אנטארקטיקה: יבשת

ערך זה עוסק ביבשת. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו אנטארקטיקה (פירושונים).

שטחה כ-14,200,000 קמ"ר והיא היבשת החמישית בגודלה אחרי אסיה, אפריקה, אמריקה הצפונית ואמריקה הדרומית.

אנטארקטיקה

על שם	אנטי-, האזור הארקטי
שטח	14,200,000 קמ"ר
אוכלוסייה	1,000~ נפש
מדינות	אין
אזור זמן	כל אזורי הזמן, בקוטב הדרומי UTC +13.

השם "אנטארקטיקה" הוא הלחם של המילים "אנטי" ו"ארקטיקה", כלומר "מול ארקטיקה", שהיא הקוטב הצפוני.

אנטארקטיקה היא המקום הקר ביותר על פני כדור הארץ, ורובה ככולה מכוסה קרח לאורך כל השנה. באנטארקטיקה אין תושבי קבע בגלל תנאי מזג האוויר הקשים, אולם ממשלות רבות ברחבי העולם מחזיקות בה תחנות מחקר, שחלקן מאוישות כל השנה וחלקן מאוישות רק בקיץ.

אנטארקטיקה היא שטח נייטרלי, אך מספר מדינות טוענות לחזקה על חלקות ביבשת. הממלכה המאוחדת הייתה המדינה הראשונה שתבעה את הריבונות על הטריטוריה הבריטית באנטארקטיקה ב-1908. בשנים שלאחר מכן הכריזו גם ארגנטינה, אוסטרליה, צ'ילה, צרפת, ניו זילנד ונורווגיה על תביעה רשמית לריבונות על חלקים ביבשת.

באמנת אנטארקטיקה, שנחתמה ב-1 בדצמבר 1959, היבשת הוכרזה כ"המורשת המשותפת של המין האנושי". באמנה שנחתמה על ידי 12 מדינות, כולל אלו התובעות ריבונות, הושעו התביעות הטריטוריאליות על חלקי אנטארקטיקה ופרט למדינות התובעות ריבונות עצמן אין הכרה של מדינות אחרות בריבונות זו ארצות הברית ורוסיה לא טענו מעולם לריבונות על שטחים באנטארקטיקה, אבל הכריזו שהן שומרות לעצמן, כמעצמות, את הזכות לעשות כן. יש באנטארקטיקה גם שטחים נרחבים שאף לא מדינה אחת טוענת לריבונות עליהם. בנוסף נאסרה כל פעילות צבאית והוסכם לא לבצע ניסויים גרעיניים ביבשת.

לאחר שאושררה על ידי המדינות החתומות, נכנסה אמנת אנטארקטיקה לתוקף ב-26 ביוני 1961.

במשך השנים נערכו ועידות נוספות של המדינות החתומות על אמנת אנטארקטיקה, מדינות נוספות הצטרפו לאמנה ונחתמו הסכמים הנוספים. שהחשוב ביניהם הוא הפרוטוקול על שימור הסביבה ביחס לברית האנטארקטית, שנחתם ב-4 באוקטובר 1991 ונכנס לתוקף בשנת 1998. הפרוטוקול מציב מגבלות על הפיתוח והבניה באנטארקטיקה וקובע אמצעים למניעת זיהום סביבתי.

דגלים שונים הוצעו לאנטארקטיקה ולטריטוריות בה.

אמונה בקיומה של "טרה אוסטרליס" (Terra Australis, האדמה הדרומית) – יבשה רחבת-ידיים בדרום הגלובוס, ידועה עוד מימי תלמי (המאה הראשונה לספירה), שהציע את רעיון קיומה של היבשת כדי "לאזן" את הסימטריה שהייתה קיימת לדעתו בין שטחי היבשה שהיו ידועים באותה התקופה. תיאורים של יבשת דרומית גדולה הופיעו גם במפות שונות, אך ממדיה ומיקומה לא היו ברורים. אפילו לקראת סוף המאה ה-17, כאשר התגלה שדרום אמריקה ואוסטרליה אינן חלק מהיבשת האבודה, גאוגרפים האמינו שהיא גדולה בהרבה מאשר ממדיה האמיתיים.

ספינתו של מגלה הארצות קפטן ג'יימס קוק, HMS Resolution and Adventure, חצתה את החוג האנטארקטי ב-17 בינואר 1773, בדצמבר 1773, ושוב בינואר 1774. קוק הגיע למרחק של כ-120 ק"מ מהחוף האנטארקטי לפני שנסוג לאחר שנתקל בקרח רב בינואר 1773. בשנת 1775, הוא חשב שקיומה של יבשת בקוטב הדרומי "סביר", ובעותק אחר של היומן שלו כתב: "[אני] מאמין בזה בתוקף וסביר להניח שראינו חלק ממנה".

במשך זמן רב נחשב הימאי הבריטי אדוארד ברנספילד, קפטן בצי המלכותי הבריטי, לאדם הראשון שראה את אנטארקטיקה או את מדף הקרח שלה, כשגילה את קצה חצי האי האנטארקטי ב-30 בינואר 1820. עם זאת, משלחת מסע חקר רוסי שיזם הצאר אלכסנדר הראשון, בראשות האציל הפרוסי פביאן גוטליב פון בלינגסהאוזן. יצאה מנמל פורטסמות' בשתי אוניות ב-5 בספטמבר 1819 והגיעה ליעדה ב-27 בינואר 1820 אולם התיעוד שלה התפרסם רק אחר כך. ספינתו של הימאי האמריקני נתניאל פאלמר, הייתה באזור באותו הזמן עם ספינתו של ברנספילד, וייתכן שהוא היה הראשון שראה את חצי האי האנטארקטי.

בקיץ 2021 מחקר שנערך באוניברסיטת אוטגו טען כי המאורים, התושבים המקוריים של ניו זילנד, היו כנראה הראשונים שגילו את אנטארקטיקה, מאחר שהקשר שלהם ליבשת הקפואה והאוקיינוסים המקיפים אותה מתקיים מאז המאה ה-7.

בשנים 1839–1843 פיקד ג'יימס קלארק רוס על משלחת לחקר הקוטב הדרומי שהגיעה לקו הרוחב 78° דרום, המקום הדרומי ביותר אליו הגיע אדם עד אז. 60 שנה חלפו בטרם הגיעה משלחת אחרת לנקודה דרומית יותר. בסוף המאה ה-19 נפתח העידן ההרואי של חקר אנטארקטיקה. בשנים 1897–1899 ביקרה באנטארקטיקה המשלחת האנטארקטית הבלגית שהייתה הראשונה ששהתה בה בחורף. בשנים 1901–1904, בקרו ביבשת המשלחת השוודית לאנטארקטיקה בהנהגת אוטו נורדנשלד ומשלחת דיסקברי. בדצמבר 1911 הגיעה משלחת הקוטב הדרומי אל הקוטב וזמן קצר לאחר מכן הגיעו אליה משלחת טרה נובה שכל חבריה נספו בדרכם חזרה.

בשנת 1944 הוחל לראשונה במחקר רצוף וממושך, על ידי המשלחת הבריטית לחקר אנטארקטיקה שהקימה תחנת מחקר קבוע. אחר כך הקימו מדינות נוספות תחנות מחקר קבועות.

רשימה מפורטת של משלחות מחקר לאנטארקטיקה מופיעה ברשימת משלחות לאנטארקטיקה.

בשנת 1958 הוקמה "הוועדה המדעית לחקר אנטארקטיקה" (אנ'), הממונה על התיאום בין המשלחות המדעיות השונות. שגם הסכימו לשתף פעולה ביניהם ולחלוק מידע שהן אוספות.

מחקר משנת 2020 מצא כי בתור הקרטיקון שררו באנטארקטיקה C°‏ 12 ואף יותר, וככל הנראה הקוטב הדרומי היה נטול קרח לחלוטין.

הנופים האופייניים לאנטארקטיקה הם קרחוני ענק, הרים רמים שפסגותיהם מגיעות מעל לגובה של 4 ק"מ וקרח רב בעובי של עד כ-3 ק"מ, המכסה את האדמה. אנטארקטיקה היא היבשת הגבוהה ביותר מבין היבשות, והקרח מכסה 98% משטחה, בעובי ממוצע של 1.6 ק"מ. היבשת מוקפת במליוני קמ"ר של ים קפוא. אורך קו החוף של היבשת הוא 17,968 ק"מ. כ-90% מהקרח בעולם מצוי באנטארקטיקה והוא מהווה כ-70% מהמים המתוקים על פני כדור הארץ. הפשרתו של כל הקרח, שנפחו עומד על כ-25 עד 30 מיליון קילומטר מעוקב, תגרום לעליית גובה פני הים ב-60 מטרים לערך.

ב-12 ביולי 2017 התנתק קרחון יבשתי ענק מהיבשת. גודל הקרחון מתואר על ידי המדענים כגדול "פי 4 מגודלה של לונדון", ובנוסף כ"חצי מהאי ג'מייקה" וגם "כפול משטחה של לוקסמבורג". מדענים מאוניברסיטת סוונסי שבממלכה המאוחדת, אומרים כי משקלו של הקרחון הוא למעלה מטריליון טון, ושטחו הוא 5,800 קמ"ר (לשם השוואה: שטח מדינת ישראל הוא 22,072 קמ"ר). הקרחון קיבל את השם A68.

האקלים האנטארקטי קר מאוד כל ימות השנה. בחלקים הנמוכים יותר ביבשת ובחופיה קצת פחות קר בעונת הקיץ. כמות המשקעים ביבשת זו היא הנמוכה ביותר בעולם - היא קטנה מ-100 מ"מ לשנה, ומבחינה זו היא גם המדבר הגדול ביותר על-פני כדור הארץ. המשקעים המעטים יורדים בעיקר בצורת שלגים על חופי היבשת. מיעוט המשקעים נובע מתנאים של קפיאת הלחות, שלא מאפשרת היווצרותם של עננים. הטמפרטורה הממוצעת בחודש החם ביותר (ינואר) היא C°‏ 2 בשולי היבשת ו-C°‏ 20− בתוך היבשת ואילו בעונה הקרה ביותר (יולי) הטמפרטורה הממוצעת היא C°‏ 18− בשולי היבשת ו-C°‏ 45− בתוך היבשת. בלב היבשת נרשמות בחורף טמפרטורות נמוכות מ-C°‏ 60−. הטמפרטורה הנמוכה ביותר בעולם נרשמה באנטארקטיקה ביולי 1983 בתחנת המחקר ווסטוק והיא C°‏ 89.2−. הטמפרטורה הגבוהה ביותר שנרשמה באנטארקטיקה הייתה C°‏ 20.75 ב-14 בפברואר 2020.

צמחייה

אקלימה של אנטארקטיקה אינו מאפשר את קיומם של מיני צמחים רבים הזקוקים לאקלים נוח יותר ולתנאים סביבתיים שונים. השילוב בין טמפרטורות נמוכות מאוד, קרקע דלה במינרלים, מחסור בלחות ובאור שמש מדכא את שגשוגם של מרבית הצמחים. כתוצאה מכך, מרבית מיני הצמחים באנטארקטיקה הם טחבי כבד (Marchantiophyta) או חזזיות. מרבית הפלורה האנטארקטית האוטוטרופית (שאינה צורכת חומרים אורגנים מן הסביבה) מורכבת מפרוטיסטים.

שאר הפלורה המתקיימת באנטארקטיקה מורכבת בעיקר מחזזיות ואצות פשוטות וצמחים אחרים המסתגלים לתנאים הקשים השוררים באזור, כמו גם מפטריות, העמידות לתנאים אלו. הפלורה גדלה בדרך כלל בקיץ שבו התנאים מעט טובים יותר, הנמשך לרוב שבועות בודדים. באנטארקטיקה יותר מ-200 מיני חזזיות וקרוב ל-50 מיני טחבים ואזובים. כ-700 סוגי אצות מצויים באנטארקטיקה. רובן מוגדרות כפיטופלנקטון, נמצאות בתחתית מארגי מזון רבים ומשמשות מזון למינים רבים של בעלי חיים ימיים. מיני פלנקטון ואצות צבעוניות וייחודיות נפוצים בדרך כלל באזורי החופים בזמן הקיץ. באנטארקטיקה 2 מינים בלבד של צמחים בעלי פרחים: Deschampsia antarctica ו-Colobanthus quitensis.

עולם החי

עולם החי היבשתי של אנטארקטיקה מורכב כמעט כולו מחסרי חוליות. בין חסרי החוליות הזעירים המצויים באנטארקטיקה ניתן למנות את קרדית אבק הבית, הכינים, הנמטודה, דובוני המים, הגלגיליות, הקריל והקפזנביים. הימשוש חסר יכולת התעופה בלגיקה אנטארקטיקה (Belgica antarctica) שאורכו רק כ-1.2 סנטימטרים, הוא החיה הגדולה ביותר באנטארקטיקה שחיה ביבשה בלבד, והחרק היחיד בה. יסעור השלג (Pagodroma nivea) הוא אחד משלושה מיני עופות המתרבים באופן בלעדי באנטארקטיקה. באנטארקטיקה בעלי חיים ימיים רבים המתקיימים בצורה ישירה או עקיפה על הפלנקטון. בין בעלי החיים הימיים המצויים באנטארקטיקה ניתן למנות את הפינגווינאים, הלווייתן הכחול ומיני לווייתנאים אחרים שחולפים במימי אנטארקטיקה מפעם לפעם, וכן מינים שונים של טורפים ימיים. הפינגווין הקיסרי הוא הפינגווין היחיד המתרבה במהלך החורף האנטארקטי, ופינגווין אדלי (Pygoscelis adeliae) מתרבה דרומית יותר מכל מיני הפינגווינים. לפינגווין הסלעים (eudyptes chrysocome) ציצית שיער מיוחדת על ראשו המקנה לו מראה מיוחד. הפינגווין המלכותי, הפינגווין רצועת-הסנטר והפינגווין לבן-האוזן גם הם מתרבים באנטארקטיקה.

דוב הים האנטארקטי (A. gazella) ניצוד במספרים גדולים במהלך המאה ה-18 וה-19 בשל פרוותו על ידי מלחים מארצות הברית והממלכה המאוחדת. כלב ים ודל ( L. weddellii) נקרא על שמו של ג'יימס ודל, מפקדה של משלחת ציד כלבי ים בריטית. הקריל אנטארקטי, אחד ממיני הקריל, נפוץ במימי אנטארקטיקה בכמויות ענקיות והוא הבסיס לכל המערכת האקולוגית של האוקיינוס הדרומי. הוא מהווה חלק חשוב בתזונתם של מינים כגון לווייתנאים, כלבי ים וטורפים ימיים אחרים, דיונונאים, פינגווינים, אלבטרוסיים ומינים אחרים של עופות ימיים.

אישור "החוק להגנת אנטארקטיקה" בארצות הברית החיל מגבלות על הפעילות האמריקאית ביבשת, במטרה לשמר את הפאונה הייחודית לה ולאזורים הסובבים אותה. הכנסת מיני בעלי חיים או צמחים לא מקומיים לאנטארקטיקה, העלולים להפר את האיזון האקולוגי, יכולה לגרור עונש פלילי, וכך גם הוצאת מינים מקומיים מאנטארקטיקה. דיג יתר של הקריל הממלא תפקיד חשוב מאוד במערכת האקולוגית האנטארקטית הביא לחקיקת חוקים ותקנות המגבילים את הדיג באזור. "האמנה לשימור משאבי החיים הימיים של אנטארקטיקה (אנ')" (CCAMLR), שנכנסה לתוקף בשנת 1980, מנסה לשמור על רמת דיג תקינה באזור אנטארקטיקה ולמנוע הכחדת מינים ימיים מקומיים. חרף צעדים אלו, המערכת האקולוגית האנטארקטית עדיין נפגעת מדיג לא מבוקר ולא חוקי.

ב-2021, קבוצת מדענים ביצעה קידוחים שנעשו בקרחון ענק באנטארקטיקה וחשפו יצורים נייחים בעומק של יותר מקילומטר. בעזרת מקדחת מים חמים הם קדחו פיר עמוק דרך 900 מטר של קרח עד לתחתית הקרחון, והורידו דרכו מצלמה, שהגיעה עד כ-350 מטר מתחת לקרחון. באפלה המוחלטת בעומק זה התגלה סלע גדול מכוסה בבעלי חיים ישיבים, שטרם נצפו עד כה בעומק כזה.

צמחייה ופלאונטולוגיה

מחקרים פלאונטולוגיים וגאולוגיים העלו כי בעבר הרחוק שלט באנטארקטיקה אקלים חם שאיפשר את קיומם של יערות ענקיים, ושל מגוון בעלי-חיים, כולל דינוזאורים, יונקי כיס או דגים קדומים כמו האוראוכימה.

למעשה רוב זמנה אנטארקטיקה הייתה בעלת אקלים יציב ואף השתייכה ליבשת גונדוונה לצד אמריקה הדרומית ואוסטרליה. רק במשך המיוקן שלפני 15 מיליון שנה אנטארקטיקה החלה לפתח את כיפת הקרח הקבועה שלה והבידוד ובכך החיים בה הלכו ופחתו.

איכות הסביבה

למרות ריחוק היבשת מאזורים מיושבים, לפעילות האנושית יש השפעה ניכרת עליה כולל זיהום הסביבה, הידלדלות שכבת האוזון ושינוי אקלים. כבר בשנות ה-80 של המאה ה-20 התגלה כי פסולת פלסטיק שצפה לאורך חופי אנטארקטיקה גורמת נזק סביבתי חמור לבעלי החיים, לצמחים ולדגה. מחקר, שפורסם על ידי כתב העת Nature Geoscience, מצא כי הטמפרטורות בתחנת המחקר במרכז מערב היבשת עלתה ב-2.4 מעלות צלזיוס מאז 1958, פי שלושה מההתחממות הגלובלית העולמית הממוצעת באותה תקופה. הנתונים מעידים כי מערב אנטארקטיקה הוא אחד מהאזורים שהתחממו במהירות הרבה ביותר על כדור הארץ במחצית השנייה של המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21.

אף אדם אינו מתגורר באנטארקטיקה בקביעות אך מספר ממשלות דואגות לתחנות מחקר מאוישות ברחבי היבשת. מספר האנשים המנהלים ותומכים במחקרים מדעיים ועבודות אחרות ברחבי היבשת ובאיים הסמוכים לה נע בין 1,000 איש בחורף (יולי) לבין 5,000 בקיץ (ינואר).

הפעילות הכלכלית העיקרית ביבשת היא תיירות, אך עלו קריאות להגביל אותה עקב החשש לפגיעה בסביבה. הימים הסמוכים לאנטארקטיקה משמשים לדיג בקיץ. באדמתה נמצאו מרבצי פחם, כרום, ניקל, פלטינה, ברזל, נחושת, זהב, כסף ומחצבים אחרים, אך כרייתם אסורה מטעמים של שמירת הסביבה. בקרקעית הים סביב חופי אנטארקטיקה מאגרי נפט וגז טבעי, חלקם בעומק שלא מאפשר מבחינה טכנית את הפקתם או שהפקתם אינה כלכלית.

גלריה

נופים:

בעלי חיים:

•  
  לווייתן גדול-סנפיר
•  
  פינגווינים קיסריים
•  
  לובודון הסרטנים
•  
  פינגווין רצועת-הסנטר
•  
  דוב ים אנטארקטי
•  
  יסעור ענק דרומי

• אמנת אנטארקטיקה
• רשימת משלחות לאנטארקטיקה
• העידן ההרואי של חקר אנטארקטיקה
• זמן באנטארקטיקה

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: אנטארקטיקה
מדריך למטייל בוויקימסע: אנטארקטיקה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אנטארקטיקה

• אנטארקטיקה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
•   אנטארקטיקה, דף שער בספרייה הלאומית
• אנטארקטיקה, תקציר ונתונים סטטיסטיים באתר ספר העובדות על מדינות העולם של ה-CIA (באנגלית)
• אתר החטיבה האנטארקטית של ממשלת אוסטרליה
• L.L. Ivanov et al, Topographic map of Livingston Island and Greenwich Island
• - פורטל תמונות. אנטארקטיקה
• צבי אמיתי, אנטארקטיקה - מידבר־שממה, על המשמר, 21 באוקטובר 1962
• ארז ארליכמן, הצצה לאנטארקטיקה: דור העתיד של הפינגווינים, באתר ynet, 5 במאי 2012
• גילי חסקין, כחול עמוק: טיול ביבשת הכחולה של אנטארקטיקה, באתר ynet, 3 באוגוסט 2012
• אבי בליזובסקי, ‏איך נראית אנטראקטיקה מתחת למעטה הקרח הנצחי?, באתר "הידען", 11 ביוני 2013
• דארל גארווד, "חוקרים את היבשת הששית", מעריב, 19 בספטמבר 1956
• קרן מורשת אנטארקטיקה, תמונות ממשלחות מראשית המאה ה-20' שלא פותחו בשעתן, והתגלו רק בשנים האחרונות
• אמיר גור,האוקיינוס הדרומי ויבשת אנטארקטיקה,'בין גלים' מאי 2014, עמ' 66.
• אמיר גור, הקור עדיין לוהט: מסע מרהיב באנטרקטיקה, באתר ynet, 30 בספטמבר 2014
• אבי בליזובסקי, ‏אובדן קרח פתאומי גם באנטרקטיקה, באתר "הידען", 27 במאי 2015
• מסע שייט באנטארקטיקה – יומן מסע בהמשכים
• יוטיוב, הפלגה מארגנטינה לאנטארקטיקה וחזרה
•   מה יקרה אם כל הקרח באנטארקטיקה יימס, סרטון באתר יוטיוב
• קדחו לעומק 900 מטרים בקרח וגילו חיים חדשים: "כמו יער באמצע הסהרה", באתר ‏מאקו‏, 23 בפברואר 2021
• קרן מורשת אנטארקטיקה, דיווחים ועדכונים
• קרן מורשת אנטארקטיקה, דיווחים ועדכונים דצמבר 2022
•   בלומברג, קרח הים ביבשת שבתחתית העולם הפסיק לגדול, באתר הארץ, 30 ביולי 2023

מפות

• מפת אנטארקטיקה