מנזרי מדבר יהודה הוקמו במאה ה-4 והגיעו לשיא פעולתם במאה ה-6, תקופה בה חיו מאות נזירים במנזרים שייסד חריטון וכ-600 נזירים במנזר שייסד תיאודוסיוס וזאת לעומת נזירים בודדים שחיו במנזרים אלו בעת הקמתם.
לנזירים אלו הייתה השפעה פוליטית ורוחנית והם אלו שהכריעו במאבק הכריסטולוגי בין הגישה המונופיזיטית לבין הגישה הכלקדונית לטובת הגישה הדיפיזיטית הכלקדונית.
אחרי הכיבוש המוסלמי נשאר במדבר גרעין מנזרים ונזירים, וכך בתקופת מסעי הצלב, בסיוע המנזרים ששרדו, הוקמו מחדש חלק מהמנזרים שחרבו או ננטשו.
תנועת הנזירות הנוצרית התפתחה במצרים. ראשוני הנזירים הידועים היו פאולוס מתבי ואנטוניוס הגדול, נזירים הרמיטים שיצאו להתבודד במדבר המזרחי של מצרים בסוף המאה השלישית. הנזירים הנוצרים הראשונים שפרשו לחיי בדידות במדבר נהגו כך, מעבר לסיבות הדתיות האידאולוגיות, גם בשל רדיפות הדת. מבחינה דתית, ראו הנזירים את החיים במדבר כמופת של צניעות ופרישות, חזרה לאורח חייהם של יוחנן המטביל ושל ישו עצמו, כלומר חיקוי המושיע(אנ').
בשנות ה-30 של המאה ה-4 היו במצרים כבר אלפי נזירים שהתגוררו בלמעלה מאלף מנזרים. נזירים אלה חיו בשתי צורות התארגנות, הרמיטים (מתבודדים) וקוינוביטים (שיתופיים). רוב המתבודדים חיו בריכוזים במדבריות המערביים: ניטיריה, קליה וסקטיס. התנועה הנזירית במצרים הגיעה לשיא כוחה בסוף המאה ה-4.
נזרים מצאו לעצמם סוגים שונים של התבודדות מהסביבה והיו אף כאלו שאחרי תקופה בה חיו כנזירים מתבודדים קיבלו על עצמם משרות בהיררכיה הכנסייתית ועברו לגור במרכזי אוכלוסין.
ממצרים יצא רעיון התנועה הנזירית לעזה, מדבר יהודה, סוריה ואסיה הקטנה. ומשם התפשט הרעיון לשאר העולם של אותה עת. נזירים מתבודדים היו במדבר יהודה כבר במאה ה-2, אולם הם לא היו מאוגדים כקהילה נזירית. הכתבים "חיי חריטון" (Vita Charitonis) מתארים מתבודדים שחיו במערות של קלמון לפני זמנו של חריטון ואבסביוס מספר כי נרקיסוס, בישוף ירושלים בסוף המאה ה-2 פרש למדבר עקב עלילות שהועללו עליו.
תנועת הנזירות במדבר יהודה היא חלק מתנועת "ההליכה אל המדבר" שהייתה נפוצה במצרים, בסוריה ובאסיה הקטנה. בעוד שבמצרים התאפשרה התיישבות רק באזורים הצמודים לנילוס ויובליו, אופי ההתיישבות היה של מנזרים משותפים, שכן התנאים הקשים דרשו שיתוף והתגייסות ברמת קהילה על מנת לגדל גידולים חקלאיים או לכל ענף צריכה אחר. במדבריות סוריה בהן, יחסית למדבר במצרים, כמות הצמחייה גדולה בהרבה וניתן למצוא מעיינות ואף לחפור בורות מים התפתחה תופעת האנכרוטים, נזירים שפרשו לחלוטין ולא היו חלק מקהילה כלשהי.
מדבר יהודה מוזכר בכתבים שונים בשמות שונים בהם "המדבר של העיר הקדושה" (היא ירושלים), "מדבר ירושלים", "השממה הקדושה". חשיבותו הרבה לשואפי ההתבודדות הנוצרים נובעת מהכתוב בכתבי הקודש (הן התנ"ך והן הברית החדשה), על אליהו הנביא נאמר "ויהי דבר ה' אליו לאמר לך מזה ופנית לך קדמה ונסתרת בנחל כרית אשר על פני הירדן" ובהמשך נכתב האידיאל הנזירי – הנזיר אינו צריך לדאוג למזונו כי אלוהים יעשה זאת עבורו – " והעורבים מביאים לו לחם ובשר בבקר ולחם ובשר בערב ומן הנחל ישתה". אולם זו לא הייתה התנסותו היחידה במדבר " ויבא באר שבע אשר ליהודה וינח את נערו שם והוא הלך במדבר דרך יום ויבא וישב תחת רתם"
מלכים א פרק יט פסוקים ג-ד. ספר מלכים מתאר גם קבוצות מאורגנות של "בני נביאים" החיים על סף המדבר (בית אל ויריחו). דוד המלך וישו נולדו שניהם בבית לחם שעל סף המדבר. יוחנן המטביל פעל אף הוא במדבר ובנהר הירדן הסמוך וכאשר הטביל את ישו " הובילה הרוח את ישוע אל המדבר להתנסות על ידי השטן," ושם צם ארבעים יום וארבעים לילה.
התנאים הגאוגרפיים במדבר יהודה אינם מגבילים כמו במצרים אך נוחים פחות מאשר תנאיו של המדבר הסורי. בהתאם התפתחו קהילות שאורח חייהם היה בין השיתוף המלא כמו במצרים ובין חיי הבדידות של הנזירים בסוריה. הלאורות במדבר יהודה בהן חיו הנזרים תחת מסגרת משותפת (המנזר), אך למעט יום אחד בשבוע (יום א', בו התכנסו כל הנזירים לתפילות משותפות), חי כל נזיר בתא משלו, מבודד משאר הנזירים האחרים במנזר.
המנזר הראשון בתחומי ארץ ישראל היה זה שהוקם סמוך לעזה ב-330 על ידי הילריון, תלמידו של אנטוניוס הקדוש. והוא הוקם כמנזר מתבודדים. גם מנזריו של חריטון שהוקמו במדבר יהודה באותה תקופה היו בהתחלה מנזרי מתבודדים והתפתחו לצורת חיים חדשה – הלאורה, שילוב של התבודדות בחיי היום-יום עם פעילות שיתופית בסוף השבוע. בתקופת השיא היו במדבר יהודה (מדבר ירושלים) כ-60 מנזרים ומנזרים נוספים הוקמו בכל ארץ ישראל, גם בסמוך לערים. נזירים הגיעו לארץ ישראל גם מארצות אחרות, בהם חריטון וגרסימוס מאסיה הקטנה, אותימיוס מארמניה והירונימוס מאיליריה.
מדבר יהודה מאופיין ביובש וטמפרטורות גבוהות במשך היום. הגשמים בו מועטים: 100-150 מ"מ בממוצע לשנה, ויש שנים שבהן עשרות בודדות של מ"מ - שנות בצורת. קרינת השמש החזקה מעלה את טמפרטורת הקרקע עד ל-70 מעלות.
תנאי השטח והאקלים הקיצוניים של מדבר יהודה, מנעו התיישבות קבע בו בימי קדם. בתקופת הבית השני, חיו במדבר האיסיים - כת יהודית סגפנית שהתרחקה מחברת אנשים שלא היו מחבריה. החיים של בודדים וקבוצות קטנות התאפשרו בשל העובדה שגם רמת המדבר וגם מדרגת הכפיפה עשירות במאגרי מים מלאכותיים - בורות, בריכות ומאגורות (בריכות תת-קרקעיות). רוב הבורות נמצאים ברמת המדבר, שכן המסלע הרך מקל על הכרייה והוא אטום למים.
תחילת תנועת הנזירות במדבר יהודה קדמה להיווסדות ממלכת ביזנטיון. שלושת המנזרים הראשונים: מנזר פרן, דוקה וסוקה נוסדו כלאורות על ידי חריטון במאה ה-3. פריחת הנזורה הנוצרית במדבר יהודה התרחשה במאות ה-4 עד ה-7.
הנזירים לא היו רק תושבי ארץ ישראל ושכנותיה, אלא אף יוצאי ארצות רחוקות יותר (בעיקר משטחי האימפריה הביזנטית). חלקם החליטו עוד בארצות מוצאם על רצונם להיות נזירים ולעשות זאת בארץ הקודש וחלקם עלו לרגל לארץ ישראל וכאן החליטו להצטרף ללאורה ההרמיטית או למנזר שיתופי (קוינוביטי).
בחירתם של נזירים להתגורר במדבר יהודה נבעה ממספר סיבות, בהן: הקרבה לירושלים ולבית לחם, העובדה שזה היה המדבר בו התבודד ישו ופעל יוחנן מטביל והעובדה שזה היה אזור מאוכלס בדלילות והתאפשר להם להתבודד (להיות הרמיטים). הקרבה לירושלים והיכולת להגיע לכינוסים האקומניים אפשרה להם להשפיע על החלטות הכנסייה.
ראשון מייסדי המנזרים במדבר יהודה נחשב חריטון בן המאה הרביעית.
בשנת 614 פלשו הפרסים לארץ ישראל, שלטו באזור לתקופה קצרה ונסוגו ממנו. על פי פרופסור מאיר בן דב[דרוש מקור] החריב הצבא הפרסי באופן שיטתי את מנזרי מדבר יהודה למעט בודדים. במחקר מאוחר יותר של פרופסור יזהר הירשפלד נטען כי לקביעתו של פרופסור בן דב אין ביסוס, והרס המנזרים לא בוצע על ידי הצבא הפרסי עצמו אלא על ידי שבטים נודדים שנעו עמו, או על ידי אוכלוסיות מקומיות, ששדדו את המנזרים ויושביהם. פשיטות שבחלק מהמנזרים אף הגיעו לידי טבח יושביהם.
עדות להתרחשות במנזר מרסבא נמצאה במכתב שנשלח בשנת 620 על ידי אחד מיושבי הלאורה, אנטיוכוס מונכוס, ובו הוא מתאר טבח של 44 נזירים תוך פשיטה שערכו "הישמעאלים" תוך שהם שודדים את המנזר.
עדויות ממנזר חוזיבה מספרות כי הפולשים שרצחו ובזזו במנזר חסו על גאורגיוס הזקן, ובמקום להורגו לקחו אותו בשבי ושחררוהו לאחר זמן קצר.
האימפריה הסאסאנית שלטה על מדבר יהודה בין השנים 614 ל-628. ב-636 התרחש קרב הירמוך שהתחיל את הכיבוש הערבי של ארץ ישראל. מנזרי מדבר יהודה נותקו מאחד מבסיסי התמיכה העיקריים שלהם – תושבי האימפריה הביזנטית, וכך נעצרו תרומות ונעצר זרם עולי הרגל ונזירים טירונים משטחים שהיו עדיין בשליטה ביזנטית.
תהליך זה גרם לנטישה של חלק מהמנזרים, בעיקר כאלו שהיו רחוקים ממקומות יישוב גדולים ונזקקו לתמיכה שוטפת לשם הישרדותם. מנזרים גדולים, שהיו קרובים ליישובים מרכזיים ולמקור מים, ושהיו להם מקורות הכנסה מספיקים על מנת לממן רכישת מזון שרדו. בהם מנזר חריטון ומנזר סבאס.
במהלך המאה ה-19, כחלק משקיעת האימפריה העות'מאנית, היחלשות השלטון המרכזי בארץ ישראל, וכחלק מהתערבות המעצמות בארץ ישראל שוקמו חלק מהמנזרים במדבר יהודה ואוכלסו בנזירים שהגיעו מאירופה, בעיקר ממזרח היבשת. שוקמו והורחבו מנזרים אחדים בהם מנזר מר סבא, מנזר סנט תיאודוסיוס (דיר דוסי), מנזר גרסימוס שליד הירדן, דיר אל-קרנטל, מנזר סנט ג'ורג' ולאורת קלמון.
בסקרים ארכאולוגים מקיפים אותרו שרידיהם של כ-60 מנזרים נוצרים שפעלו בתקופה הביזנטית במדבר יהודה. למעט בודדים, רובם ככולם נחרבו בפלישת הפרסים בשנת 614 או בתקופה המוסלמית.
בין המנזרים הידועים שנוסדו על ידי בני הדור הראשון:
הדור השני:
אורח חייהם הסגפני והקשה של נזירי מדבר יהודה נתפס בעיני רבים כאורח חיים של דבקות ללא רצון בהנאה או טובות אישיות, לכן דעותיהם של ראשי המנזרים נתפשו כדרך "נוצרית" ו"נכונה" יותר. אורח חייהם הסגפני והמבודד הקשה על גורמים עוינים בחצר הקיסרות או במוסדות הכנסייה להטיל עליהם סנקציות קשות, כי עונשים כמו החרמת רכוש וחרם לא היו איום משמעותי על נזירים שאוכלים שורשים בתוך מערה באמצע המדבר. לעובדות אלו היה משקל פוליטי רב בדיונים תאולוגים ואחרים: אותימיוס לדוגמה, לאחר ועידת כלקדון בחר בצד הכלקדוני בדעת מיעוט (דעת יחיד) ופרש חזרה למדבר עד שהקיסרית אאודוקיה שלחה שליחים לבקשו. כוחה הפוליטי של תנועת הנזירות גדל עם ריבוי מספר הנזירים והעלייה בנכסי המנזרים ובכמות התרומות שזרמה אליהם מכל רחבי הממלכה הביזנטית.
ראשי מנזרים קיבלו תפקידי מפתח בכנסייה, כמו אליאס, או כמו סבאס שנשלח לחצר קיסר ביזנטיון פעמיים על מנת לייצג את הכנסייה.
This article uses material from the Wikipedia עברית article נזורה במדבר יהודה, which is released under the Creative Commons Attribution-ShareAlike 3.0 license ("CC BY-SA 3.0"); additional terms may apply (view authors). התוכן זמין לפי תנאי CC BY-SA 4.0 אלא אם כן נאמר אחרת. Images, videos and audio are available under their respective licenses.
®Wikipedia is a registered trademark of the Wiki Foundation, Inc. Wiki עברית (DUHOCTRUNGQUOC.VN) is an independent company and has no affiliation with Wiki Foundation.