מאסר עולם: עונש על עבירה חמורה

בפועל, נהוג לקצוב את עונש המאסר למספר של שנים. במרבית המדינות זו צורת הענישה החמורה ביותר (הענישה החמורה ממנה, עונש מוות, קיימת בחלק קטן מהמדינות).

בישראל

מאסר עולם הוא העונש השני בחומרתו בספר העונשין הישראלי אחרי עונש מוות, אולם בעוד שהאחרון הוא עונש נדיר ביותר, מאסר העולם הוא העונש שמקובל להטיל על רוצחים, ורק בנסיבות מיוחדות אין המורשע ברצח נידון לו. במקרים של רצח של יותר מאדם אחד, מקובל לתת עונש של מספר מאסרי עולם, כמספר הנרצחים. למספר מאסרי העולם המוטלים יכולה להיות משמעות לעניין קציבת המאסר.

בחוק הפלילי בישראל יש עונש חובה של מאסר עולם על רצח בנסיבות מחמירות. כמו כן, יש עבירות עליהן נקבע עונש של עד מאסר עולם, אולם החוק קובע (סעיף 41 לחוק העונשין) שעל עבירה שקבוע עליה מאסר עולם מבלי שעונש זה הוא חובה יטיל בית המשפט עונש של עשרים שנות מאסר לכל היותר. בעניין זה כתב המשנה לנשיא בית המשפט העליון השופט פרופ' מנחם אלון:

פרט לעבירת רציחה, שבה ניטלו חיי אדם, עונש המאסר המצוי בספר החוקים הפלילי הישראלי הוא עשרים שנה, ומכונה הוא בשם "מאסר עולם". ולא בכדי הוא. שלילת חירותו של אדם על ידי כליאתו מאחורי סורג ובריח, משמתמשכת היא מעבר למידה סבירה, ממלאת היא, מצד אחד, פחות ופחות אחר מטרות הענישה המקובלות בחברתנו, ומצד שני, מדכאת ומשפילה היא יותר ויותר את כבוד האדם, שכולנו מצווים על שמירתו. ומשמגיעה תקופת המאסר לשיא של עשרים שנה, הרי כמעט כאילו נטלנו עולמו של העבריין-האדם. ודומה בעיני כי מאסרו של אדם לתקופה ארוכה מזו של עשרים שנה אינה ממלאת, פרט למקרים נדירים ויוצאים מן הכלל, כל מטרה שהיא ממטרות הענישה המקובלות עלינו כיום. ומאידך, כמעט ושוללת היא מן העבריין את האפשרות לחזור ולתפקד בחברה לאחר ריצוי עונשו".

— מנחם אלון, 212/79 - פלוני נ' מדינת ישראל

ישראל

כאשר מוטל מאסר עולם, תקופת המאסר מוגדרת לפי סעיף (41) ל"חוק העונשין תשל"ז 1977". מאסר עולם – עבירה שדינה מאסר עולם ולא נקבע שהוא עונש חובה, תקופת המאסר שיטיל בית המשפט לא תעלה על עשרים שנה.

משנות ה-50 של המאה ה-20 ועד לשנת 1993, עם תחילת כהונתו של עזר ויצמן בתפקיד נשיא מדינת ישראל, התקבע נוהג לפיו הנשיאים קצבו את כל מאסרי העולם שהונחו לפניהם לעונשים קצובים, לרוב לתקופה של 25 שנים. במסגרת האפשרות לבקש שחרור על תנאי וניכוי שליש מתקופת המאסר, אסירים רבים יצאו לחופשי אחרי 16 שנה.

ויצמן התקומם נגד נוהג זה והחליט בתקופת כהונתו שלא לקצוב מאסריהם של רוצחים כלל, או לקצוב לתקופה העולה על הנוהג של 24 שנה שהיה מקובל עד אז. בעקבות התנגדותו של ויצמן שיצרה חוסר אחידות בקציבת עונשים, תוקן בשנת 2001 חוק שחרור על-תנאי ממאסר ונקבע שתוקם ועדת שחרורים שתמליץ לנשיא לגבי קציבת עונשם של אסירי עולם, בלי לפגוע בסמכותו של הנשיא לקצוב את העונש או לחון את האסיר. החוק קבע שבמקרים חריגים, ועדת השחרורים לא תמליץ על קציבת עונשו של אסיר עולם שהורשע ברצח ראש ממשלה עקב מניע פוליטי או אידאולוגי, ולא תמליץ על מתן חנינה לאסיר כזה. כמו כן נקבע שוועדת השחרורים לא תמליץ על עונש פחות מ-30 שנה ולא תתן המלצתה לפני שעברו 7 שנים מתחילת המאסר. בפועל, נכון ל-2014 הרף של 30 השנים אכן משמש בתור רף מינימום, ובמקרי רצח חמורים ממליצה הוועדה לקצוב את העונש לתקופה ארוכה מכך ולעיתים אף ממליצה לא לקצוב כלל. עוד קבע החוק שמי שנדון לשני מאסרי עולם במצטבר לא יומלץ על קציבת עונשו לפני שעברו 15 שנה מהיום בו נגזר עליו מאסר העולם האחרון. בית המשפט העליון קבע שעבור אסיר שנדון למאסר עולם במהלך מאסר אחר, יימנו 7 השנים החל מסיום המאסר הקודם.

בית המשפט העליון דחה עתירות של אסירים שדרשו שוועדת השחרורים תמליץ על קציבת עונשם לאחר שעבר זמן רב מהמינימום הנדרש בחוק. על השיקולים לדחיית בקשות כאלו כתב השופט אדמונד לוי:

אדם שנגזר דינו למאסר עולם ניטלה ממנו, בצו החברה, חירותו עד אחרון ימיו. ואם נמסרה לנשיא-המדינה הסמכות לשנות מתוצאות של עקרון זה, בדרך של חנינה או קציבת העונש, היה זה אך משום ההכרה כי בהתקיים הנסיבות המתאימות, עשויה מידת הרחמים לגבור על מידת הדין ... איני נכנס בגדרו של דיון זה לשאלה כלום קנויה לו, לאסיר-העולם, זכות כי קציבת עונשו תישקל. אך אין חולק, כי לא עומדת לו כל זכות כי הדבר ייעשה דווקא בנקודת הזמן הראויה בעיניו ... עיקר הוא בעיני כי חוסר הוודאות בה שרוי, כנטען, אסיר-העולם, אינו כזה כלל ועיקר. ודאותו של הלה היא, כי משנטל חייו של אחר, שוב לא תושב לו חירותו. ודאותו היא, כי עונשו נגזר לריצוי שארית ימיו מאחורי סורג ובריח. ודאות זו היא מנת חלקו, כל עוד לא החליטו הגורמים המוסמכים לשנות מן הדבר. ואם צער וסבל כרוכים בכך, הרי את אלה המיט אסיר-העולם על ראשו-הוא, במעשה הנפשע בו שלח ידו.

— עמירם הוכברג נגד ועדת השחרורים המיוחדת, רע״ב 433/07

עונש מאסר עולם, שנגזר על מחבלים שהורשעו ברצח, התקצר פעמים רבות בעסקת חילופי שבויים, ואף בעסקאות שבהן קיבלה ישראל גופות בלבד. עם המשוחררים בעסקאות אלה נמנים המחבלים קוזו אוקמוטו וסמיר קונטאר. ההסכם לשחרור גלעד שליט כלל את שחרורם של 477 אסירים שנדונו למאסר עולם ועוד מאות אסירים, סה"כ כ-1100 אסירים.

בארצות הברית

בארצות הברית, מאסר עולם נמשך עד מות האסיר. לעיתים נגזר מאסר עולם באמצעות קביעה מכוונת של פרקי זמן ארוכים מהזמן שהאסיר צפוי לחיות, למשל 200 שנות מאסר. בחלק ממדינות ארצות הברית קיימת "שיטת שלוש הפסילות" (Three Strikes Laws (אנ')) שעל פיה על כל עבירה פלילית שלישית יכול בית המשפט לגזור על הנאשם עונש של מאסר עולם. בפועל, מאסר עולם בארצות הברית אין פירושו תמיד "מאסר לכל החיים". במדינות רבות, אסיר עולם יכול להיות משוחרר בשחרור מוקדם לאחר עשר שנות מאסר, גם כאשר גזר הדין קובע מאסר עולם ללא אפשרות שחרור מוקדם. לאנשי ממשל יש לעיתים הסמכות להעניק חנינה, המתקת עונש, או לקבוע את המאסר עד כה כתקופת המאסר. לפי החוק הפלילי הפדרלי, לא ניתן להעניק שחרור מוקדם לעבירות שהתבצעו לאחר 1 בדצמבר 1987, כולל מאסרי עולם. לכן, מאסר עולם שנגזר בבית משפט פדרלי בארצות הברית הוא לכל החיים, אלא אם כן הנשיא מעניק חנינה או המתקת עונש.

במדינות אחרות

• בבריטניה מאסר עולם הוא מאסר לתקופה לא מוגדרת. במקרים רבים שר הפנים קובע את משך המאסר לאסירים שנידונו למאסר עולם. בדרך כלל מקובל לקבוע מאסר של 15 שנים עד לדיון השחרור המוקדם הראשון, אך אסירים שפשעם נחשב כבד במיוחד יושבים בדרך כלל בכלא לתקופות ארוכות הרבה יותר וחלקם אף מעבירים, בסופו של דבר, את כל יתרת חייהם בכלא. אסירי עולם ששוחררו בשחרור מוקדם משוחררים בתנאים מגבילים (Life Licence) שאם יעברו עליהם הם צפויים להמשך מאסר מיידי.
• ביוון מאסר עולם נמשך 25 שנה, ואסיר יכול לבקש שחרור מוקדם לאחר 16 שנות מאסר. אם האסיר נידון ליותר ממאסר עולם אחד, אז הוא יוכל לבקש שחרור מוקדם רק אחרי 20 שנה. תקופות מאסר נוספות שנגזרו על אסיר מתמשכות במקביל למאסר העולם, כש-25 שנה הוא פרק הזמן המקסימלי למאסר, כששחרור מוקדם אפשרי לאחר ריצוי 60% מתקופת המאסר.
• בגרמניה פרק הזמן המינימלי שירצה אסיר שנידון למאסר עולם הוא 15 שנה, שלאחריהן האסיר יכול לבקש שחרור מוקדם. אם פסק הדין בעניינו של האסיר ציין "אשמה חמורה במיוחד" (בגרמנית: Besondere Schwere der Schuld), אז פרק הזמן המינימלי מוארך ל-18 שנה. לאחר 10 שנות מאסר, לשכה מיוחדת בבית המשפט הפלילי שאחראית על התיק (בגרמנית: Strafvollstreckungskammer) קובעת תקופת מאסר מינימום מומלצת לכל מקרה לגופו, כלומר תקופת מאסר מינימלית שמתאימה לפשע הספציפי בהתאם לחומרתו. שחרור מוקדם של אסיר דורש את התנאים הבאים:
  1. האסיר ריצה את תקופת המינימום שנקבעה לו.
  2. חוות דעת פסיכולוגית על ידי קרימינולוג שיקומי הקובעת שהאסיר אינו מסוכן יותר ושהוא יכול לחיות חיים חיוביים בחברה.

בפועל, קביעה של "אשמה חמורה במיוחד" מאריכה באופן משמעותי את תקופת המאסר לפני שחרור מוקדם. מאסר עולם בגרמניה נמשך בממוצע 20 שנה. כ-20% מהאסירים המרצים מאסר עולם בבתי הכלא בגרמניה מסיימים את חייהם בכלא.

אסירים שנשפטו למאסר עולם שונים מאסירים אחרים בכך שהם אינם מצפים לשחרור מהכלא והתנהגות טובה לצורך שחרור מהכלא אינה אופציה עבורם.

שלטונות הכלא על כן מתאימים את תנאי הכליאה לאסירי העולם. למשל, בישראל נהגו לכלוא אסירי עולם בתאים עם מעט שותפים.

בישראל, אסירי עולם מנועים מלצאת לחופשות מהכלא, עד קציבת עונשם, עם זאת ניתן להם לעבוד, וכן לעבור קבוצות למניעת אלימות וקבוצות אחרות כולל לימודים במרכז החינוך בתוך כותלי הכלא, וזאת על מנת שיעברו תהליך טרם בקשתם לקציבת עונשם.

• שניאור זלמן פלר, מאסר 'עולם חובה', מאסר 'עולם' ומאסר 'עשרים שנה', משפט וממשל ב(2) 507 (1994)