יוורי מוסווני: פוליטיקאי אוגנדי המכהן כנשיא אוגנדה מאז 1986

יוורי מוסווני
Yoweri Museveni

לידה	15 בספטמבר 1944 (בן 79) Ntungamo, אוגנדה
שם מלא	יוורי קגוטה מוסווני
מדינה	אוגנדה אוגנדה
השכלה	אוניברסיטת דאר א-סלאם (1970) Mbarara University of Science and Technology Hubert H. Humphrey School of Public Affairs אוניברסיטת מקררה קולג' גרינל אוניברסיטת פאטי Mbarara High School
מפלגה	תנועת ההתנגדות הלאומית
בת זוג	ג'נט מוסווני
www.yowerikmuseveni.com
נשיא אוגנדה ה־9 29 בינואר 1986 – מכהן (38 שנים) → טיטו אוקלו
פרסים והוקרה
מסדר התקווה הטובה מסדר חוף חירון מסדר הלב המוזהב של קניה מסדר הרפובליקה הסרבית

מוסווני היה מעורב במרד שהפיל את מנהיגי אוגנדה אידי אמין ומילטון אובוטה. מאמצע ועד סוף שנות ה-90, נחשב מוסווני על ידי המערב כחלק מדור חדש של מנהיגים אפריקאים. במהלך נשיאותו של מוסווני, אוגנדה חוותה יציבות יחסית וצמיחה כלכלית. תקופת הנשיאות שלו נפגעה, עם זאת, ממעורבות במלחמת האזרחים ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו וקונפליקטים באזור האגמים הגדולים, המרד בצפון אוגנדה על ידי צבא ההתנגדות של האל אשר גרם למצב חירום הומניטרי קיצוני ומדיכוי של אופוזיציה פוליטית ותיקונים חוקתיים לתקופת הנשיאות (2005) והגבלת הגיל הנשיאותי (2017), מה שאפשר את ההרחבה של משך שלטונו. דבר זה הדאיג את המקומיים והזרים.

ראשית חייו

מוסווני נולד ב-15 בספטמבר 1944 בנטונגאמו, דרום-מערב אוגנדה, למזי אמוס קאגוטה (1916–2013), רועה בקר, ואסתרי קוקונדקא נגאנזי (1918–2001), עקרת בית. מוסווני קיבל את שמו האמצעי "קגוטה" (Kaguta) מאביו, לכבוד הגדוד השביעי של רובאי המלך האפריקנים, שכן בעת לידתו שבו רבים מהם לביתם.

אחיו של מוסווני, קאלב אקאנדוואנאו, היה ידוע באוגנדה בכינויו סלים סאלח, ואחותו ויולט קאגובירי.

מוסווני למד בבית הספר היסודי 'קיימט' ובתיכון 'מבארארה'. בשנת 1967 החל ללמוד באוניברסיטת דאר א-סלאם בטנזניה כלכלה ומדעי המדינה, הפך למרקיסיסט והיה מעורב בפוליטיקה רדיקלית פאן-אפריקאית. במהלך לימודיו באוניברסיטה הקים את קבוצת "חזית המהפכה האפריקאית" של הסטודנטים באוניברסיטאות והוביל משלחת סטודנטים לשטחי פרלימו במוזמביק שהייתה אז תחת השלטון הפורטוגזי. הוא למד תחת וולטר רודני, בין היתר, מוסווני כתב תזה על תחולת רעיונותיו של פרנץ פאנון על אלימות מהפכנית פוסט-קולוניאלית באפריקה.

לאחר לימודיו באוניברסיטה, בשנת 1970, כשהיה בן 26, הצטרף לשירות המודיעין של נשיא אוגנדה, מילטון אובוטה. לדברי מוסווני, הוא לא הצטרף לממשלה משום שאהב את אובוטה, אלא משום שרצה לראות כיצד הממשלה מתפקדת.

קריירה

חזית הישועה הלאומית והדחת אידי אמין

אידי אמין, מפקד חיל האוויר האוגנדי מאז 1966, השתלט על אוגנדה ב-1971 בהפיכה צבאית. אמין היה רודן ולאומני קיצוני, ופתח בתוכנית רצח עם לטיהור אוגנדה מקבוצות אתניות יריבות. באוקטובר 1972, טנזניה ואוגנדה חתמו על הסכם מוגדישו, שמנע מהמורדים להשתמש באדמת טנזניה כדי לתקוף נגד אוגנדה. מוסווני התנתק מן האופוזיציה המרכזית ויצר את חזית הישועה הלאומית בשנת 1973.

מלחמת האזרחים האוגנדית

עם הדחתו של אידי אמין ב-1979 במלחמת אוגנדה-טנזניה, והבחירות השנויות במחלוקת שהחזירו את הנשיא הקודם של אוגנדה, מילטון אובוטה, לשלטון ב-1980, חזר מוסווני לאוגנדה. חזרתו הייתה מלווה בתומכיו תוך ריכוז כוח במוצבים הכפריים בחבלים דוברי באנטו בדרום ובדרום-מערב המדינה, במטרה להקים את צבא ההתנגדות העממית (אנ') (PRA). לאחר מכן באותו המקום הם תכננו מרד נגד המשטר בזמן כהונתו השנייה של אובוטה וכוחותיו המזוינים, צבא השחרור הלאומי של אוגנדה (UNLA). ההתקוממות החלה בתקיפה של מתקן צבאי במחוז מובנדה המרכזי ב-6 בפברואר 1981. צבא ההתנגדות העממית (PRA) התמזג עם קבוצת הלחימה של הנשיא לשעבר, יוסוף לול, שנקראה "לוחמי החירות של אוגנדה", ליצירת צבא ההתנגדות הלאומי (NRA). שתי קבוצות מורדים אחרות, חזית ההצלה הלאומית של אוגנדה (UNRF) וצבא אוגנדה הלאומי לשעבר (FUNA), חברו לכוחותיו של מוסווני. צבא אוגנדה הלאומי לשעבר (FUNA) הוקם בחבל מערב הנילוס מתומכיו של אידי אמין.

הסכם ניירובי

ב-27 ביולי 1985 הובילו פלגים בתוך מפלגת קונגרס העם באוגנדה להפיכה צבאית מוצלחת נגד אובוטה על ידי מפקד הצבא לשעבר שלו, טיטו אוקלו, ממוצא אצ'ולי. כאשר הגנרל אוקלו הודיע על ההפיכה נגד אובוטה, הוא הזמין במפורש את מוסווני ואת ה-NRM להפסקת מעשי האיבה ולהצטרף לפיוס לאומי ולבניית האומה. כל הכוחות הלוחמים, למעט NRM, הגיבו בחיוב להזמנה והצטרפו למועצה הצבאית בקמפלה. במאמץ לשים סוף למבוי הסתום, ביקשה ממשלתו של הגנרל אוקלו הסדר מדיני ומוסכם עם ה-NRM ומוסווני כדי לשים קץ לחוסר יציבות הפוליטית של אוגנדה. מוסווני וה-NRM כעסו על כך שהמהפכה שעליה נלחמו במשך ארבע שנים "נחטפה" על ידי ה-UNLA, שאותה ראו כמפרי זכויות אדם חמורות במהלך הדחת אובוטה השנייה.

למרות הסתייגויות אלה, בסופו של דבר הסכימה ה-NRM לשיחות שלום תחת ארגונה של משלחת קנייתית בראשותו של הנשיא דניאל אראפ מוי. השיחות, שהתקיימו בין 26 באוגוסט ל-17 בדצמבר, נכשלו והפסקת האש התמוטטה כמעט מיד. ההסכם הסופי, שנחתם בניירובי, קרא להפסקת אש, פירוז של קמפלה, שילוב ה-NRA וכוחות הממשלה, וקליטת הנהגת ה-NRA למועצה הצבאית. תנאים אלה מעולם לא נענו.

כיבוש קמפלה

בהיותו מעורב במשא ומתן לשלום, מוסווני חיזר אחר שליט זאיר מובוטו ססה סקו כדי למנוע את מעורבותם של הכוחות הזאירים בתמיכה בצבא אוקלו. עם זאת, ב-20 בינואר 1986, כמה מאות חיילים הנאמנים לאמין הוכנסו לשטחי אוגנדה על ידי הצבא הזאירי והתאמנו שם באימונים סודיים בזאיר.

ב־22 בינואר החלו כוחות הממשלה בקמפלה לעזוב את עמדותיהם בהמוניהם, כאשר המורדים השתלטו על הקרקע מדרום ומדרום-מערב.

מוסווני הושבע לנשיאות ב-29 בינואר. "זה לא רק שינוי של המשמר, זה שינוי יסודי", אמר מוסווני, לאחר טקס שנערך על ידי נשיא בית המשפט העליון פיטר אלן הבריטי. בהתייחסו להמון מחוץ לפרלמנט האוגנדי, הבטיח הנשיא החדש לחזור לדמוקרטיה: "העם של אפריקה, אזרחי אוגנדה, זכאי לממשלה דמוקרטית, אין זאת טובה מאף משטר, העם הריבוני חייב להיות הציבור, לא הממשלה".

התחדשות פוליטית וכלכלית

אוגנדה החלה להשתתף בתוכנית ההבראה הכלכלית של קרן המטבע בשנת 1987. מטרותיה כללו החזרת תמריצים על מנת לעודד צמיחה, השקעות, תעסוקה ויצוא, הסרת אילוצים ביורוקרטיים ומשיכת השקעות ממפעלים ציבוריים חלשים, במטרה לקדם צמיחה כלכלית מתמשכת ופיתוח באמצעות המגזר הפרטי.

יחד עם הצמיחה הכלכלית, אוגנדה, תחת שלטונו של מוסווני, נודעה כנוקטת צעדים פוליטיים מבטיחים. חוקת 1995 הבטיחה אינדיבידואליות, הפרדת רשויות ותנועות מרכזיות אחרות של דמוקרטיה יעילה.

ביטחון פנים וזכויות אדם

התנועה להתנגדות לאומית עלתה לשלטון והבטיחה להחזיר את הביטחון ואת הכבוד לזכויות האדם. ואכן, היה זה חלק מתוכנית עשר הנקודות ("Ten-point Programme") של תנועת ההתנגדות הלאומית, כפי שציין מוסווני בנאומו: "הנקודה השנייה בתוכנית שלנו היא שמירת זכותו של האדם לביטחון ורכוש. כל אדם באוגנדה חייב להיות בעל ביטחון מוחלט לחיות בכל מקום שירצה. יש לרסק ללא רחמים כל אדם וכל קבוצה המאיימת על ביטחון בני עמנו. העם של אוגנדה צריך למות רק מסיבות טבעיות שאינן בשליטתנו, אבל לא מבני אדם אחרים הממשיכים ללכת לאורכה ולרוחבה של ארצנו".

אף כי מוסווני עמד בראש ממשלה חדשה בקמפלה, התנועה להתנגדות לאומית לא יכלה להאציל את השפעתה באופן מלא על פני השטח האוגנדי, ומצאה את עצמה נלחמת במספר התקוממויות. מראשית נשיאותו של מוסווני הוא קיבל תמיכה חזקה מחבלי הדרום והדרום-מערב, שם היה בסיסו של מוסווני. בנוסף, הוא הצליח להשיג את תמיכתם של הקארמוג'ונג, קבוצה של נוודים למחצה בחלק הצפון-מזרחי והדל של המדינה ללא קול פוליטי משמעותי, כדי להתייצב לצדו ולהציע להם מקום בממשלה החדשה. אך האזור הצפוני לאורך הגבול הסודאני היה בעייתי יותר. חבל מערב הנילוס, שבו התגוררו קבוצות הקאקווה והלוגברה (שתמכו בעבר באמין), נלחמו במסגרת חזית ההתנגדות הלאומית של אוגנדה ומורדי צבא אוגנדה לשעבר במשך שנים רבות, עד ששילובן של התקפות צבאיות ודיפלומטיות פייסו את האזור. מנהיג חזית ההתנגדות הלאומית, מוזס עלי, ויתר על מאבקו כדי להתמנות לתפקיד הסגן השני של ראש הממשלה. אנשים מן החלקים הצפוניים של המדינה ראו בעלייתה של ממשלה בראשות אדם מהדרום בחשש רב. קבוצות מורדים צמחו מתוך קבוצות הלנגו, אצ'ולי וטסו, אף על פי שהוכנעו על ידי כוחה של התנועה להתנגדות לאומית למעט בצפון הרחוק, שם הגבול הסודאני היה מקום מקלט בטוח. המורדים האצ'ולים של הצבא הדמוקרטי של אזרחי אוגנדה לא הצליחו לעקור את הכיבוש מצד התנועה להתנגדות לאומית של אדמת האצ'ולי, מה שהוביל לאמונה חסרת אחיזה של תנועת רוח הקודש. תבוסתם של הצבא הדמוקרטי של אזרחי אוגנדה ותנועת רוח הקודש הותירה את הנהגת המרד לקבוצה שנודעה בסופו של דבר כצבא ההתנגדות של האל, אשר עתיד להסתער על העם האצ'ולי עצמו.

התנועה להתנגדות לאומית זכתה לאחר מכן במוניטין על כיבוד זכויותיהם של האזרחים, אף על פי שמוסווני קיבל אחר כך ביקורת על שימוש בילדים כחיילים. אלמנטים לא ממושמעים בתוך התנועה להתנגדות לאומית הכתימו את השם למען הגינות שהושג בעבודה קשה. "כשאנשי מוסווני הגיעו לראשונה הם פעלו טוב מאוד - קיבלנו אותם", אמר אחד הכפריים, "אבל אז הם התחילו לעצור אנשים ולהרוג אותם".

במרץ 1989 פרסם הארגון אמנסטי אינטרנשיונל דו"ח זכויות אדם על אוגנדה, תחת הכותרת "אוגנדה, רישום זכויות האדם 1986-1989". היא תיעדה הפרות חמורות של זכויות אדם שבוצעו על ידי כוחות התנועה להתנגדות לאומית. באחד מהשלבים העזים ביותר של המלחמה, בין אוקטובר לדצמבר 1988, פינו בכוח כוחות התנועה להתנגדות לאומית כ-100 אלף איש מבתיהם בעיר ג'ולו ובסביבתה. תוך כדי העברת אנשים, חיילים ביצעו מאות הוצאות להורג ללא משפט, וכן שריפת בתים ואסמים. עם זאת, בסיכומו של דבר הציע הדו"ח גם תקווה:

כל הערכה של ביצועי זכויות האדם של התנועה להתנגדות לאומית עשויה להיות חיובית פחות לאחר ארבע שנים בשלטון מאשר בחודשים הראשונים. עם זאת, אין זה נכון לומר, כמו מבקרים ומשקיפים מסוימים מבחוץ, כי יש גלישה מתמשכת וחזרה להתעללות בזכויות האדם ברוטו, ושבמובן מסוים גורלה של אוגנדה הוא לסבול מידי ממשלה רעה.

כהונה ראשונה 1996–2001

בחירות

בממשלתו של מוסווני התקיימו הבחירות הראשונות ב-9 במאי 1996. מוסווני ניצח את יריבו פול סמוגרר (Paul Ssemogerere) מהמפלגה הדמוקרטית שהתחרתה בבחירות למועמדות ל-״קואליציה של כוחות בין-מפלגתיים״. קיבירג מיאנה (Kibirige Mayanja) היה המועמד הזוכה, מוסווני זכה ב-75.5% מן הקולות מוך ה-72.6% מהמצביעים. אף על פי שהבחירות שודרו באופן מקומי ובינלאומי, המועמדים המפסידים דחו את התוצאות, ולכן מוסווני הושבע כנשיא בפעם השנייה ב-12 במאי 1996.

בשנת 1997 מוסווני הביא לראשונה חינוך ראשוני חינם.

הבחירות נערכו בפעם השנייה בשנת 2001, הנשיא מוסווני קיבל 69% מהקולות הצבעה כדי להביס את יריבו קיזה בסיגיה. בסיגיה היה ממקורביו של הנשיא והיה לרופאו בזמן מלחמת בוש. עם זאת, הנזק הגיע זמן קצר לפני הבחירות ב-2001, כאשר בסיגיה החליט להתמודד לנשיאות. מסע הבחירות בשנה זו לווה במתח רב עם הנשיא מוסווני, שאיים לשים את יריבו "שישה מטרים מתחת".

הבחירות הגיעו לשיאן בעתירה שבסיגיה הגיש בבית המשפט העליון באוגנדה. בית המשפט העליון קבע שהבחירות לא היו הוגנות וחופשיות, אך הם סירבו לבטל את התוצאות בהחלטה של רוב של 2-3. אף על פי שהיו מקרים רבים של רשלנות בבחירות, קבע בית המשפט העליון שאלו לא השפיעו על התוצאות באופן משמעותי. נשיא בית המשפט העליון בנימין אודוקי וסל השופטים אלפרד קרדורה וג׳וזף מולנגה צידדו בנתבעים, ואילו השופטים ארתור חגי אודר וג׳ון טסוקו צידדו בבסיגיה.

הכרה בינלאומית

מוסווני נבחר ליו״ר ארגון האיחוד האפריקאי (OAU) בשנים 1991–1992.

אולי ההישג הבולט ביותר של מוסווני היה מסע הבחירות המוצלח של ממשלתו נגד האיידס (HIV). במהלך שנות ה-80, אוגנדה הייתה אחת מהאחוזים הגבוהים ביותר של מחלת האיידס בעולם, אך כעת אחוזי המחלה באוגנדה נמוכים יחסית, והמדינה עומדת להיות סיפור הצלחה נדיר במאבק העולמי נגד הנגיף. אחד מהקמפיינים בראשות מוסווני היה תוכנית ABC להילחם נגד איידס. לתוכנית ABC היו שלושה חלקים עיקריים: "Abstain, Be faithful, or use Condoms if A and B are not practiced", (בתרגום חופשי: להתנזר, להישאר נאמנים או להשתמש בקונדומים אם שני האחרונים לא מתקיימים). באפריל 1998, אוגנדה הפכה למדינה הראשונה שהוכרזה כשירה להקלה על חובותיה במסגרת המדינות העניות החבויות (HIPC) שקיבלה סיוע בשווי 700 מיליון דולר.

מוסווני זוכה לשבחים על התוכנית המועדפת שלו כלפי נשים במדינתו. הוא שימש כסגן נשיא ספטיוזה קזיבווה במשך כמעט עשור, ועשה הרבה כדי לעודד נשים ללכת וללמוד במכללות. מאידך גיסא, מוסווני התנגד לקריאות שדחפו לקדם את זכויותיהן של נשים לקרקעות (כמו זכותן להחזיק בחלק מבתיהן).

ב״ניו יורק טיימס״ ב-1997 נאמר של מוסווני:

אלה ימים משעממים עבור גרילה לשעבר שמנהלת את אוגנדה. הוא נע בהליכה מדודה ובמחוות משרות ביטחון של מנהיג המאמין בכוחו ובחזון שלו. אין פלא. כפי שדיפלומטים והמומחים האפריקנים אומרים, הנשיא יורי מוסווני התחיל תנועה אידאולוגית אשר מעצבת מחדש את מרבית אפריקה, ומסמנת את סוף האיש המושחת והחזק שאפיין את עידן המלחמה הקרה. בימים אלה, מלומדים פוליטיים ברחבי היבשת קוראים למר מוסווני ״ביסמרק אפריקאי״ (African Bismarck). כמה אנשים מתייחסים אליו עכשיו כאל ״מדינאי אחר״ של אפריקה, השני רק לנשיא דרום אפריקה הנערץ נלסון מנדלה. במסמכי התדרוך הרשמיים של מדליין אולברייט (Madeleine Albright) מדצמבר 1997 כמזכירת המדינה, מוסווני נקרא ״מגדלור של התקווה״ שמנהל ״דמוקרטיה חד-מפלגתית״, אף על פי שאוגנדה אינה מתירה פוליטיקה רב-מפלגתית. מוסווני היה בעל ברית חשוב של ארצות הברית במלחמה בטרור.

ב-9 בנובמבר 2016, מוסווני שלח הודעת ברכה לנשיא ארה״ב הנבחר דונלד טראמפ, טראמפ הוא הנשיא השישי של ארה״ב שמוסווני בירך בעודו במשרד.

סכסוך אזורי

בעקבות רצח העם ברואנדה ב-1994, חשה ממשלת רואנדה החדשה מאוימת מהנוכחות מעבר לגבול הרואנדי של זאיר מצד חיילים רואנדים לשעבר וחברי המשטר הקודם. חיילים אלו זכו לסיוע מצד משטרו של מובוטו ססה סקו והובילו את רואנדה (בסיועו של מוסווני) והמורדים של לורן קבילה במלחמת קונגו הראשונה להדחתו של סקו ולביסוס מעמד של כוח ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו, כפי שנקראה לאחר הניצחון.

באוגוסט 1998 פלשו רואנדה ואוגנדה שוב לקונגו והחלה מלחמת קונגו השנייה, במטרה להפיל את קבילה, שהיה בן ברית לשעבר של מוסווני ונשיא רואנדה, פול קגאמה. מוסווני וכמה יועצים צבאיים קרובים קיבלו את ההחלטה לשלוח את כוח ההגנה של העם האוגנדי (UPDF) לתוך הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. מספר מקורות מקומיים מצביעים על כך שהפרלמנט האוגנדי והיועצים האזרחיים לא התייעצו על העניין כפי שהוא נדרש על ידי החוקה 1995. ככל הנראה שכנע מוסווני את הפיקוד העליון הסרבן לשתף פעולה עם היוזמה בתחילה. "הרגשנו שהרואנדים פתחו במלחמה, וחובתם להמשיך ולסיים את העבודה, אבל הנשיא שלנו לקח זמן ושכנע אותנו שיש לנו עניין במה שקורה בקונגו", דיווח אחד הקצינים הבכירים. הסיבות הרשמיות שאוגנדה נתנה על התערבות היה לעצור את "רצח העם" נגד בני הבניאמולנג' (Banyamulenge) ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו בתיאום עם כוחות רואנדיים, וכי קבילה נכשל בסיפוק ביטחון לאורך הגבול כשאפשר לכוחות הדמוקרטיים של בעלת הברית (ADF) לתקוף את אוגנדה מבסיסים בשטח קונגו. במציאות, חדר כוח ההגנה של העם האוגנדי עמוק בתוך שטח הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, יותר מ-1,000 ק"מ (620 מייל) ממערב לגבול עם אוגנדה.

כוחות רואנדיים ואוגנדיים בזזו את מרבצי המינרלים העשירים והעצים של המדינה. ארצות הברית הגיבה לפלישה על ידי השעיית כל סיוע הצבאי לאוגנדה, אכזבה מממשלת קלינטון, אשר קיוותה להפוך את אוגנדה למוקד היוזמה האפריקאית לשיקום המשבר. בשנת 2000, התעמתו רואנדים ואוגנדים בשלוש הזדמנויות בעיר קיסנגאני שברפובליקה הדמוקרטית של קונגו, דבר שהוביל למתיחות ולהידרדרות ביחסים בין קגמה למוסווני. גם ממשלת אוגנדה ספגה ביקורת על החרפת הסכסוך באיטורי, תת-סכסוך של מלחמת הקונגו השנייה. בדצמבר 2005 קבע בית הדין הבינלאומי כי על אוגנדה לשלם פיצויים לרפובליקה הדמוקרטית של קונגו בגין הפרות זכויות אדם במהלך מלחמת קונגו השנייה.

כהונה שנייה 2001–2006

בחירות 2001

בשנת 2001 זכה מוסווני בבחירות לנשיאות ברוב משמעותי, כשחברו לשעבר הרופא קיזה בסיגיה היה המתמודד האמיתי היחיד. במסגרת תרגיל פרסומי פופוליסטי נסע מוסווני בבודבודה (מונית-אופנוע) כדי להגיש את מועמדותו לבחירות. בודבודה היא שיטה זולה ומסוכנת במקצת (על פי סטודנטים מערביים) של הובלת נוסעים סביב ערים וכפרים במזרח אפריקה.

היו הרבה התנצחויות ומרירות במהלך מסע הבחירות לנשיאות ב-2001, וכן היו מקרי אלימות שהתרחשו בעקבות ההודעה על ניצחונו של מוסווני. בסיגיה ערער על תוצאות הבחירות בבית המשפט העליון של אוגנדה. שניים מתוך חמשת השופטים הגיעו למסקנה כי הבחירות התנהלו באופן לא חוקי, ושיש לדחות את התוצאות. לעומתם, שלושת השופטים האחרים החליטו כי העבירות לא השפיעו על תוצאות הבחירות באופן משמעותי, אך ציינו כי ״יש ראיות לכך שבמספר ניכר של קלפיות יש רמאות״ וכי באזורים מסוימים במדינה ״עקרון הבחירות החופשיות והוגנות נפגע״.

פלורליזם פוליטי ושינוי חוקתי

אחרי הבחירות, כוחות פוליטיים בברית עם מוסווני החלו בקמפיין לשחרור מגבלות חוקתיות על הכהונה הנשיאותית, אשר אפשרו לו לעמוד לבחירות שוב ב-2006. חוקת אוגנדה שנחתמה ב-1995 הגבילה את כהונת הנשיא לשתי קדנציות.

המהלכים לשינוי החוקה ולניסיונות לכאורה לדכא כוחות פוליטיים של האופוזיציה עוררו ביקורת מצד הפרשנים מקומיים, הקהילה הבינלאומית ותורמי סיוע של אוגנדה. בהודעה לעיתונות, מפלגת האופוזיציה העיקרית, הפורום לשינוי דמוקרטי (FDC), האשימו את מוסווני כעוסק ב-״פרויקט חיי נשיאות״, ועל שוחד חברי הפרלמנט להצביע נגד תיקונים חוקתיים. מנהיגי FDC טען:

המדינה מקוטבת עם אוגנדים רבים המתנגדים לתיקונים חוקתיים. אם הפרלמנט ימשיך ויסיר את גבולותיו, הדבר עלול לגרום לתסיסה רצינית, סכסוכים פוליטיים שיכולים להוביל למהומה בתקופות המעבר ולאחר מכן... לכן היינו רוצים לפנות לנשיא מוסווני שיכבד את עצמו, את האנשים שהצביעו בעדו, את החוקה שבה הוא נבחר לנשיא בשנת 2001, כאשר הוא הבטיח למדינה ולעולם בכללותו למסור את השלטון בשקט ובצורה מסודרת בסוף כהונתו השנייה והאחרונה. אחרת, התעקשותו להתמודד שוב תחשוף אותו כשקרן מוצלח ובנוסף את המזימה הפוליטית הגדולה שהמדינה הכירה.

כמה פרשנים פוליטיים, ביניהם וואפלה אוגטו, סבורים שהצהרתו של מסווני כי הוא חושב להחזיק במשרת הנשיא במשך "15 שנים או יותר" אינה מומלצת. בוב גלדוף, פעיל האירי במלחמה בעוני, עורר מחאה מצד תומכי מוסווני מחוץ לנציבות הבריטית הגבוהה בקמפאלה: ״תתעשת מוסווני. זמנך ללכת משם״, אמר כוכב רוק לשעבר במרץ 2005, והוא הסביר שהמהלכים לשינוי החוקה פוגעים בהישגים של מוסווני נגד המאבק בעוני ובמחלת האיידס. במאמר דעה ב״הבוסטון גלוב״ ובמסגרת נאום שמוסווני נשא במרכז וילסון, שגריר ארצות הברית לשעבר באוגנדה ג׳וני קרסון החריף את הביקורת על מוסווני. על אף שהוא הכיר בנשיא כ-״רפורמיסט אמיתי״ ש-״הנהגתו הובילה ליציבות ולצמיחה״, אמר קרסון, ״ייתכן שאנו מביטים בעוד מוגבה וזימבבואה בהתהוות". ״משקיפים רבים רואים במאמציו של מוסווני לתקן את החוקה כחזרה של בעיה נפוצה, הפוגעת במנהיגים אפריקאים רבים - חוסר נכונות לאכוף נורמות חוקתיות ולוותר על עמדות כוח״.

ביולי 2005, נורווגיה הפכה למדינה האירופית השלישית מזה חודשים שמכריזה על קיצוצים סמליים בסיוע לאוגנדה בתגובה למנהיגות הפוליטית במדינה. בריטניה ואירלנד עשו גם מהלכים דומים בחודש מאי. ״משרד החוץ שלנו רצה להדגיש שתי סוגיות: שינוי החוקה להסרת הגבלת זמן הכהונה, בעיות בפתיחת המרחב הפוליטי, זכויות אדם ושחיתות״, אמר השגריר הנורווגי טורה גוס. אירוע בעל משמעות מיוחדת היה מעצרם של חברי הפרלמנט FDC. פעילי זכויות אדם טענו שהמעצרים נבעו ממניעים פוליטיים. הארגון משמר זכויות האדם הצהיר כי ״מעצרם של חברי הפרלמנט פוגע באופורטוניזם פוליטי״. דו״ח סודי של בנק העולמי שהודלף במאי הצביע על כך שהמלווה הבינלאומי עשוי לבטל את תמיכתו בתוכניות הלא הומניטריות באוגנדה. ״אנו מצטערים על כך שאיננו יכולים להיות בטוחים לגבי המצב הפוליטי הנוכחי באוגנדה, במיוחד לאור השיא המרשים של המדינה עד סוף שנות ה-90״, נכתב בעיתון. ״הממשלה נכשלה במידה רבה בנושא אינטגרציה של העמים השונים במדינה לתהליך מדיני אחד שהוא בר קיימא בטווח הארוך... אולי המשמעותי היותר, קווי המגמה הפוליטית, כתוצאה מהנחישות הנראית של הנשיא ללחוץ לקדנציה שלישית, מצביעות כלפי מטה״.

מוסווני הגיב ללחץ העולמי על ידי האשמת תורמים להתערבות בפוליטיקה הפנימית ולהשתמש בסיוע בתמרון מדינות עניות. ״תנו לשותפים לייעץ ולהשאיר אותה למדינה להחליט... המדינות המפותחות צריכות לצאת מהרגל של לנסות להשתמש סיוע כדי להכתיב את הניהול של המדינות שלנו״. ״הבעיה עם האנשים האלה הוא לא המונח השלישי או המאבק בשחיתות או ברב-מפלגות״, הוסיף מוסווני בפגישה עם מנהיגים אפריקאים אחרים, ״הבעיה היא שהם רוצים להשאיר אותנו בלי גידול״.

ביולי 2005 משאל העם בנושא החוקה על הגבלת 19 שנים לפעילותן של מפלגות פוליטיות. במערכת התנועה ״הלא מפלגתית״, שהונהגה על ידי מוסווני ב-1986, המשיכו להתקיים מפלגות, אך המועמדים נדרשו לעמוד לבחירות כיחידים ולא לייצוג של מקבץ פוליטי. צעד זה נועד לכאורה לצמצם את המחלוקות האתניות, כי אם המשקיפים רבים טענו לאחר מכן שהמערכת הפכה יותר מאשר הגבלה על פעילות האופוזיציה. לפני ההצבעה הצהיר דובר ה-FDC ש״המגזרים המרכזיים במשק עומדים בראשם אנשים מאזור של הבית של הנשיא... יש לנו את המשטר העדתי ביותר בהיסטוריה של המדינה, אף על פי שאין מפלגות״. אוגנדים רבים ראו במוסווני את ההמרה לפלורליזם פוליטי כוויתור לתורמים - שמטרתו לרכך את המכה כאשר שהוא מודיע שהוא רוצה להמשיך לכהונה השלישית. חבר הפרלמנט בצד האופוזיציה, עומארה אטובו, אמר שהרצון של מוסווני לשינוי הוא רק ״חזית שמאחוריה הוא מנסה להסתיר את השאיפות לשלוט בחיים״.

מותו של בעל ברית

ב-30 ביולי 2005, סגן הנשיא הסודני ג׳ון גרנג, נהרג כאשר המסוק הנשיאותי של אוגנדה התרסק בעת שנסע לסודאן. גרנג היה סגנו של נשיא סודאן רק 3 שבועות לפני מותו.

ב-10 באוגוסט, ספקולוציות נרחבות לסיבת התרסקותו של גרנג הובילו את מוסווני לאיים על סגירת כלי התקשורת שפרסמו את ״תאוריות קונספירציה״ על מותו של גרנג. בהצהרה טען מוסווני שהספקולוציות מאיימות על ביטחון הלאומי. ״אני לא אסבול עוד עיתון שהוא כמו נשר, כל עיתון שישחק על ביטחון אזורי, לא אסבול את זה - אני אסגור אותו״. למחרת, שודר דיון על מותו של גרנג. השדרן אנדרו מוואנדה נעצר בסופו של דבר על ההסתה בקשר להערות שנעשו על תוכנית השיחות ה-KFM שלו.

בחירות - פברואר 2006

ב-17 בנובמבר 2005, מוסווני נבחר למועמד לנשיאות NRMs לקראת הבחירות שיתקיימו בפברואר 2006. זו עוררה ביקורת על מועמדותו לכהונה השלישית נוספת, כפי שהבטיח ב-2001 שיתמודד בפעם האחרונה.

מעצרו של מנהיג האופוזיציה הראשי, קיזה בסיגיה, ב-14 בנובמבר - הואשם בבגידה, הסתתרות בבגידה ואונס - הפגנות והפרות סדר בקמפלה ובערים אחרות. הצעתו של מוסווני לתקופת כהונה השלישית, מעצרו של בסיגיה והסיכון של בית המשפט העליון במהלך השימוע במקרה של בסיגיה (על ידי קבוצת מודיעין המכונה החמושים על ידי העיתונות כמו חוליה של ״Black Mambas״ העירונית) - הוביל את שוודיה, הולנד ובריטניה למנוע תמיכה כלכלית לממשלתו של מוסווני בשל חששותיהם לגבי התפתחות הדמוקרטית במדינה. ב-2 בינואר 2006 בסיגיה שוחרר לאחר שבית המשפט העליון הורה על שחרורו המידי.

הבחירות ב-23 בפברואר 2006 היו הבחירות הרב-מפלגתיות הראשונות של אוגנדה ב-25 שנה ונראו במבחן לאישורה הדמוקרטי. אף על פי שמוסווני פעל באופן הרבה יותר גרוע בבחירות הקודמות, הוא נבחר לכהונה נוספת של חמש שנים לאחר שזכה ב-59% מהקולות נגד 37% של בסיגיה. בסיגיה ראה בזה כהונאה ודחה את התוצאות. בית המשפט העליון של אוגנדה קבע מאוחר יותר שהבחירות נפגמו על ידי הפחדה, אלימות, שלילת זכות לבוחרים, וכמו כן אי-סדרים אחרים. עם זאת, בית המשפט העליון הצביע 3–4 כדי לקיים את תוצאות הבחירות.

כהונה שלישית 2006–2011

ב-2007 מוסווני פרס כוחות למבצע השלום של האיחוד האפריקאי בסומליה.

גם במונח זה מוסווני קיים פגישות עם המשקיעים שכלל וויסדק, כדי לקדם את מוקד טלפוני של מיקור חוץ תעשייתי של אוגנדה וליצור תעסוקה למדינה.

מהומות בספטמבר 2009

בספטמבר 2009, מוסווני סירב לקאבאקא מוואנדה מוטבי, המלך בוגנדה, לאפשר לו לבקר כמה אזורים של ממלכת בוגנדה, במיוחד במחוז קאיונגה. מהומות התרחשו ולמעלה מ-40 אנשים נהרגו בעוד שאחרים נשארים כלואים עד כה. יתר על כן, באפריל 2011 תשעה אנשים נוספים נהרגו בהפגנות שכונו ״ללכת לעבודה״. על פי הדו״ח העולמי של ארגון Human Rights Watch לשנת 2013 על אוגנדה, הממשלה נכשלה בחקירת ההרג של שני האירועים הללו.

הנצרות הפונדמנטליסטית

ב-2009 NSNBC ו-NPR דיווחו על חקירתו של ג׳ף שרלט בנוגע לקשרים בין מוסווני לבין הארגון הנוצרי הפונדמנטליסטי האמריקאי ״אחווה״ (הידוע גם בשם ״המשפחה״). שרלט מדווח שדאגלס קו, מנהיג אגודת הידידים, זיהה את מוסווני כאיש המפתח של הארגון באפריקה.

זכויות להט״ב

נוסף לביקורת הבינלאומית מלווה את המאמצים אוגנדה לשנת 2009 להטיל עונש מוות על הומוסקסואליות, לצד מנהיגים בריטים, קנדים, צרפתים ואמריקאים המבטאים דאגה רבה למימוש זכויות אדם. העיתון הבריטי ״גרדיאן״ דיווח שמוסווני ״הוסיף את תמיכתו״ למאמץ החקיקתי, בין היתר, בטענה ש״הומוסקסואלים אירופיים מתגייסים באפריקה״, ואומר שיחסים הומוסקסואליים היו בניגוד לרצון האל.

כהונה רביעית 2011–2016

בשלבים מוקדמים של הבחירות, נראה כי מוסווני יתמודד עם אתגר שאפתני. הבחירות ב-2006 היו דרמטיות ומתחרות, החוכמה הרווחית הייתה שמגמת הירידה בביקוש למכהן, מוכה חרדה ציבורית על שחיתות וממשלה לא תקינה, תמשיך גם ב-2011 ותוביל לניצחון, אפילו לניצחון אופוזיציוני. עם מספיק זמן, בסיגיה תכנן אסטרטגית גיוס שלטענתו של בסיגיה יביא התנגדות חזקה עוד יותר מהקודם. בסיגיה נשאר ללא פגע גם לאחר הפרדת הקואליציה הרופפת כי FDC שלו נוצר עם המפלגה הדמוקרטית וקונגרס העממי של אוגנדה כדי להפוך את הערעור המשותף עבור משחק ברמה אלקטורלית. חלק מביטחון של בסיגיה הגיע משערוריית השחיתות שהשתלטה על מוסווני בסוף 2009. שימוע פרלמנטרי קשרו את הנשיא ומקורביו לניצול לרעה של כספי הציבור בקשר לתפקידה של אוגנדה כמארחת של ראשי הממשלה לפגישה בשנת 2007.

ב-18 בפברואר 2011, אוגנדים הלכו לקלפיות כדי לבחור נשיא ו-350 חברי הפרלמנט ל-375 מושבים בפרלמנט. כצפוי, מוסווני, המכהן 25 שנה בתנועה הלאומית המחתרתית (NRM), השתמש באופן יעיל במשאבים מדינתיים כדי להבטיח לעצמו כהונה נוספת כנשיא.

ב-20 בפברואר 2011 מוסווני נבחר לנשיא מחדש עם רוב הקולות של 68% עם 59% מהמצביעים הרשומים שהצביעו. תוצאות הבחירות היו שנויות במחלוקת של האיחוד האירופי ושל האופוזיציה. ״תהליך הבחירות היה פגום עם כשלים מנהליים וכשלים לוגיסטיים שהיה ניתן למנוע״, על פי צוות משקיפי האיחוד האירופי.

הסיפור שמאחורי הבחירות כולל עלייה דרמטית במחלוקת הפוליטית בתוך ה-NRM ברמה הפרלמנטית והמקומית, ומציע גם מוסווני - שמודאג לגבי "מרד הערבי" ומהאירועים האחרונים בחוף השנהב ובקניה - הוא ניסה לחוש את דרכו של האל בצורה קצת יותר ידידותית, סובלניות ותחרותיות.

עקב נפילתו של חוסני מובארק ולוב מועמר קדאפי, הפך מוסווני למנהיג האפריקאי החמישי.

באוקטובר 2011 שיעור האינפלציה השנתי הגיע ל-30.5%, בעיקר בשל עליית מחירי המזון והדלק. בשנת 2011 המוקדמת, מנהיג האופוזיציה, קיזה בסיגיה ביים מחאות ״ללכת לעבודה״ נגד יוקר המחיה. ב-28 באפריל 2011, בסיגיה נעצר מפני שמוסווני אמר שבסיגיה תקף ראשון, הוא הכחיש. עצרו של בסיגיה גרם למהומות בקמפלה. בסיגיה הבטיח ש״הפגנות השלום״ ימשיך. תגובת הממשלה למהומות נידונה על ידי המדינות התורמות.

בשנים האחרונות, הפרות על לחופש העיתונות היו יותר ויותר להיות מוקד המרכזי. לטענת הארגון "Human Rights Watch״ בין ינואר ליוני 2013, ארגון השמירה על אמצעי התקשורת רשם 50 תקיפות של עיתונאים, למרות התחייבויות חוזרות ונשנות לכבד את חופש התקשורת״. בתקופה זו, שני קוראי כתב עת, נסגרו ונתפסו על ידי ממשלה משום שהם פרסמו האשמות על ״מזימה להתנקש בבכירים בממשלה ובצבא אשר התנגדו לנשיא אוגנדה מוסווני ואת תוכניותו להעביר את השלטון לבנו, וכשיתאפשר הוא יפרוש״.

סוגיה נוספת בנושא זכויות האדם הפכה לנושא בתחילת 2014, כאשר מוסווני חתם על חוק נגד הומוסקסואליות. בריאיון לרשת CNN מוסווני קרא להומוסקסואליים ״מגעילים״ ואמר שהומוסקסואליות היא תוכנה מלומדת. מנהיגים מערביים, כולל נשיא ארצות הברית ברק אובמה, גינו את החוק.

מוסווני מתח ביקורת על מעורבותה של ארצות הברית במלחמת האזרחים בלוב, בנאום באו״ם טען שהתערבות צבאית ממדינות אפריקה מייצרת מדינות יציבות יותר בטווח הארוך, שאותן הוא מכנה ״פתרונות אפריקאים לבעיות באפריקה״.

כהונה חמישית 2016–2021

בחירות 2016

המועמדים לנשיאות כללו את יוורי מוסווני, שהיה מכהן מאז 1986, ואת קיזה בסיגיה, שהתלונן על חבלנות ואלימות בקלפיות. ההצבעה הורחבה במספר מקומות לאחר דיווחים על אנשים שנשללו מהם זכות הצבעה. על פי ועדת הבחירות, מוסווני נבחר מחדש (18 בפברואר 2016) עם 61% מקולות מול 35% לבסיגיה. מועמדי האופוזיציה טענו שהבחירות נפגמו על ידי הונאה מורחבת, אי-סדרים בהצבעה, גל של מעצרים של פוליטיקאים של אופוזיציה, ורוח הפחדה על הבוחרים.

אירועים היסטוריים של חוקים חדשים מאת יוורי מוסווני

יוורי מוסווני, האיש שאהב לחבוש כובעים גדולים כפי שתואר ב-BBC, נמצא כיום בתקופת כהונתו החמישית ויש לו היסטוריה של עידוד חקיקה של חוקים מעניינים בתקופת כהונתו, ונראה שהוא נוקט אמצעים כדי לקבל כהונה כבר מכהונה השנייה. ב-2014, יוורי מוסווני ביצע עבירה פלילית שלא דיווח על מישהו על היותו הומו. מלבד התנגדות מצד מדינות המערב, נשיא אוגנדה חיזק את התנועה האנטי-הומוסקסואלית בארצו על ידי העברת חוק הגורם משפטים קשים על מעשים הומוסקסואליים. חלק מן המשפטים האלה כוללים לפעמים מאסר עולם על פי פקידי ממשלה.

חוק נוסף אשר הועבר תחת משטרו של מוסווני קיבל גל של התנגדות היא הצעת חוק חשבון ״חיים נשיאותי״. הצעת חוק זה תאפשר לנשיא יוורי מוסווני אשר החזיק את השלטון עבור חמשת התנאים עד לשנת 2031. הצעת החוק מוציאה צעד בחוקה שמונע מכל אדם מתחת לגיל 35 או מעל גיל 75 להחזיק את הנשיאות. הנשיא, בן 71, לא היה מסוגל לרוץ ב-2021, אך הצעת החוק זו תאפשר לו לרוץ לקראת כהונה נוספת. הרוב בפרלמנט מתייחס לפרספקטיבה אחרת ומתארים את הצעת החוק כאמצעי לתיקון אפליה נגד הקשישים.

ב-2014, הוא הצהיר שביצוע מין אוראלי יגרום לאנשים לקבל תולעים. לאחרונה הנשיא הצהיר שהוא רוצה לאסור על אזרחי המדינה להתאמן במין אוראלי מאז ״הפה הוא לאכילה״. העולם מצפה לראות מה יקרה.

מגבלת הגיל

הנשיא יוורי מוסווני, כנשיא המכהן של אוגנדה, חתם על חוק התיקון החוקתי מספר 2 2017, הידוע בכינויו ״הגבלת הגיל״ הצעת חוק ב-27 בדצמבר 2017. הצעת חוק עברה בהצלחה על ידי הפרלמנט העשירי של אוגנדה ב-20 בדצמבר 2017. נכון ל-27 בדצמבר 2017, בהתאם לסעיפים 259 ו-262 של החוקה של אוגנדה, הצעת החוק תיקן ביעילות את החוקה כדי להסיר תקרת הגבלת הנשיא לנשיאות. לפני תיקון, סעיף 102 (ב) חסמו אנשים מתחת לגיל 35 ומעל לגיל 75 מלרוץ על משרד הכי גבוה ביותר. הצעת החוק הנוכחית ״מגבלת הגיל״ מרחיבה גם את תקופת כהונתו של הפרלמנט מחמש שנים האחרונות לשבע שנים. הצעת החוק משחזרת גם את הגבלת כהונה הנשיאותיים לטווח של שנתיים, אשר הוסרו במסגרת תיקון חוקתי משנת 2005.

״לאתגר״ את החוק

לאחר שמוסווני חתם על חוק גבלת הגיל 2018 ב-27 בדצמבר 2017 (אך הפרלמנט קיבל את המכתב ב-2 בינואר 2018), הציבור הרחב מחה כפי שעשו לפני החתימה על הצעת החוק, תוך שימוש בכל הדרכים כולל מדיה חברתית. באוקטובר 2017, כמה חברי הפרלמנט חזרו מהם לכאורה שוחד כיד להקל על הצעת החוק.

אגודת חוקי אוגנדה וחברי האופוזיציה תבעו את הצעת חוק בבית המשפט העליון של אוגנדה, וציינו שהתהליך שמוביל להצבעה היה בניגוד לסעיפים 1, 2, 8 א, 44 (ג), 79 ו-94 לחוקה האוגדנית. יושב ראש הפרלמנט קאדגה סגר את הדיון בתיקון לאחר שרק 124 מתוך 451 המחוקקים דנו בהצעה. הם גם טענו כי השימוש בכוח על ידי הצבא והמשטרה במהלך הדיון לא עלתה בקנה אחד עם הסעיפים 208 (2), 209 ו-259. הטיעון השלישי שהם טוענים הוא שהצעת החוק מפרה סעיפים חוקתיים אחרים ביחס להארכת התנאים ולנהלי הבחירות. מחוקק אחד (Mbwaketamwa Gaffa) צוטט באמירתו: ״...כאשר הנשיא יעלה על הצעת החוק, זה עשוי להיות חוקי, אבל זה יהיה בלתי לגיטימי, ואנו הולכים לאתגר את זה״.

השפעות על שינויים של הצעת החוק

לפני תיקון החוק, הוייתה הגבלת הגיל לנשיאות, מ-35 ועד ל-75. התיקון לחוקה מבטל את מכסות הגיל של הנשיאות. מלבד ביטול הגבלת גיל לנשיאות, הצעת החוק האריכה את תקופת כהונתו של הפרלמנט מ-5 שנים ל-7 שנים. הקמתה של הצעת החוק זו הובילה לתגובות רבות הן ברמה המקומית והן ברמה הגלובלית. ויכוח על הסרת הגבלת הגיל מהחוקה הביא לחלוקה בין מפלגת השלטון הנוכחית ״התנועה הלאומית למתחרת״ (NRM).

תגובה פופולרית להצעת החוק החדש

רשויות אכיפת החוק באוגנדה, משטרה וצבא אוגנדה, עצרו לפחות 53 אנשים כולל מנהיג האופוזיציה, בהפגנה נגד החוק.

במשך כמה ימים, קבוצה של מחוקקים מהמפלגה תנועת הלאומית למתחרת (NRM) עושים תעמולה בלתי חוקית כדי להסיר את מגבלת הגיל משום שהחוק יעניק לנשיא יוורי מוסווני, מרחב תמרון לבחירות הבאות שיתקיימו בשנת 2021.

מחוקקים באוגנדה הצביעו ברוב מכריע כדי להסיר את הגבלת הגיל לנשיאות כי הם רוצים לסלול את הדרך עבור הנשיא הנוכחי יוורי מוסווני לכהונה השישית. עורך הדין לזכויות האדם, ניקולס אופיו, אמר שהסרת מגבלת הגיל – אחד השומרים בטוח החשוב ביותר - תקים משטר דיקטטורי ואוטוקרטי באוגנדה.

כהונה שישית 2021– עד היום

ב-16 בינואר 2021 הוועדה האלקטורית של אוגנדה הודיעה כי מוסווני זכה בבחירה לכהונה שישית עם 58.6% מהקולות.

מוסווני הוא נוצרי אוונגלי ומשמש כמטיף כמה פעמים בקתדרלת מרכז הניסים, כנסייה שאותה הוא חנך בשנת 2004. הוא נשוי לג'נט מוסווני (שמה המלא: ג'נט קטאטה מוסווני לבית קינמבאבאזי). יש לו ארבעה ילדים:

מואוזי קאינרוגבא, יליד 1974, אלוף ב-UPDF ומפקד הכוחות המיוחדים.

נטשה קרוגיר, ילידת 1976, מעצבת אופנה ויועצת. נשואה לאדווין קרוגיר, מזכירו הפרטי של נשיא אוגנדה לענייני משק בית.

פאטינס ראובוגו, יליד 1978, כומר בכנסיית ברית האמנה, נשוי לאודרק רואבווגו.

דיאנה קמונטו, ילידת 1980, נשואה לג'פרי קמונטו.

עמדת מוסווני כלפי ישראל

ביולי 1985 פנה לישראל רמטכ"ל צבא אוגנדה טיטו אוקלו, ששימש לזמן קצר גם כנשיא (לאחר שהפיל בהפיכה צבאית את מילטון אובוטה), בבקשה לסיוע צבאי מישראל, במאבקו בתנועת המרד צבא ההתנגדות העממי בראשות יוורי מוסווני. ישראל החליטה לסייע לאוקלו בתמורה לחידוש היחסים הדיפלומטיים. בסיוע חברה שהקים אורי לוברני שלחה ישראל נשק לצבא אוגנדה, אך בינואר 1986 כאשר מוסווני תפס את השלטון. ישראל יצרה עימו קשר והעבירה את תמיכתה אליו, ומאז מקיימת שיתוף פעולה מודיעיני וביטחוני מקיף עם משטרו. בין השאר מדינת ישראל סיפקה לאוגנדה מרגמות ותותחים מתנייעים, מערכות תצפית אוויריות וכן השביחה מטוסי המיג-21 וההרקולס של חיל האוויר שלה. החברות הישראליות נייס ואן. אס. או. טכנולוגיות סיפקו ציוד מעקב למשטרו של מוסווני.

בין אנשי העסקים שעסקו בסחר בנשק עם אוגנדה היה עמוס גולן, מפקד יחידת דובדבן לשעבר. גולן הקים עם שני שותפים, שהיו בעלי קשרים באוגנדה, חברה שעסקה בתיווך בין חברות תעשייה ביטחונית בישראל לממשלת אוגנדה. בין השאר שימש מתווך בעסקאות של התעשייה האווירית לישראל, אלתא מערכות וסולתם מערכות. בשנת 2002 תבעו אותו שותפיו, בטענה שגולן מתחמק באופן שיטתי מלשלם להם את חלקם בעיסקאות. בעקבות קשריו באוגנדה מונה לקונסול כבוד של המדינה בישראל, ושימש בתפקיד עד 2011.

מאז סוף שנות ה-90 של המאה ה-21 גבר המסחר והפעילות הכלכלית של חברות מישראל עם אוגנדה. בין אנשי העסקים הבולטים שפועלו במדינה באותה עת היה חזי בצלאל, שפיתח קשרים בלשכת נשיא אוגנדה והקים שותפות עם כאלב אקנדוונהו סלים סאלה, אחיו של הנשיא. ב-1994 הקימו ביחד קבוצת חברות בשם Efforte, שעסקה בשורה של מיזמים בתחום הנדל"ן, כריית מחצבים, הפעלת שדה תעופה וגידול טבק פרחים. אחר כך פירק את השותפות ורכש את אחד מהבנקים הגדולים במדינה "Nile Bank".

• דוקטור למשפטים מבית הספר 'המפרי' לענייני ציבור בארצות הברית [1994]
• דוקטור למשפטים מאוניברסיטת 'מברארה' למדע וטכנולוגיה באוגנדה [2003]
• דוקטור לתאולוגיה מהאוניברסיטה הלטינית של התאולוגיה בארצות הברית [2007]
• תואר כבוד מאוניברסיטת 'פאטין' בטורקיה [2010]
• דוקטור למשפטים מאוניברסיטת 'מאקרר' באוגנדה [2010]
• דוקטור לספרות מאוניברסיטת 'דאר א-סלאם' בטנזניה [2015]
• מוסווני קיבל פרס למנהיגות עולמית לשלום בוועידת השלום העולמית [ב-2 באוגוסט 2018], על תרומתו לקידום השלום והיציבות באוגנדה, קונגו, דרום סודאן וסומליה. פרס השלום מייצג הכרה במנהיגים שדגלו בשחרור, דמוקרטיה, סובלנות, דו קיום ובשלטון החוק ביבשת.

ספרים

• Museveni, Yoweri. Sowing the Mustard Seed: The Struggle for Freedom and Democracy in Uganda, Macmillan Education, 1997, ISBN 0-333-64234-1
• Museveni, Yoweri. What Is Africa's Problem?, University of Minnesota Press, 2000, ISBN 0-8166-3278-2
• Ondoga Ori Amaza, Museveni's Long March from Guerrilla to Statesman, Fountain Publishers, ISBN 9970-02-135-4
• Tripp, Aili Mari, Museveni's Uganda: Paradoxes of Power in a Hybrid Regime, Lynne Rienner Publishers, ISBN 978-1-58826-707-8

  מדיה וקבצים בנושא יוורי מוסווני בוויקישיתוף

•   אתר האינטרנט הרשמי של יוורי מוסווני (באנגלית)

•   יוורי מוסווני, ברשת החברתית פייסבוק
•   יוורי מוסווני, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
•   יוורי מוסווני, סרטונים בערוץ היוטיוב
• יוורי מוסווני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)