מדרכה

מלבד לתנועה משמשת המדרכה לצרכים שונים, והיא עשויה להכיל ריהוט רחוב הכולל פנסי רחוב, פחי אשפה, ספסלים ועוד.

מדרכה עשויה בדרך כלל מאספלט, מבטון, ממרצפות או מלבנים. עד סוף המאה ה-19 היו נפוצות גם מדרכות עשויות עץ. המדרכה לרוב גבוהה במעט (ב-15 ס"מ לערך) מהכביש שלצידה, כדי ליצור הבחנה ברורה בין המדרכה לכביש. בסמוך למעברי חציה נהוג לבטל הגבהה זו באמצעות מדרון, כדי לאפשר ירידה ועלייה נוחות לעגלות תינוק וכיסאות גלגלים.

חניית מכוניות על המדרכה אסורה בדרך כלל, ובמקומות המועדים לפורענות מוצב בשולי המדרכה מחסום שימנע עליית מכוניות. במקומות שבהם יש מצוקת חניה גדולה, מותרת לעיתים חניה של מכוניות בשולי המדרכה. מותר מעבר מכוניות על המדרכה בדרכן מהכביש אל מגרש חניה שמעבר למדרכה.

במאה ה-20 החלו להוסיף בערים, לצד מדרכות להולכי רגל, גם מדרכות לרוכבי אופניים, שבהן התנועה משותפת לעיתים הן להולכי רגל והן לרוכבי אופניים.

הרוחב המקובל של מדרכה בישראל הוא 1.3 מטרים, אולם מדרכות יכולות להיות צרות יותר או רחבות יותר, ורהיטי רחוב (כגון: ספסלים, תאורת רחוב, שלטי רחוב וכדומה) יכולים להצר את רוחבן האפקטיבי.

בדרך כלל המדרכה אינה מקורה, ולעיתים נטועים בה עצים, לצל ולנוי. לעיתים חלק מהמדרכה הסמוך לבתים מקורה באמצעות בתים אלה, שהמדרכה עוברת מתחת להם.

בנוסף למטרתן העיקרית, תנועת הולכי רגל, משמשות המדרכות להצבתם של מתקנים שונים, לשימושם של הולכי הרגל ולמטרות נוספות:

• ספסלים המשמשים למנוחת הולכי רגל.
• שולחנות וכיסאות של בתי קפה הסמוכים למדרכה.
• לוחות מודעות, שטוחים וגליליים.
• עמודי תאורה, עמודי חשמל, תמרורים ורמזורים.
• דוכנים של רוכלים ושל החנויות שבצד המדרכה.
• טלפונים ציבוריים.
• פחי אשפה ומתקני מיחזור.
• מקום חניה לאופניים. לעיתים מוקצה על המדרכה מקום לחניית קטנועים ואופנועים.

לעיתים מתגוררים על המדרכות דרי רחוב, וכן יושבים עליה קבצנים.

מתחת למדרכה עוברים פעמים רבות אמצעי תשתית שונים, כגון רשת הטלפון, רשת המים העירונית ורשת הביוב. פתחי גישה (מנהול) לתשתיות אלה נמצאים על המדרכה, ומכוסים במכסה מתאים.

באזורים בנויים, הרוחב הכולל המוקצה לכביש ולמדרכות מוגבל על ידי המרחק שבין שורות הבניינים שמשני צדי הכביש. הגידול בתנועת כלי הרכב גורם לעיתים להחלטה להרחיב את הכביש, לרוב באמצעות הקטנת רוחב המדרכה. עם זאת, רוחב צר של מדרכה מול כבישים רחבים, נחשב כגורם שפוגע באיכות ההליכה ומביא לכך שפחות אנשים יבחרו בהליכה על פני אמצעי תנועה אחרים. משום כך, יש לעיתים מתח בקרב אנשי התכנון העירוני בין מתן עדיפות לרכב הפרטי לבין עדיפות לקידום הנגישות להולכי רגל.

במרכזי הערים נעשה לעיתים צעד הפוך, של הכרזת כביש כמדרחוב וסגירתו לתנועת כלי רכב. לדוגמה, רחוב בן יהודה במרכז ירושלים, אשר נסגר בשנות ה-80 לתנועת כלי רכב. בפרויקט המרכז החדש של הרצליה, שהחל בשנת 2006, הוקטן במידה ניכרת רוחב הכביש של רחוב סוקולוב שבמרכז הרצליה, והוגדל בהתאם רוחב המדרכות, מתוך כוונה להפוך את הרחוב לאטרקטיבי להולכי רגל.

•  
  מכונית חונה על המדרכה ומפריעה לתנועת הולכי הרגל
•  
  מתקן לחניית אופניים על המדרכה, תל אביב
•  
  מכסה מנהול לתשתיות מים שמתחת למדרכה
•  
  פח אשפה וספסל לנוחות הולכי הרגל
•  
  גדר בשולי המדרכה מכוונת את הולכי הרגל למעבר הכביש במעבר חציה
•  
  מדרכה בשדרות יצחק בחיפה עם ברז כיבוי אש ואבן שפה בצבעים אדום ולבן.

• מדרחוב
• הליכתיות
• שטולפרשטיין
• מדרכה עילית
• ציורי מדרכות
• הנמכת מדרכה

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: מדרכה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מדרכה

• עודד רוט, קסמן של מדרכות
• נרי ליבנה, הקרב על המדרכות האבודות של תל אביב, באתר הארץ, 6 באוגוסט 2010