חברון: עיר ביהודה

ערך זה עוסק בעיר בהרי יהודה. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו חברון (פירושונים).

חברון היא אחת הערים העתיקות במזרח התיכון ומהערים העתיקות בעולם המאוכלסות באופן כמעט רצוף מאז העת העתיקה. הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה העריכה ב-2016 את מספר תושבי העיר ב־215 אלף, רובם המוחלט פלסטינים. היישוב היהודי בחברון התקיים במשך שנים רבות, עד לשנת 1936. כיום מתרכז היישוב היהודי בעיר העתיקה של חברון וגרים בו כ-750 יהודים.

חברון
الخليل

סמל חברון
חברון, 2013
מדינה / טריטוריה	הרשות הפלסטינית הרשות הפלסטינית (80% משטח העיר) ישראל שלטון צבאי ישראלי (20% משטח העיר)
נפה פלסטינית מחוז ישראלי	חברון יהודה ושומרון
ראש העיר	תייסיר אבו סנינה אייל גלמן (בחלק הישראלי)
תאריך ייסוד	האלף ה-3 לפנה"ס (משוער)
שטח	74.102 קמ"ר
גובה	927 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	215,452 (2016)
קואורדינטות	31°32′00″N 35°05′42″E / 31.5333333333333°N 35.095°E / 31.5333333333333; 35.095
אזור זמן	UTC +2
http://www.hebron-city.ps/
אתר מורשת עולמית
העיר העתיקה של חברון / אל-ח'ליל האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2017, לפי קריטריונים 2, 4, 6 הערות אתר מורשת עולמית בסיכון מאז 2017
מפת מיקום מפה מפורטת (למפת הר חברון מוגדלת)   חברון (למפת הר חברון רגילה)   חברון (למפת ישראל רגילה)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום חברון (למפת ישראל מוגדלת)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום חברון שטחי חברון תחת שלטון הרשות הפלסטינית (H1) ותחת שלטון ישראל (H2) (מערת המכפלה מסומנת בצבע ורוד) tabBackground:;tabBorder:#aaa;defaultTab:0;

על פי המסורת היהודית, במערת המכפלה שבעיר נקברו אבות האומה ואִמותיה, 4 הזוגות: אדם וחווה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה, ועל כן היא מכונה "עיר האבות". גם האסלאם, אשר מחשיב את אברהם, יצחק ויעקב לנביאים, מייחס חשיבות לציון מיקום קבריהם. מערת המכפלה מכונה בערבית "אל-חרם אל-איבראהימי" (الحرم الإبراهيمي – "מסגד אברהם"), ובה שוכן אתר תפילה למוסלמים וליהודים.

חברון הייתה אחת הערים הגדולות בתקופת הברזל בארץ ישראל, ועל-פי המסופר במקרא, היא שימשה כבירתו של דוד המלך בשנותיו הראשונות כמלך. חברון היא אחת מארבע ערי הקודש (יחד עם ירושלים, צפת וטבריה), שבהן התרכזו מרבית בני היישוב הישן. כיום מחולקת העיר בהתאם להסכמי אוסלו והסכם חברון לאזור H1 הנמצא בשליטת הרשות הפלסטינית, ואזור H2 הנמצא בשליטת צה"ל.

ביולי 2017 החליט ארגון אונסק"ו להכיר בעיר העתיקה של חברון כאתר מורשת עולמית.

כל הנראה מקור השם "חברון" בשני שורשים שמיים, המתלכדים לצורה "חבר" שמשמעותה בעברית ובאמורית היא "לחבור", "להתאגד", כדוגמת המילים "חבר" ו"חברה" בעברית. ייתכן שהוראתו המקורית של השם "חברון" הוא ברית.

בערבית נקראת העיר "אל-ח'ליל", על-פי כינויו של אברהם במסורת המוסלמית – ח'ליל אללה (خليل الله – "ידיד האל"). מכאן שהשם הערבי מתרגם באופן ישיר את המשמעות המילולית של חברון בעברית, במובן של "חבר".

חברון נמצאת בהרי יהודה, כ־35 ק"מ דרומית לירושלים. העיר שוכנת בגובה של כ־927 מטר מעל פני הים, במרכז אזור הר חברון המהווה חלק מהרי יהודה. כק"מ צפונית לחברון נמצאת חלחול. מזרחית ובצמוד לחברון נמצאת ההתנחלות קריית ארבע ו-8 ק"מ מזרחה נמצאת העיירה הפלסטינית בני נעים. יישובים סמוכים נוספים לעיר הם דורא הנמצאת כ-7 ק"מ מדרום-מערב, תפוח ממערב והכפר בית כאחיל כ-7 ק"מ מצפון מזרח לעיר.

חברון היא העיר המרכזית בנפת חברון, הנפה הגדולה ביותר מבין נפות הרשות הפלסטינית ביהודה ושומרון שמספר תושביה עומד על כ-730 אלף (נכון לשנת 2016).

בעיר העתיקה של חברון 13 שכונות: אל-קלעה (القلعة), אל-ח'דמה (الخدمة), אל-מדרסה (المدرسة), אל-מחתסבין (المحتسبين), א-סואכנה (السواكنة), אל-עקאבה (العقابة), אל-קזאזין (القزازين), אל-חושיה (الحوشية), בני דאר (بني دار), אל-משארקה (المشارقة), שיח' עלי אל-בכאה (حارة الشيخ علي البكاء), אל-אכראד (الاكراد), קיטון (قيطون). בין השכונות של חלקה החדש של העיר: עין סארה (عين سارة), ואדי תֻפאח (وادي التفاح), א-ראמה (حي الرامة), קיזון (قيزون), נִמְרה (نمرة), חרם א-ראמה (بئر حرم الرامة), ואדי אל-הריה (وادي الهرية), אל-ג'אמעה (الجامعة), א-שעאבה (الشعابة), עין בני סלים (عين بني سليم) וראס אל-ג'ורה (رأس الجورة).

אקלים

במקרא מסופר שחברון נבנתה שבע שנים לפני העיר צען שבמצרים, ושמה המקורי היה קריית ארבע, על שמו של בעל המקום, ארבע, שהיה "האדם הגדול בענקים".

המסורת המקראית מייחסת לאברהם ישיבת קבע בעיר. על פי אותה מסורת קנה אברהם את מערת המכפלה ואת חלקת השדה סביבה מידיו של עפרון החתי; אברהם קבר בחלקה שקנה את שרה אשתו ונקבר בה בעצמו, ולאחר מכן נקברו בה יצחק ורבקה, ויעקב ולאה. גם יצחק קבע את מקום מושבו בחברון, וכן יעקב, שבסיום מסעו מחרן חזר והתיישב ליד יצחק אביו בחברון. בשל כך מכונה חברון "עיר האבות".

לפי המקרא, לאחר יציאת מצרים הגיעו שנים עשר המרגלים לעיר, בה ישבו באותה עת אחימן, ששי ותלמי, ילידי הענק. העיר נכבשה על ידי יהושע בן נון במלחמתו בחמשת מלכי הדרום האמוריים. לפי הכתוב, מלך בעיר הוֹהָם ועירו הוחרמה ולא הושארה בה נפש חיה. גם הענקים שישבו בעיר הושמדו. העיר הייתה בתוך נחלת שבט יהודה והיא ניתנה, על פי הגורל שנערך במשכן שילה, לכוהנים כאחת משלוש עשרה ערי הכהנים, ואילו את "שדה העיר ואת חצריה" נתנו לכלב בן יפונה, העיר כולה הוכרזה כאחת מערי המקלט.

בחברון הומלך דוד, בה קבע את בירתו הראשונה, ובה מלך שבע שנים, עד שכבש את ירושלים מידי היבוסים וקבע אותה כבירת ישראל. לאחר העתקת ממלכתו מחברון, מרד נגדו בנו אבשלום. מהמרד ואילך יורדת חברון מבימת הסיפור המקראי.

על פי המדרש, חברון היא האזור הגרוע ביותר בארץ לחקלאות, שכן רובה טרשים ולכן הקצו אותה לקבורת מתים בתקופת המקרא. רש"י כתב: ”חברון פסולתה של ארץ ישראל לכך הקצוה לקבורת מתים”.

העת העתיקה

תקופת הברונזה

על פי ממצאים ארכאולוגיים, יושבה חברון בתקופת הברונזה הקדומה, כ-5,000 שנים לפני זמננו, והייתה לעיר כנענית מרכזית, עד שחרבה במסע הכיבוש המצרי לארץ ישראל במאה ה-16 לפנה"ס. העיר שכנה בתל חברון ("תל רומיידה"), ששטחו המרבי הוא כ-50 דונם. בתקופת הברונזה התיכונה, שכנה בתל עיר מבוצרת בחומה (בדומה לחומות התקופה משכם ושילה), המקיפה שטח של כ-20 עד 30 דונם.

בחפירות ארכאולוגיות לא נמצאו בתל שרידי יישוב מתקופת הברונזה המאוחרת (תקופה המקבילה לתקופת יציאת מצרים במקרא), אם כי נחשפו בו קברים עשירים מהתקופה.

בחפירות קודמות אותרה חומה איתנה מתקופת הברונזה התיכונה 2, תקופה המזוהה עם תקופת האבות.

 

תקופת הברזל

מתקופת הברזל (התקופה הישראלית) התגלו בתל חברון ממצאים רבים. בין היתר, התגלו שרידי ממגורות מתקופת הברזל 1 (תקופת השופטים) ושרידי מבנים משלהי תקופת מלכות יהודה ובהם בית ארבעת המרחבים ומתקני איסום. ממצאים אלה מתקשרים עם החותמות "למלך-חברון" שנמצאו באתרים שונים הקשורים לממלכת יהודה.

לאחר חורבן בית ראשון בשנת 587 לפנה"ס, הוגלו רוב יהודי הר חברון, ובהם תושבי חברון, ואת מקומם תפסו האדומים. בשל כך, נודע האזור במהלך תקופת בית שני בשם "אִידוּמיאָה"..

תקופת בית שני והרומאים

 

בחברון לא נמצאו שרידים מהתקופה הפרסית, ועקב כך סבורים חוקרים שבתקופה זו המקום לא היה מיושב. מהמשך תקופת הבית השני נתגלו בתל חברון קטעי מבנים ושפע של מטבעות שנלקטו במהלך השנים בתחומי התל. במהלך תקופת בית שני התרחבה העיר מהתל הקדום לאזור שבו ממוקם מרכז העיר של היום.

בשלהי ימי הבית השני, הורדוס בנה את החומה שמקיפה עד היום את מערת המכפלה. במהלך המרד הגדול ברומאים נכבשה חברון בידי שמעון בר גיורא, מנהיג הסיקריים, ללא שפיכות דמים. העיר נכבשה בהמשך המרד על-ידי המצביא הרומי סקסטוס וטולנוס קריאליס. יוסף בן מתתיהו כתב כי קריאליס "כבש את מבואי העיר בחֹזק־יד וצִוה להמית את כל המון אנשי־המלחמה הנשאר בתוכה, ואת העיר שרף באש". לאחר שהרומים דיכו את מרד בר-כוכבא בשנת 135 לספירה, שבויים יהודים רבים נמכרו לעבדות בשוק העבדים של חברון.

בשטח קיימות עדויות רבות המאוששות את המקורות ההיסטוריים על מרידות יהודה ברומא התגלו בשתי 'שכבות חורבן' המיוחסות למרד הגדול (ממנו נתגלו פרוטות ברונזה במקום) ומרד בר-כוכבא.

התקופה הביזנטית

במאה הרביעית, בתקופת האימפריה הביזנטית, בנה קונסטנטין הראשון כנסייה על מערת המכפלה. חכם נוצרי בן המאה החמישית ושמו סוזומינוס מספר שבחברון היו נערכות בימיו חגיגות עממיות בכל קיץ. מדבריו ניתן ללמוד שבדורות שקדמו לכיבוש הערבי, הייתה העיר קדושה לבני כל הדתות בארץ ישראל.

שם יחוגו עד היום ילידי המקום ואנשי ארץ ישראל הרחוקים יותר ואנשי צור וערביים חג נהדר בכל שנה בעונת הקיץ. רבים מאוד באים גם לשם מסחר, מקח וממכר כי החגיגה נוגעת מאוד לכולם. ליהודים — מפני שמתפארים באברהם אביהם, לעובדי האלילים — על שום הופעת המלאכים, ולנוצרים — מפני שכבר אז הופיע לצדיק מי שעתיד היה להתגלות.

מן התקופה הביזנטית נמצאו בחברון חלקי מבנים, קרמיקה ומטבעות רבים, וכן נחשפה גת משוכללת.

הכנסייה שבנה קונסטנטינוס במערת המכפלה נהרסה בידי הסאסאנים (פרסים זורואסטרים) שכבשו את ארץ ישראל ב-614 לספירה, אך שוקמה עם כיבושה של הארץ מחדש בידי הביזנטים ב-627 לספירה. קינה עתיקה מתקופת הביזנטים מזכירה את "כפר חברונה" שהיו בה "חכמים סופרים בתורה ובתורת כהנים מהירים". בעיר נמצאו גם שרידי בית כנסת מתקופת האמוראים. משמע, שהיישוב היהודי בעיר עמד על תלו במאות השנים שלאחר החורבן.

ימי הביניים

תקופת השלטון המוסלמי

סביב 638 תפסה הח'ליפות האסלאמית את חברון בלא כל התנגדות, והפכה את הכנסייה הביזנטית שעל מערת המכפלה למסגד. בתקופה זו הפכה העיר חברון למרכז מסחר חשוב, במיוחד בקרב הבדווים בנגב ואוכלוסיית ים המלח. מקורות מוסלמים ונוצרים מציגים את עמר בן אלחטאב כמי שהרשה ליהודים לבנות בתי כנסת ולערוך טקסי קבורה במקום, בעוד שהקראים תארו שהייתה נוכחות קבועה של יהודי שהיה "שומר המערה". בסביבות שנת 985 תיאר הגאוגרף הערבי המקומי אלמוקדסי את המסגד והמטבח המרכזי שהמוסלמים הקימו למען עולי הרגל, עניים ועשירים. מנהג קבלת הפנים עם תבשיל עדשים בשמן זית לעולי הרגל כונה במסורת הערבית "ארוחתו של אברהם" (סימאת אל-ח'ליל). מסורות מוסלמיות מספרות כי אחד מבני לווייתו של מוחמד, תמים א-דארי (تميم الداري), התיישב בחברון, וקיבל ממוחמד את זכויות הקניין על אדמותיה. אחת המשפחות הפלסטיניות החשובות של חברון כיום נקראת משפחת א-תמימי (التميميّ), ובניה מחשיבים עצמם כצאצאי תמים א-דארי.

תקופת השלטון הצלבני

השלטון הערבי על החקלאים באזור היה חשוף למסיונרים נוצרים עד 1099, כשגוטפריד מבויון תפס את חברון, שינה את שמה ל"קסטליון של הקדוש אברהם" והעניק אותה לאחד מאציליו, ז'ראר מאוון מרוזנות אינו, שהיה שבוי באפולוניה צפונית ליפו, ונפצע בידי כוחותיו של גוטפריד במהלך המצור על הנמל, ומאוחר יותר הוחזר מהמוסלמים כמחווה של רצון טוב. נוכח חיל המשמר הפרנקי, בראשות טנקרד נסיך הגליל השמירה הפכה הכרח, שכן היה זה "אי נוצרי באוקיינוס מוסלמי". מסעות הצלב המירו את המוסלמים, הפכו את בית הכנסת לכנסייה וניצרו את היהודים שגרו במקום. בשנת 1106 יצא מסע מצרי לתפיסת דרום ארץ ישראל וכמעט שיכל לצלבנים של בלדווין הראשון מלך ירושלים שהוביל את מערכת הנגד בעצמו. האציל וההיסטוריון הדמשקאי אבן אלקלניסי מתאר שרידים של האבות, מה שעורר סקרנות בקרב שלוש הקהילות של א"י.

בתקופת הצלבנים, ככל הנראה לא היו יהודים בחברון. עד סוף התקופה של מסעות הצלב ב-1166 ביקר הרמב"ם בחברון וכתב "ביום הראשון של השבוע, ביום התשיעי לחודש מרחשוון, עזבתי את ירושלים לחברון, כדי לנשק לקברי האבות במערת המכפלה. וביום זה ממש, עמדתי במערה והתפללתי ושיבחתי את ה' על הכל". הוא ייסד חג שנתי לעצמו ולבניו ב-ט' בחשוון כזיכרון ליום התפילה במערה.

איובים וממלוכים

ב-1260 אלמלכ אלזהיר רוח' אלדין ביברס אלבונדקדרי הקים את השלטון הממלוכי. מינרטים נבנו על המסגד האברהמי, הוא מערת המכפלה. בתקופה זו קהילה יהודית קטנה המשיכה לחיות בחברון, אך יחס השלטון המוסלמי היה פחות סובלני כלפי יהודים ונוצרים מאשר בתקופה המוסלמית המוקדמת. יהודים שרצו לבקר במבנה לרוב אולצו לשלם מס כניסה, וב-1266 יצא צו האוסר על יהודים ונוצרים להיכנס למבנה שמעל המערה, ומתיר להם רק לטפס כמה מדרגות בקיר המזרחי. סר ג'ון מנדוויל כתב שהיהודים והנוצרים נתפסו כ"כלבים".

מבקרים יהודים ונוצרים רבים כתבו על הקהילה, בהם גם תלמידו של הרמב"ן (1270), הרב אשתורי הפרחי (1322), רבנו עובדיה מברטנורה (1489) ורבים אחרים. בדו"ח מ-1333 מספר חכם יצחק הילה מלריסה (יוון) שהגיע לחברון וצפה ביהודים עובדים בתעשיית כותנה ומסחר זכוכית. הוא ציין שהיה במקום "בית כנסת עתיק שהתפללו בו יום ולילה".

העת החדשה

 

תקופת השלטון העות'מאני

הממלוכים שלטו על חברון עד 1516, אז עברה העיר לשלטון האימפריה העות'מאנית. בתקופה זו התגבשה המסורת היהודית שכללה את חברון כאחת מארבע ערי הקודש (יחד עם ירושלים, צפת וטבריה).

 

תחת השלטון של האימפריה העות'מאנית (1517–1917) התיישבו במקום קבוצות של יהודים מרחבי ארץ ישראל, גולים מספרד וממקומות נוספים. חברון הפכה למרכז יהודי ללומדים. ב-1540 הרב מלכיאל אשכנזי קנה חצר פנימית וייסד את בית הכנסת על שם אברהם אבינו, שסביבו התגבש הרובע היהודי. התושבים היהודים שהתיישבו במקום, גולים ממגורשי ספרד, קנו את השטח עליו הוקם הרובע היהודי מהערבים. במהלך אותה תקופה, ננטש התל סופית והעיר הישנה (הקסבה) התפתחה סביב מערת המכפלה לכיוון מערב, לאורך תוואי של אמת מים.

בראשית המאה ה־19 נוסדה במקום קהילה יהודית אשכנזית שבה בלטה קהילת חב"ד בחברון. ב־1831 אבראהים פאשא (כשליחו של מוחמד עלי) השתלט על חברון. ב-1834 נערך פוגרום ביהודים. ב-1840 סולק פאשה מהעיר. על פי המפקד שערך משה מונטיפיורי, בשנת 1839 ישבו בחברון 423 יהודים, אולם על פי הערכת הקונסול הבריטי, באותה שנה מנתה אוכלוסיית העיר היהודית כ-750 נפש.

ב-1840 השתלט על העיר עבד אל-רחמאן אל-עאמר, תקיף מקומי, בן למשפחה מכפר דורא, כשהרג את המושל המקומי מטעם השלטון המצרי. רחמאן עסק בגביית דמי חסות מהאיכרים, כופר מהיהודים ושוד של עוברי אורח, עד שב-1846 הוענש על ידי הפחה. בראשית 1852 נכלא על ידי הממשלה ובמקומו מונה טורקי למושל העיר. כעבור מספר ימים ברח מירושלים ומייד השתלט שוב על חברון. הוא הדיח את המושל החדש באיומים, גירש את המופתי של חברון מביתו והחל לקנוס את התושבים, ובמיוחד את היהודים. בין היתר, החזיק עבד אל-רחמאן מלאי עצום של חיטה בתקופת בצורת ורעב, כדי לשמור על מחירה הגבוה. עבד אל-רחמאן נלחם באחיו, סאלם, על השליטה בחברון, עד שב-1860 נלכדו שניהם, וסוראיה פחה שלח אותם, בנוסף למנהיגי שודדים אחרים בארץ, לעבודת-פרך במצודות רודוס וקפריסין.

לפי ד"ר פרנקל, ב-1856 היו בחברון כ-400 יהודים. על פי רחמים יוסף אופלטקה, ב-1876 היו בחברון כ-700 יהודים. על פי אברהם משה לונץ, ב-1895 היו 1,429 יהודים בחברון: 810 ספרדים ו-619 אשכנזים. בשנות ה-90 של המאה ה-19 הגיעה הקהילה היהודית בעיר לשיא גודלה. בתחילת המאה ה-20 עמדה אוכלוסייתה הכללית של העיר על כ-10,000 תושבים.

 

 

המנדט הבריטי והשלטון הירדני

בדצמבר 1917 כבשו הבריטים את חברון והיא נשארה בשליטת המנדט הבריטי עד 1948. בשנת 1921 תוארה העיר על ידי קונסול ארצות הברית בירושלים כמרכז מסחר עם שבטי הבדואים וכבעלת תעשייה זעירה, בין השאר בייצור זכוכית.

בשנת 1929, בשיאם של מאורעות תרפ"ט, הערבים טבחו ביהודי חברון ובעקבות כך פונו יהודי העיר. היישוב היהודי התחדש בשנת 1930, אך במהלך המרד הערבי הגדול בשנת 1936 הורחקו היהודים שוב מהמקום, מלבד משפחה אחת, אשר עזבה יום אחד אחרי הכ"ט בנובמבר 1947.

ב־1948 השתלטה ממלכת ירדן על חברון עם שאר יהודה ושומרון ובהמשך סיפחה אותם לשטחה. בתקופת שלטונה נהרס חלק מהרובע היהודי ותחתיו הוקם שוק סיטונאי. בית הכנסת נחרב גם כן ועליו הוקם דיר. בדומה לכל שטחי הגדה המערבית, גם למקומות הקדושים ליהדות בחברון לא התאפשרה כניסה של יהודים. במבצע כפפות משי שנערך כפעולת תגמול של צה"ל בליל 21 בדצמבר 1953 בפרברי חברון, הרגה חוליה של יחידה 101 שלושה אזרחים ומפקד במשמר הלאומי הירדני.

שלטון ישראל אחרי מלחמת ששת הימים

 

במלחמת ששת הימים (יוני 1967), נכבשה חברון על ידי חטיבת ירושלים יחד עם שאר יהודה ושומרון. בעקבות התקפת מחבלים בבית הדסה בשנת 1980, גירשה ישראל את ראש עיריית חברון והקאדי שלה לירדן, וממשלת ישראל החליטה על חידוש היישוב היהודי בעיר ועל הקמת מספר מבני מגורים במקום.

הסכסוך הישראלי-פלסטיני בעיר הוביל במשך השנים להרוגים רבים, יהודים ופלסטינים.

מאז טבח מערת המכפלה בפברואר 1994 פעל בעיר כוח המשקיפים של הנוכחות הבינלאומית הזמנית בחברון. בראשית 2019 הפסיקה ישראל את פעילותו.

בתחילת 1997, בהתאם להסכמי אוסלו ובעקבות הסכם חברון שנחתם בין בנימין נתניהו ליאסר ערפאת, נסוג צה"ל מכ-80 אחוז משטח העיר חברון. העיר חולקה לאזור שתחת אחריות הרשות הפלסטינית (H1) ולאזור תחת שלטון ישראלי (H2)‏. באזור H2 חיים כ־33 אלף פלסטינים וכ־750 יהודים. בעקבות הנסיגה אסר צה"ל על כניסת ישראלים לכל השטח שעבר לידי הרשות הפלסטינית, כולל לאתרים היהודיים שנשארו בשטח זה, כגון ישיבת כנסת ישראל (חברון) הוותיקה. מאז ראש השנה 2001 השתנו יחסי הכוחות בעיר. לאחר מספר תקריות אלימות, פתח צה"ל במבצע צבאי שהיה חלק ממבצע חומת מגן ויצר הפרדה בין יהודים לפלסטינים בעיר. פלסטינים יכולים להיכנס ברגל אך לא ברכב לחלק שבו מותרת שהיית ישראלים, כ-3% משטח העיר. לשאר חלקי העיר אסורה כניסת ישראלים, אולם בפועל נאכף איסור זה לגבי יהודים בלבד.

בחודש פברואר 2010 אישרה ממשלת ישראל להוסיף את מערת המכפלה בחברון (ואת קבר רחל בבית לחם) לתוכנית רחבת היקף לשימור "אתרי מורשת" ברחבי המדינה. ביולי 2017 החליט ארגון אונסק"ו להכיר בעיר העתיקה של חברון כאתר מורשת עולמית. נימוקי ההחלטה מציינים את חשיבותה ההיסטורית והדתית של העיר שבה שוכנים קברי האבות והאמהות ומסגד אברהם, וכן את הייחוד האדריכלי בבנייה הממלוכית והעות'מאנית ואת שימור המרקם העירוני הממלוכי רבעים בעלי אפיון אתני או מקצועי וסגנון הבנייה הייחודי של בתים הבנויים מקבוצות חדרים המסודרים במבנה דמוי עץ.

ב-2017 הוענקו סמכויות מונציפליות למנהלת ליישוב היהודי בחברון. בשל הסמיכות בין יהודים ופלסטינים בעיר פועלים בה צה"ל ומשמר הגבול בכוחות גדולים יחסית.

 

 

 

לפי נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה גרים בעיר, נכון לשנת 2016, כ-215,452 פלסטינים. מעל ל-80% משטחה כוללים את שטח H1, שבשליטה ביטחונית של הרשות הפלסטינית. בין החמולות הידועות בעיר: חמולת קוואסמה וחמולת ג'עברי.

יתרת השטח נמצאת בשליטת צה"ל, וכניסת ישראלים מותרת רק לכ-3% משטח העיר, שבהם גרים כ-750 יהודים, תושבים ותלמידי ישיבה בשכונות היישוב היהודי בחברון, וכן למערת המכפלה.

  ערך מורחב – היישוב היהודי בחברון

לחצו כדי להקטין חזרה

 

לחצו להגדלה

 

 

---

היישוב היהודי בחברון (מפת האו"ם)

 

יישוב יהודי בחברון התקיים מתקופת המקרא ועד חורבן בית שני. לאחר מכן התקיימה קהילה של לפחות כ-20 משפחות לאורך המאות. בתקופה העות'מאנית, במאה ה-16, התפתחה בעיר קהילה של יוצאי יהדות ספרד והוקם בה בית הכנסת על שם אברהם אבינו. בסוף המאה ה-19 הגיעו יהודים רבים לעיר וביססו את היישוב היהודי בה. במאורעות תרפ"ט נרצחו 67 מיהודי העיר והשאר נטשו אותה. היישוב שוקם אחר כך על ידי שרידי הניצולים, אך אחרוניהם נאלצו לעזוב את העיר עם הקמת מדינת ישראל.

בשנת 1968, לאחר מלחמת ששת הימים, נכנסו מתנחלים לחברון. ב-1971 הוקמה בסמוך ההתנחלות היהודית קריית ארבע, אשר נקראה כאחד משמותיה הקדומים של העיר. היישוב היהודי בחברון, המאוגד תחת ועד מוניציפלי הנקרא "ועד היישוב היהודי בחברון", הוקם באישור הממשל הצבאי ומשרד הפנים. הוא הוגדר ב"הסכם חברון" בתור אזור בשליטה ביטחונית ישראלית והוא מהווה יישות מוניציפלית עצמאית ונפרדת מקרית-ארבע הסמוכה. כוחות צה"ל שומרים על הסדר והביטחון בעיר ולצידם פעל בעיר בשנים 1994–2019 גם כוח משקיפים בינלאומי.

מחד גיסא, יהודי העיר סובלים מאז הקמתה מחדש של השכונה היהודית בעיר ב-1979, מהתנכלויות ומפיגועי טרור מצד האוכלוסייה הערבית בעיר. מאידך גיסא, דווחו גם פעולות תגמול אלימות של תושבי חברון היהודים, ושל יהודים המתארחים בחברון, נגד ערבים תושבי העיר.

ב-15 בנובמבר 2002 אירע הפיגוע בציר המתפללים, שבו נהרגו 12 חיילים ואנשי כיתת הכוננות של היישוב היהודי בחברון. לאחר מספר פיגועים, בהם פיגוע התאבדות שהרג את בני הזוג לוי ב-2003, נותרו החנויות ברחוב המרכזי בעיר התחתית סגורות בצו. במפות שהציג צה"ל לבג"ץ לא מופיעה סגירת הרחוב, ובהמשך אף נטען בבג"ץ כי הרחוב סגור בשגגה והוא ייפתח. אולם במציאות החנויות והבתים ברחוב (להוציא ארבעה) עודם סגורים לכניסת פלסטינים, בשעה שהיהודים נעים ברחוב בחופשיות.

במאה ה-21 קנו יהודים בעזרת אנשי קש בתים בעיר במספר הזדמנויות. בחלק מהמקרים הם נכנסו לבתים, פונו על ידי כוחות הביטחון, על רקע טענות כי הם פלשו אליהם ללא אישור, ושבו בהמשך לאחר שהוכחה הבעלות.

 

 

• מערת המכפלה: על פי המסורת היהודית, במערה נקברו אבות האומה ואִמותיה. גם האסלאם, אשר מחשיב את אברהם, יצחק ויעקב לנביאים, מייחס חשיבות לציון מיקום קבריהם.
• קבר אבנר בן נר: מבנה עם מספר חדרים סביב חצר ושער בסגנון ממלוכי, סמוך למערת המכפלה. הקבר נמצא בשליטת ישראל אך הגישה לקבר אסורה על ישראלים ברוב ימות השנה, ומותרת רק בעשרה ימים בשנה שבהם מערת המכפלה כולה פתוחה ליהודים בלבד.
• קבר עתניאל בן קנז: סמוך לכיכר השוטר. בקומתו הראשונה מערת קבורה חצובה ובה עשרה כוכים. מתחם הקבר נקנה על ידי יהודים במאה ה-19, אך נעזב לאחר טבח חברון (תרפ"ט). מאז מבצע חומת מגן, צה"ל שולט למעשה בשטח ומתאפשרת כניסת יהודים מספר פעמים בשנה באבטחת צה"ל.
• קבר רות וישי
• בית העלמין העתיק בחברון: בית עלמין עתיק הפעיל עד ימינו.
• בית הכנסת אברהם אבינו: בית כנסת מהמאה ה-16 שנחרב במאורעות תרפ"ט. מבנה בית הכנסת שוחזר וחזר לפעול.

 

• מוזיאון חברון
• מרכז גוטניק
• אוניברסיטת חברון – הוקמה ב-1971 ובה לומדים כ-8,000 סטודנטים.
• אוניברסיטת פוליטכניק
• אוניברסיטת אל-קודס
• ישיבת שבי חברון
• בית הממשל הצבאי בחברון

• אלוני ממרא הוא אתר ארכאולוגי המזוהה כאלוני ממרא המקראית, מקום מגוריו של אברהם. האתר מצוי כשני ק"מ מצפון-מערב לחברון.
• תל חברון - המחקר הארכאולוגי של תל חברון החל בסקר של הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל (P.E.F) בשנת 1882. בשנות השישים של המאה העשרים חפר במקום סירוס האמונד, שחשף במקום חומות מתקופת הברונזה התיכונה, קברים מתקופת הברונזה המאוחרת, מבנים מתקופת הברזל ורצף שכבות עד לתקופה הערבית-הקדומה. אבי עופר מאוניברסיטת תל אביב המשיך את המחקר. בחפירות שנערכו בשנות השמונים נפתח חתך בשולי התל והורחבה חשיפת החומות. גולת הכותרת של חפירה זו היה מכתב בכתב יתדות מתקופת הברונזה התיכונה, שכלל רשימת בעלי חיים שהובאו לקורבן על פי הזמנת מלך העיר. תעודה זו מלמדת על היות חברון עיר ממלכה ומרכז פולחני בתקופה זו. בחפירות שנערכו במקום בשנת 1999 נחשפה חומה איתנה מהתקופה הכנענית הקדומה. אתר ארכאולוגי בו התקיימה חברון בתקופת הברונזה ותקופת הברזל (התקופה הישראלית). בשנת 2018 נערכו במקום עבודות שימור רחבות היקף על ידי יחידת הארכאולוגיה במינהל האזרחי אשר במהלכן נחשפו ממצאים חדשים בתל. בתום העבודות נפתח האתר "תל חברון" לציבור הרחב.

• אשל אברהם הוא עץ במערב חברון, שנקרא על שם האשל שנטע אברהם. בעץ נקשרו אגדות רבות.
• מעיין שרה
• מעיין אברהם אבינו

כדורגל

בחברון נמצא אצטדיון הכדורגל השני בגודלו ברשות הפלסטינית, אצטדיון אל-חוסיין אבן אל-עלי, הקרוי על שמו של ראש העירייה בעבר. באצטדיון משחקות רוב קבוצות הכדורגל בעיר. מועדוני הכדורגל המרכזיים בעיר הם שבאב אל-ח'ליל, אלופת ליגת העל הפלסטינית לעונת 2015/2016, ואהלי אל-ח'ליל, מחזיקת גביע פלסטין 2015.

על שמה של חברון נקראו רחובות רבים בערי ישראל.

יישובים אחדים בעולם נקראו על שמה של חברון. רבים מהיישובים מצויים בארצות הברית, בהם עיירה במדינת קונטיקט, כפר במדינת אוהיו, עיירה במדינת אינדיאנה, יישוב במדינת קנטקי, עיר במדינת נברסקה, כפר במדינת אילינוי, יישוב במדינת ניו המפשייר, יישוב במדינת מיין, עיר במדינת דקוטה הצפונית וכפר במדינת טקסס.

• הנוכחות הבינלאומית הזמנית בחברון
• הסכם חברון

• יהודה קרמון ואבשלום שמואלי, חברון – דמותה של עיר הררית, תל אביב: גומא, 1970
• עודד אבישר (עורך), ספר חברון: עיר האבות ויישובה בראי הדורות, ירושלים: כתר, 1970
• גרשון נדיבי, שרשים בחברון, 1979
• אריה קליין, חצרות בעיר האבות – ראשית היציאה מחוץ לרובע היהודי בחברון, הוצאת מכון חיים ביהודה, 2007
• עמנואל איזנברג, "ביצורי חברון בתקופת הברונזה", ארץ ישראל – ספר אמנון בן תור, כרך ל, הוצאת החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, 2011, עמ' 14–32
• נעם ארנון, 4000 שנה ועוד 40, סיפורה של עיר האבות, הוצאת 'מחדשי היישוב היהודי בחברון', תשע"ב, 2012

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: חברון
ציטוטים בוויקיציטוט: חברון
טקסט בוויקיטקסט: קטגוריה:חברון
דיווחים בוויקיחדשות: חברון
מדריך למטייל בוויקימסע: חברון
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חברון

•   אתר האינטרנט הרשמי של חברון
• אתר היישוב היהודי בחברון
• יהושע פרנקל, ‏ענייני ארץ-ישראל בספר מסע מגרבי, אל-רחלה אל-מגרביה של אל-עבדרי, קתדרה 31 באפריל 1984
• צבי בראל, רחוב תרפ"ט פינת השוהדא, באתר הארץ, 18 באפריל 2008
• יואב נאמן, חברון: טיול בעיר בימים של היסטוריה פלסטינית, באתר ynet, 23 בספטמבר 2011
• חברון – תשוקות דתיות ונרטיבים סותרים, מגזין ארץ אחרת, גיליון 32
• רויטל עמירן, ‏הסיורים של "אם תרצו" ו"שוברים שתיקה" בחברון מציגים עולמות שונים, באתר מעריב אונליין, 23 ביוני 2017
• עקיבא לם, חברון: החמולות הצהירו על נאמנות לירדן, באתר ערוץ 20, 3 באוגוסט 2016(הקישור אינו פעיל, 30.11.2021)
• מצודת משטרת חברון - בית הממשל הצבאי בחברון בפרויקט טיגארט, אפריל 2023
• חברון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
•   חברון (יהודה ושומרון), דף שער בספרייה הלאומית