אמצעים פיגורטיביים: כלים רטוריים המשמש להמחשת מושג או תיאור

אמצעים אלו משמשים בספרות ובעיקר בשירה להמחשה של מושגים מופשטים או של תחושות אישיות שקשה לתארם באופן ישיר. המושג המקורי מכונה "הנושא הראשי" של האמצעי הפיגורטיבי, ואילו התמונה, הנמצאת בדרך-כלל בשדה סמנטי אחר, מכונה "הנושא המשני". יש המתייחסים לכלל האמצעים הפיגורטיביים כ"מטפורה", או במונח "מטאפוריקה", אף כי המונח מתייחס למעשה רק לאחד האמצעים.

ניתן למיין את השימוש באמצעים פיגורטיביים על-פי שני מישורים בלתי-תלויים: אופן הקשר שנוצר בין השדות הסמנטיים מצד אחד, ו"תוכנו" של קשר זה, מצד שני.

על פי אופן יצירת הקשר, סוגים עיקריים של אמצעים פיגורטיביים הם:

• מטפורה - העברה של הנושא הראשי לעולם הסמנטי של הנושא המשני, כך שנוצר בעצם איחוד בין המושג המקורי לבין התמונה המילולית.
• דימוי - השוואה בין הנושא הראשי למשני, היוצרת בין הנושאים יחס סדר מלא או חלקי (גדול מ, קטן מ, שווה ל...)
• מטונימיה - החלפה של נושא ראשי בנושא משני שאינו דומה לו אלא נמצא קרוב אליו במקום או בזמן.
• סינקדוכה - אמצעי הדומה למטונימיה; החלפה של חלק בשלם או של פרט בכלל ולהפך.
• מריזם - אמצעי הדומה לסינקדוכה; החלפה של כלל ברשימה של מרכיביו.
• זאוגמה - מילה אחת עומדת ביחס לשתי מילים או יותר או חלקי משפט אחרים, כאשר לרוב יחול שינוי בהוראתה.

על פי תוכן הקשר, סוגים עיקריים של אמצעים פיגורטיביים הם:

• האנשה (פרסוניפיקציה) - מתן תכונות אנושיות לחפץ או למושג שאינו אנושי.
• החפצה (ראיפיקציה) - מתן תכונות של חפץ לאדם או לבעל-חיים.
• הגזמה (היפרבולה) - שימוש בתיאור מוגזם בבירור על מנת ליצור ערך רטורי.
• סינסתזיה - ערבוב רשמים משני חושים שונים זה בזה.
• אנטונומזיה - שם פרטי שמציין מושג כללי, כגון "ביאליק" במקום "המשורר הלאומי" במשפט: שייקספיר הוא הביאליק האנגלי.

שני המיונים הם בלתי-תלויים, ויכולים לשמש כצירי שתי-וערב למיון אמצעים פיגורטיביים; כך למשל, תיתכן האנשה שהיא מטפורה ('רגלי ההר'), האנשה שהיא דימוי ('העיר שקטה כמו תינוק'), והאנשה שהיא מטונימיה או סינקדוכה ('הבית הלבן חש שיש סיכוי לשלום'); וכך גם באשר לשאר האפשרויות.