קן מיילס: נהג מרוצים בריטי

הוא מונצח בהיכל התהילה של מוטורספורט אמריקה.

קנת הנרי מיילס
Kenneth Henry Miles

לידה	1 בנובמבר 1918 סאטון קולדפילד, וורקשייר, אנגליה
פטירה	17 באוגוסט 1966 (בגיל 47) Riverside International Raceway, קליפורניה, ארצות הברית
מדינה	הממלכה המאוחדת
מקום קבורה	בית הקברות הוליווד פוראבר, קליפורניה, ארצות הברית
השכלה	Bishop Vesey's Grammar School
מקצוע	מהנדס ונהג מכוניות מרוץ
מעסיק	הצבא הבריטי, Wolseley Motor Company, Carroll Shelby International
פרסים והוקרה	Motorsports Hall of Fame of America (2001)

מיילס נולד ב-1 בנובמבר 1918 בסאטון קולדפילד, מרחק קצר מהעיר ברמינגהאם. בנם של אריק מיילס וקלריס ג'רוויס. לאחר ניסיון כושל לברוח לארצות הברית, מייל עזב את בית הספר בגיל 15 כדי לעבוד כשוליה אצל ווסלי מוטורס, ששלח אותו לבית ספר טכני כדי להרחיב את הידע שלו בבניית כלי רכב. הוא התחרה על אופנועים לפני ששירת בצבא הטריטוריאלי הבריטי במלחמת העולם השנייה. מיילס בילה את שבע השנים הבאות בשירות הצבאי והועלה לדרגת סמל צוות בשנת 1942. הוא הוצב ביחידת שריון שהשתתפה בפלישה לנורמנדי בשנת 1944.

לאחר המלחמה, מיילס התחרה תחת מועדון רכב ספורט וינטג עם רכבים מתוצרת בוגאטי, אלפא רומיאו, ואלוויס. לאחר מכן הוא פנה לפורד V8 פרייזר-נאש.

בשנת 1952 עבר מיילס מאנגליה לארצות הברית והתיישב בלוס אנג'לס בקליפורניה כמנהל שירות של מפיץ MG דרום קליפורניה. בשנת 1953 זכה ב-14 ניצחונות רצופים במרוצי SCCA ברכב מבוסס MG בעיצוב ובנייה משלו.

לעונת המרוצים של 1955 הוא עיצב ובנה רכב מיוחד שני מבוסס על רכיבי MG שהיה ידוע בכינוי "Flying Shingle". מיילס התחרה עם רכבו בפאלם ספרינגס בסוף מרץ, וסיים במקום הראשון נגד הנהג הוותיק סיי ידור, גם הוא בגרסה מיוחדת של MG, והנהג המתחיל, השחקן ג'יימס דין בפורשה 356 ספידסטר. מאוחר יותר נפסל מיילס בגלל עבירה טכנית מכיוון שהפגושים שלו היו רחבים מדי, ובכך "איפשרו" לידור ודין לעבור למקום הראשון והשני. במהלך שנת 1956 מיילס התחרה בפורשה 550 ספיידר של ג'ון פון נוימן ברוב אירועי Cal Club ו-SCCA.

לעונת 1957 (בשיתוף עם אוטו ציפר), הרכיב מיילס מנוע ותמסורת פורשה 550S במרכב וגוף קופר משנת 1956. זו הייתה מכונית המירוץ השנייה והמצליחה שנודעה בחוף המערבי כ"הפופר". הראשונה הייתה שלדת קופר שנות החמישים המוקדמות, המונעת על ידי מנוע פורשה 356 שנבנתה על ידי פיט לאבלי מטקומה, וושינגטון. המכונית שהתקבלה שלטה במעמד ה-F Modified של SCCA בחוף המערבי בעונות 1957 ו-1958 תחת ידייו של מיילס.

בשל מיומנותו הרבה וכישרונו, הן כנהג ומהנדס מכונות, היה מיילס חבר משמעותי בצוות המירוץ שלבי - קוברה בראשית שנות ה-60. מיילס תיאר את עצמו כך:

אני מכונאי. זה היה הכיוון של כל חיי המקצועיים. נהיגה זה תחביב, רגיעה בשבילי, כמו לשחק גולף בעבור אחרים. הייתי רוצה לנהוג במכונית של פורמולה אחת, לא לזכות בפרס הגדול, אלא רק לראות איך זה. אני חושב שזה יהיה כיף מאוד!"

במבטא בולט (מעיר ילדותו בירמינגהאם, הידועה בייצור מכוניות) בשילוב חוש הומור מעורפל וציני, הוא נקרא בחיבה על ידי צוות המרוצים האמריקאי שלו כ"טדי תה" (על שום שתיית התה שלו) או "Sidebite" (כשהוא דיבר מהצד של פיו). הוא מילא תפקיד מפתח בפיתוח והצלחת גרסאות המירוץ של ה-Shelby Cobra 289 ב-SCCA, USRRC ו-FIA מרוצי מכוניות הספורט בין השנים 1962 ל־1965 וכן את דייטונה קופה ו-427 גרסאות הקוברה והפורד GT40.

הוא הפך לנהג המבחן הראשי של שלבי אמריקה בשנת 1963.

למיילס היה "מוניטין של אדיבות על המסלול", וכונה לעיתים ה"סטירלינג מוס של החוף המערבי".

 

בשנת 1965 הוא חלק את פורד GT Mk.II עם ברוס מקלארן במרוץ 24 השעות של לה מאן אך פרש עקב בעיות בתיבת ההילוכים. מוקדם יותר באותה השנה, גם עם מקלארן, הוא סיים במקום השני במרוץ 12 השעות של סברינג.

בשנה שלאחר מכן הוא זכה במרוץ 24 השעות של דייטונה, כשהוא חולק את פורד GT Mk.II עם לויד רובי, וזכה במרוץ 12 השעות של סברינג. כמה חודשים לאחר מכן, כשהוא חולק את הנהיגה עם דני הולם, הוביל מיילס את מרוץ 24 השעות של לה מאן ב-1966, אך מנהל פורד, ליאו ביבי, שחפץ בתצלום פרסום של שלוש מכוניותיהם שחצו יחד את קו הסיום, הורה לקרול שלבי להורות לו להאט, שלבי הסכים לו. בהתאם לכך, המכונית הבאה של פורד שהונעה על ידי ברוס מקלארן וכריס אמון והמכונית במקום השלישי מפורד נסעה, והם שייטו יחד לקו הסיום. פקידי המירוץ הצרפתי, לאחר שהסכימו בתחילה ל"צילום הגמר" של פורד, התייחדו בשעה האחרונה של המירוץ. לאחר שהכריז לראשונה על קן מיילס ודני הולם כמנצחים, ההחלטה בוטלה. מאחר שהפורד של מקלארן ואמון שסיים את המירוץ כמספר 2 החל כ 20 מטר מאחורי מכונית של מיילס והולם, הם נסעו מרחק רב יותר, וברוס מקלארן וכריס אמון הוכרזו כזוכים. מיילס נשלל מההישג הייחודי של הזכייה בסברינג, דייטונה ולה מאן באותה השנה.

מכונית פורד J נועדה להיות הממשיכה של פורד GT40 Mk.II ולמרות בעיות אמינות, הראתה פוטנציאל במבחני לה מאן באביב. לאחר מותו של וולט הנסן במכונית ג'י-פורד בזמן הבדיקה בלה-מאן באפריל, התקבלה ההחלטה לגנוז את מכונית ה-J ולהתמקד ב-Mk II המוכחות, רק פיתוח מועט נעשה ב-1966 לשאר עולם מכוניות הספורט. לבסוף, באוגוסט 1966, שלבי אמריקה חידש את עבודות הבדיקה והפיתוח עם מיילס המשמש כנהג המבחן העיקרי. במכונית ה- J הודגמה התיאוריות האווירודינמיות של קמבק, כמו גם עיצוב פנל חלת דבש מהפכני שהיה אמור להקל ולהקשיח את המכונית, אך העיצוב נותר ללא הוכחה בעולם מכוניות המירוץ.

אחרי יום שלם של בדיקות במסלול המירוץ הבינלאומי ריברסייד במזג האוויר הקיצי המדברי בדרום קליפורניה, התקרב מיילס לקצה מסלול 1 מיל (1.6 קילומטרים), היורד חזרה מיילס נסע בשיא המהירות (מעל 200 קמ"ש) כשהמכונית פתאום התהפכה, התרסקה והחלה לבעור. המכונית נשברה לרסיסים והעיפה את מיילס והרגה אותו מייד. המכונית ספגה בדיוק את נזק ההתרסקות שבניית "חלת הדבש" נועדה למנוע. כתוצאה מכך, האווירודינמיקה של מכונית ה-J שונתה רבות. בכירי פורד, לאחר השנייה מבין שתי התאונות הקטלניות בתוך חמישה חודשים, הורו להתקין כלוב התהפכות בעזרת צינור פלדה בסגנון NASCAR בגרסאות עתידיות של המכונית.^{[דרוש מקור]} מותו של מיילס בן ה47, שבא לאחר מותו של הנסן בן ה46, הוביל פורד להעדיף נהגים צעירים יותר במרוצים הבאים.^{[דרוש מקור]} מכונית ה-J המשופרת, ששמה שונה לפורד Mk IV, זכתה בשני המרוצים היחידים שבהם הוחלפה בה: סברינג 1967 במירוץ 12 השעות, ו -24 השעות של לה מאן. כלוב ההתהפכות ב"Mk IV"(שהתבקש כתוצאה ישירה למותו של מיילס) הציל ככל הנראה את חייו של מריו אנדרטי, שהתרסק באלימות במהלך מרוץ 24 השעות של לה מאן ב-1967 אך הצליח לשרוד את התאונה.^{[דרוש מקור]}

מיילס נקבר בבית הקברות הוליווד פוראבר בהוליווד, קליפורניה.

מיילס הונצח לאחר מותו בהיכל הספורט המוטורי של אמריקה ב-2001.

תוצאות אליפות מרוצי הכבישים של USAC

תוצאות אליפות העולם בפורמולה 1

מקור:

תוצאות מרוץ 24 השעות של לה מאן

תוצאות מרוץ 24 השעות של דייטונה

תוצאות מרוץ 12 השעות של סברינג

קן מיילס היה נשוי למולי ולהם בן בשם פיטר מיילס. כאשר קן נהרג בשנת 1966, פיטר, שהיה עד למותו של אביו, היה כמעט בן 15. חודשים ספורים לאחר מותו של קן, פיטר הלך לעבוד אצל חברו של קן דיק טרוטמן בסדנת המכוניות של טרוטמן וברנס בקולבר סיטי, קליפורניה. פיטר שהה בסדנה במשך ארבע שנים. בשנת 1986 הצטרף פיטר ל- Precision Performance Inc. (PPI), התחיל כמכונאי והפך לראש הצוות. פיטר היה ראש צוות הצוות של איוון סטיוארט כשסטוארט זכה בניסאן 400 ב-1991 בנוואדה. בריאיון ללה-מאן לשנת 2019 חשף פיטר כי הפעם האחרונה בה נסע ללה-מאן הייתה בשנת 1965 עם אביו קן, ולא חזר מאז.

פיטר משמש כיום כמנהל בכיר של אוסף מכוניות וינטאג 'השייך לוויליאם א. קונור השני. הוא שיער כי הוא מוערך ביותר מ 80 מיליון דולר, שכולל פרארי 250 GTO, הנחשב על ידי היסטוריון פרארי מרסל מאסיני כדגם הטוב ביותר מבין כל 36 הקיימים.

דמותו של מיילס מבוצעת על ידי השחקן כריסטיאן בייל בסרט פורד נגד פרארי משנת 2019 (שיצא תחת הכותרת "Le Mans '66" באזורים מסוימים באירופה). את אשתו של מיילס מולי ובנו פיטר משחקים קטרינה באלף ונוח יופה, בהתאמה.

  מדיה וקבצים בנושא קן מיילס בוויקישיתוף

• קן מיילס, באתר DriverDB לנהגי מרוצים
• קן מיילס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)