תחושת האמפתיה הרגשית שאנו חווים כלפי כאב פיזי ופסיכולוגי של אנשים בסביבתנו.

אמפתיה רגשית ואמפתיה קוגניטיבית

ניתן לזהות שלושה סוגים שונים של אמפתיה:

ראשית, אמפתיה רגשית (/"אמפתיה חמה")מוגדרת כיכולת לחוות רגש מותאם בתגובה למצבו הפנימי של האחר לכאוב בכאבו של האחר ולשמוח בשמחתו – אלה הן דוגמאות לאמפתיה רגשית. מחקר שנעשה בנושא, בדק התנהגות של סטודנטים בעת שחוו אמפתיה רגשית, עם מדגם של 172 סטודנטים ומצא שכאשר הם חווים זאת, הם - א. נוטים פחות לאגרסיביות, ב. יותר נוטים לעזור לזולת כשהם מזהים אנשים במצוקה.

שנית, אמפתיה קוגניטיבית (/"אמפתיה קרה"), מוגדרת כיכולת להבין מצב מנטלי או נקודת מבטו של האחר. יכולת זו מערבת יכולות של הסקת מסקנות על מצבים רגשיים, פסיכולוגים ומנטליים של האחר. אם אמפתיה רגשית נשענת על תהליכי זיהוי רגש ותהליכים גופניים, הרי האמפתיה הקוגניטיבית מערבת חשיבה והבנת הקשר. ב-1950, 2 חוקרים המציאו 6 פרטים למדידת אמפתיה, ומדדו אותם על מדגם של 80 סטודנטים

ושלישית, ישנם חוקרים הסבורים כי אמפתיה היא למעשה תהליך הכולל מרכיבים קוגניטיביים ורגשיים - כלומר, הם נוקטים בגישה כלפיה אמפתיה המשלבת את 2 הסוגים הנ"ל.

המשותף לשלוש הגישות הנ"ל להבנת מושג האמפתיה, הוא שעל מנת שתתקיים אמפתיה על הפרט לראות את נקודת המבט של האחר, בין אם בדגש על מחשבותיו או רגשותיו

על אף שבמחקרים אין הסכמה לגבי ההגדרה המדויקת של סוגי האמפתיה השונים, ישנה הסכמה כללית לכך שישנו הבדל משמעותי ביניהם. אחד ההבדלים המשמעותיים שנמצאו ביחס להתפתחות הסוגים השונים של אמפתיה, הוא סדר ההתפתחות של המערכות. נמצא כי מבחינה פילוגנטית, המערכת המוקדמת היא מערכת האמפתיה הרגשית. לעומת זאת, מערכת האמפתיה הקוגניטיבית כוללת יכולות קוגניטיביות גבוהות יותר. בנוסף, נמצא באופן עקבי כי אמפתיה רגשית ואמפתיה קוגניטיבית נשענות על מערכות מוחיות שונות.

בתסמונות על הספקטרום האוטיסטי נפגעת בעיקר המערכת הקוגניטיבית, אך לעיתים יש פגיעה בשתי המערכות.

ניתן גם לכנות אמפתיה קוגניטיבית "מנטלזיציה", או התאוריה של התודעה (שגם על פי הגדרה זו, על פי מחקרים לא חסרה לפסיכופתים), הנשענת על מערכת עצבית לייחוס מצבים מנטליים. מחקרים רבים מראים שקליפת המוח הקדם מצחית האמצעית (mPFC), המפגש בין האונה הרקתית והקודקודית (TPJ), גירוס הסינגולום האחורי (PCC/PCU) והחריץ צידי עליוני (STS) פעילים במערכת זאת. מערכת מוחית זו מופעלת כשאנשים חושבים על מצבים מנטליים של עצמם ושל אנשים אחרים. זו המערכת שמאפשרת לנו להשתמש בידע שיש לנו לגבי האחר בכל רגע נתון, אפילו לפני שהאחר פעל או הראה רגש. ליתר דיוק, ה-mPFC מעורב בחשיבה מנטלית אודות מצביו פנימיים של אדם אחר, כגון כוונתו, רגשותיו והקונטקסט הכללי למצבו. בנוסף, המעורבות של מערכת זו בהתבוננות עצמית הופך אותה לחשובה ביכולת להבחין בין המצבים המנטליים של העצמי ושל האחר

סדרה של מחקרים בחנה את התשתית העצבית המאפשרת את יכולת הדיוק האמפתי (EA – Empathetic Accuracy), היכולת לזהות במדויק את רגשותיו של האחר. בניסוי אחד קבוצת אנשים הציגו בסרטון סיפור אוטוביוגרפי ודירגו בעצמם את מצבם הפנימי. הסרטונים הוקרנו לקבוצה של צופים שהתבקשו לדרג את מצבם פנימי של המשתתפים בסרטונים. הדירוגים של המשתתפים בסרטונים ושל הצופים הושוו, ונבחנו האזורים המוחיים ב-fMRI על מנת לבדוק איזה מערכות פועלות בעת הצפייה בסרטונים. הממצאים המוחיים הראו שפעילות באזורים הנמנים עם הרשת של האמפתיה הקוגניטיבית, ובעיקר חלקה המדיאלי האמצעי, ניבאה את הדיוק האמפתי של הצופים. בנוסף, מערכות רגשיות וסומטיות, התומכות באמפתיה רגשית היו מעורבות בתהליך. תוצאות אלו מביאות למסקנה כי הבנת מצבו של האחר באופן מדויק, מצריכה הן תשומת לב לרמזים גופניים לא מילוליים כגון הבעות פנים ומחוות גוף, הן הבנת רמזים מילוליים, ואינטגרציה של שני ערוצים אלו.

גורמים המשפיעים על אמפתיה רגשית

חוויית האמפתיה היא חוויה אנושית בסיסית, ולמרות זאת נראה כי אנשים חווים אמפתיה ברמות שונות תחת תנאים שונים. עוצמת התגובה האמפתית מווסתת על ידי מגוון גורמים, כגון מאפיינים של הרגש האמפתי (למשל, עוצמה, בולטות וערך), מאפיינים של האדם החווה את האמפתיה (למשל, מגדר, אישיות ומצב רוח), מערכת היחסים בין האדם שחווה את האמפתיה לאדם השני (למשל, מוכרות, קשר רגשי והערכה של האחר) והערכה של הסיטואציה. גורמים אלו משפיעים על המערכות המוחיות המתווכות את התגובה האמפתית.

המערכת המוחית המתווכות את חוויית האמפתיה הרגשית כוללת את האזורים: האינסולה הקדמית, פיתול החגורה הקדמי, חלק מהאונה המצחית וחלק מהאונה הקודקודית. מערכת זו תומכת בשיתוף הרגשי עם מצבו של האחר. המערכת היא אוטומטית ופועלת מטה-מעלה בתגובה לצפייה במצוקה של האחר. המערכת הקוגניטיבית, כוללת אזורים בקליפת המוח הקדם-מצחית (vmPFC ו-dmPFC), המפגש בין האונה הרקתית והקודקודית (TPJ) והאונה הרקתית-האמצעית (MTL). מערכת זו מאפשרת הבנה קוגניטיבית של מצבו של האחר ואת ההקשר של המתרחש. זוהי מערכת הפועלת מעלה-מטה ויכולה לווסת את התגובתיות של המערכת הרגשית. בנוסף, מעורבות מערכות בקרה מוחיות בוויסות של התגובתיות הרגשית.

אחד הגורמים שיכול לשנות באופן אוטומטי את התגובה האמפתית של המערכת הרגשית ולווסת אותה הוא עוצמת הרגש, ובפרט עוצמת הכאב הנתפסת או המוצגת. מחקרים מראים הפעלה גבוהה יותר באינסולה הקדמית ובפיתול החגורה הקדמי לתפיסת כאב עוצמתית יותר של האחר.

גורם מווסת נוסף של התגובתיות האמפתית הוא המאפיינים של מגיש האמפתיה, הכוללים את ניסיון העבר שלו. כך, בקרב רופאים, החשופים באופן שכיח למצבים מעוררי כאב, ישנה פחות פעילות של אמפתיה הקשורה בכאב בפיתול החגורה הקדמי, באינסולה הקדמית ובקורטקס הסומטו-סנסורי כאשר הם צופים במצבים מעוררי כאב באחר. חוץ מהפחתה של תגובתיות אמפתית בקרב יחידים החשופים באופן שכיח למצבים מעוררי כאב, מתקיים ויסות רגשי מוגבר הפועל בתהליך מלמעלה-למטה.

מאפיין נוסף של מגיש האמפתיה שרלוונטי בתור גורם מווסת הוא קשיים בזיהוי ושיום רגשות ותחושות פיזיות (= אלקסיתימיה), הנמצא כמנבא שלילי ליכולות אמפתיות. אנשים הלוקים באלקסתימיה מראים פחות הפעלה מוחית בתגובה למצבים רגשיים של אחרים.

גורם מווסת נוסף של התגובתיות האמפתית המוחית הוא הבנה של ההקשר. במחקר שבו נבדקים היו משוכנעים כי כאב הסובל הוא למטרה מועילה, נמצא כי התגובות האמפתיות המוחיות היו מווסתות יותר. מאפיין נוסף של ההקשר שרלוונטי בתור גורם מווסת הוא קשב. במחקר נמצא כי בקרב נבדקים שהקשב שלהם היה מופנה למטלה אחרת בזמן צפייה בסיטואציה מעוררת אמפתיה, נמדדו תגובות האמפתיות חלשות יותר.

תגובתיות מוחית אמפתית לסבל של אדם אחר משתנה כתלות בהוגנות של האדם הסובל. במחקרים נמצא כי תפיסת ההוגנות מווסתת תגובתיות אמפתית מוחית הן בקרב גברים והן בקרב נשים. עם זאת, נמצא כי בקרב גברים לעומת נשים, תפיסת החוסר הוגנות מחלישה באופן משמעותי יותר את התגובתיות האמפתית המוחית.

גורם מווסת נוסף לתגובתיות אמפתית מוחית לסבל של אדם אחר, הנחקר רבות לאחרונה, הוא השייכות הקבוצתית שלו. מחקרים הראו תגובות אמפתיות חלשות יותר בתגובה לכאבם של חברי קבוצת חוץ לעומת חברי קבוצת פנים (נבדקו הבדלים בשייכות הקבוצתית, גזע או לאום). אחד המחקרים חשף הבדלים משמעותיים בתגובתיות המוחית לכאב של יחיד מלאום אחר, לעומת יחיד בעל לאום זהה בקרב יהודים וערבים. המחקר זיהה שני שלבים בתגובה המוחית לכאב של אדם מקבוצת החוץ. השלב הראשון הוא השלב בו מתעוררת תגובה אמפתית אוטומטית באזור התחושתי (סומטו-סנסורי) הראשוני. השלב השני, הוא שלב הערכת השייכות הקבוצתית של הסובל – קבוצת פנים לעומת קבוצת חוץ – בו נעשה עיבוד גבוה יותר המווסת את התגובתיות האמפתית המוחית באזורי מוח קדמיים. תוצאות המחקר מראות כיצד התגובתיות האמפתית האוטומטית לכאב הזולת מווסתת על ידי עיבוד גבוה יותר, כאשר התגובה האמפתית המוחית נחלשת בעקבות שיוך הסובל לקבוצת החוץ, ואילו מתעצמת בעקבות שיוך הסובל לקבוצת הפנים. במחקר נוסף, שבו נבחנה ההשפעה של אהדת קבוצות כדורגל שונות, חלה ירידה בהפעלה של האינסולה הקדמית העומדת בבסיס התגובה האמפתית, בתגובה לכאבם של חברי קבוצת חוץ. לעומת זאת, הייתה הגברה של פעילות בגרעין האקומבנס (NAc), אזור שלרוב מעורב בתהליכי תגמול ומקושר לרצון בנקמה ושמחה לאיד. מחקר זה הראה שהפעלה של האינסולה הקדמית ניבאה עזרה לאחר, ואילו חוסר מוטיבציה לעזרה לחברי קבוצת החוץ נובא באופן הטוב ביותר על ידי פעילות בגרעין האקומבנס.

אדם יכול לווסת באופן מכוון את התגובתיות הרגשית שלו לכאבו של האחר. תמיכה לכך מגיעה ממחקרים שבהם נבדקים הונחו לאמץ את הפרספקטיבה של עצמם או של אחרים, בעת צפייה בגירויים מכאיבים, כגון תמונות של זריקות. כאשר הנבדק אימץ פרספקטיבה של אדם קרוב ואהוב, נצפתה תגובתיות אמפתית מוחית מוגברת, לעומת פרספקטיבה של אדם זר, בה נצפתה תגובתיות אמפתית מוחית מווסתת יותר. מחקר זה הראה את האפשרות של אימוץ פרספקטיבה כאסטרטגיה מווסתת לתגובתיות האמפתית, כאשר מערכות מוחיות המאפשרות לקיחת פרספקטיבה והבנת הקשר מווסתות את אופן ההפעלה של מערכות רגשיות העומדות בבסיס התגובה האמפתית.

תחת הגדרות מסוימות אמפתיה הובחנה אצל מספר בעלי חיים מלבד בבני אדם. בין השאר הובחנה אמפטיה אצל פרימטים כמו קופי אורנגאוטן, אצל ציפורים, ואצל מכרסמים. במחקר שנעשה על חולדות הוכנסו זוגות של חולדות לתוך תאים, כאשר אחת מהחולדות כלואה בתוך כלוב קטן ללא יכולת לצאת והשנייה חופשייה בתא. בניסוי אחד, החולדות למדו לפתוח את דלת הכלוב ועשו זאת מהר יותר (בממוצע כ-7 ימים) ובתכיפות גבוהה יותר (כ-75% מהחולדות), יחסית לניסוי הביקורת בו הכלוב היה ריק או הכיל חפץ בדמות חולדה. בניסוי שני, התא כלל כלוב נוסף שהכיל שוקולד. לאחר 6 ימים, חולדות פתחו דלת הכלוב בו הייתה החולדה הכלואה באותה תדירות שפתחו את דלת הכלוב שהכיל שוקולד. תוצאות המחקר פורשו כעדות להתנהגות אמפתית של החולדות, אך יש החולקים על פרשנות זו.

  ערך מורחב – סימפתיה

לעיתים נוטים לבלבל בין אמפתיה ובין סימפתיה. שני המושגים באים כדי להתמודד עם אדם קרוב שחווה קושי או משבר מסוים, אך בעוד האמפתיה היא היכולת לחוש ברגשותיו של השני ולהשתתף עמו ברגשות אלה (למשל השתתפות בצער) בצורה של הזדהות, אזי הסימפתיה היא תחושת החמלה כלפי האחר והרצון לראות אותו שמח יותר, לרוב על ידי סיוע ועזרה ממשית.

יש הבדל מהותי בין להרגיש בדיוק כמו האדם האחר ובין לחוש כלפיו חמלה או רחמים, וזו במהותה ההבחנה העיקרית בין אמפתיה ובין סימפתיה.

• נוירון מראה
• חמלה
• אנטיפתיה
• סימפתיה
• גיוס קולות עמוק - שימוש בשיחות עומק אמפתיות כדרך להביא לשינוי פוליטי

• אניטה מורג'ני, רגישות היא העוצמה החדשה, אופוס (הוצאה לאור), 2022.

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: אמפתיה
ציטוטים בוויקיציטוט: אמפתיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אמפתיה

• אמפתיה רגשית ואמפתיה קוגניטיבית
• קרן צוריאל הררי, לאן נעלמה האמפתיה האנושית?, באתר כלכליסט, 24 בינואר 2013
•   פער האמפתיה בין המינים - פרופסור ג'אניס פיאמנגו., סרטון בערוץ "על גבריות ומעבר לה Beyond Masculinity", באתר יוטיוב (אורך: 05:54)
• מריה קוניקובה, ‏אמפתיה קרה ומחושבת, באתר "אלכסון", 21 בנובמבר 2013
• רנן נצר, ‏אדישים, נמאסתם: האמפתיה בחברה הישראלית פוחתת והולכת, באתר גלובס, 31 בדצמבר 2016
•   סיימון ברון-כהן, הצרה עם אמפתיה, באתר TheMarker‏, 29 במרץ 2017
• ג"אן דסטי (עורך) אמפתיה - מהספסל אל הצד של המיטה (2012). קיימברידג': MIT.
•   Brené Brown on Empathy, סרטון בערוץ "RSA", באתר יוטיוב (אורך: 02:53)
• לילי הלפרין, ‏דעות / ילדים מפתחים את שריר האמפטיה מצפייה בהתנהגות של דמויות בוגרות, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 22 בפברואר 2018
• אמפתיה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
•   אמפתיה, דף שער בספרייה הלאומית