מדגסקר: מדינת אי באוקינוס ההודי

ערך זה עוסק במדינת אי באוקיינוס ההודי. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו מדגסקר (פירושונים).

המדינה כוללת את האי מדגסקר, שהוא האי הרביעי בגודלו בעולם, וכן מספר רב של איים פריפריים קטנים יותר.

רפובליקת מדגסקר
Repoblikan'i Madagasikara
République de Madagascar

דגל סמל
לחצו כדי להקטין חזרה לחצו להגדלה
מוטו לאומי	אהבה, מולדת, קידמה
המנון לאומי	ארץ אבותינו האהובה
ממשל
משטר	רפובליקה
ראש מדינה	נשיא מדגסקר
נשיא מדגסקר	אנדרי רג'ואלינה
ראש הרשות המבצעת	ראש ממשלת מדגסקר
ראש ממשלת מדגסקר	כריסטיאן נצאי
שפה רשמית	מלגשית, צרפתית
עיר בירה	אנטננריבו 18°55′S 47°31′E / 18.917°S 47.517°E / -18.917; 47.517 (והעיר הגדולה ביותר)
רשות מחוקקת	הפרלמנט של מדגסקר
גאוגרפיה
יבשת	אפריקה
שטח יבשתי	587,041 קמ"ר (48 בעולם)
אחוז שטח המים	0.009%
אזור זמן	UTC +3
היסטוריה
הקמה
עצמאות מצרפת	26 ביוני 1960
ישות קודמת	צרפת קולוניית מדגסקר
דמוגרפיה
אוכלוסייה (הערכה 1 באפריל 2024)	30,869,880 נפש (50 בעולם)
צפיפות	52.59 נפש לקמ"ר (161 בעולם)
אוכלוסייה לפי גילאים 0 10 20 30 40 50 60 70 80 גילאי 0 - 14 38.86% גילאי 15 - 24 20.06% גילאי 25 - 54 33.02% גילאי 55 - 64 4.60% גילאי 65 ומעלה 3.47%
כלכלה
תמ"ג (2022)	14,955 מיליון $ (134 בעולם)
תמ"ג לנפש	484$ (204 בעולם)
מדד הפיתוח האנושי (2022)	0.487 (177 בעולם)
מדד ג'יני	42.6 (נכון ל־2012)
מטבע	אריארי‏ (MGA)
בנק מרכזי	הבנק המרכזי של מדגסקר
שונות
סיומת אינטרנט	mg
קידומת בין־לאומית	261
(למפת מדגסקר מוגדלת)   אנטננריבו אנצירננה טומאסינה מאהאז'אנגה טוליארה פיאנארנצוה אנטסיראבה מיוט (צרפת) קומורו מצר מוזמביק האוקיינוס ההודי מדגסקר (למפת מדגסקר רגילה)   אנטננריבו אנצירננה טומאסינה מאהאז'אנגה טוליארה פיאנארנצוה אנטסיראבה מיוט (צרפת) קומורו מצר מוזמביק האוקיינוס ההודי מדגסקר

על פי תאוריית טקטוניקת הלוחות, האי מדגסקר היה שייך ליבשת גונדוונה, שנפרדה מהודו לפני כ-88 מיליון שנה, מה שגרם לצמחים ולבעלי החיים המקומיים להתפתח בבידוד. כתוצאה מכך, מדגסקר היא בעלת מגוון ביולוגי עשיר ביותר; מעל 90% מחיות הבר במדגסקר לא נמצאות בשום מקום אחר על פני כדור הארץ. המערכות האקולוגיות המגוונות של האי וחיות הבר הייחודיות מאוימות על ידי חדירתה של האוכלוסייה האנושית הגדלה במהירות וכן על ידי איומים סביבתיים אחרים.

הראיות הארכאולוגיות הראשונות על התיישבות של בני אדם על מדגסקר היא בערך לשנת 2000 לפני הספירה. ההתיישבות האנושית של מדגסקר התרחשה בין 350 לפנה"ס עד 550 לספירה על ידי עמים אוסטרונזים שהגיעו על סירת קנים מבורניאו.

מדגסקר שייכת לקבוצת המדינות הפחות מפותחות, על פי האו"ם. מלגשית וצרפתית הן השפות הרשמיות של המדינה. רוב האוכלוסייה שומרת על אמונות מסורתיות של הנצרות. הכלכלה מתבססת על תיירות אקולוגית וחקלאות, בשילוב עם השקעות גבוהות יותר בחינוך ובריאות, הם מרכיבים מרכזיים של אסטרטגיית הפיתוח של מדגסקר. השקעות אלה הניבו צמיחה כלכלית משמעותית, אך ההטבות לא היו מפוזרות באופן שווה בכל שכבות האוכלוסייה, מה שגרם למתחים של הגדלת עלות החיים מאידך ועל ירידה ברמת החיים בקרב העניים ובכמה חלקים ממעמד הביניים. נכון לשנת 2017, נחלשה הכלכלה עקב המשבר הפוליטי שהתקיים בין השנים 2009–2013, ואיכות החיים נותרה נמוכה עבור רוב האוכלוסייה.

מתיישבים ראשונים

המתיישבים הראשונים הגיעו למדגסקר במאה ה-4 לספירה מדרום-מזרח אסיה, בעיקר מאינדונזיה, כנראה דרך מזרח אפריקה. עם הזמן נדדו חלק מהמתיישבים לפנים האי כדי להתרחק מהסופות הטרופיות הפוקדות את החופים. מדגסקר מוזכרת לראשונה בהיסטוריה הכתובה במאה ה-7, כאשר הערבים הקימו נמלי סחר לאורך החוף הצפון-מערבי של האי.

תקופת הקולוניאליזם

האירופאי שלזכותו נרשם "גילוי" מדגסקר (1500) הוא הקברניט הפורטוגלי דיוגו דיאש, שראה את האי מספינתו לאחר שזו התפצלה מהצי של פדרו אלוורש קברל שהיה בדרכו להודו (אותו צי מלחמתי גילה קודם לכן את ברזיל). בסוף המאה ה-17 הקימו הצרפתים נמלי סחר לאורך החוף המזרחי. בין השנים 1774 ל-1824 שימש האי כבסיס לשודדי ים. בסוף המאה ה-18 ובתחילת המאה ה-19 הצליחו בני המֶרינה בעיקר בתקופת המלך רדמה ה-1 ובסיוע יועצים בריטים לבסס את שלטונם בחלק ניכר של האי, ובכלל זה בחוף. ב-1817 נחתם הסכם בין שליט המרינה לבין המושל הבריטי של מאוריציוס. ההסכם ביטל את סחר העבדים, שהיווה חלק משמעותי מהכלכלה המדגסקרית ובתמורה הבטיחו הבריטים למדגסקר סיוע צבאי וכספי.

בשנת 1884 הסכימו הבריטים להפיכתה של מדגסקר למדינת חסות צרפתית, כחלק מתוכנית כוללת לחלוקה מחדש של האזור בין המעצמות האירופיות, שבמסגרתה זנזיבר (במאה ה-21, חלק מטנזניה) הועברה לידי הבריטים. בהתאם לכך דרשה צרפת ממלכת מדגסקר להיכנע תחת שלטון צרפת. בתחילה ניסתה מלכת מדגסקר לסרב, אולם לבסוף הסכימה לברית עם צרפת על פיה נמצאת האי תחת חסות צרפת. בשנת 1894 התמרדו תושבי מדגסקר נגד השלטון הצרפתי, בתקווה שאנגליה תבוא לעזרתם או שמסיבה אחרת הצרפתים לא יטרחו לדכא את המרד. אולם הצרפתים יצאו לקרב וביולי 1895 השיגו ניצחון גדול על המורדים. ב-1895–1896 הצרפתים כבשו את האי סופית והדיחו את מלכת המרינה האחרונה, רנוואלונה השלישית (אנ'), מכיסאה והקימו את קולוניית מדגסקר.

בתקופת השואה העלו הנאצים את תוכנית מדגסקר, שלא התממשה, לגירוש יהודי אירופה לאי.

חיילים מלגשיים השתתפו במלחמת העולם השנייה בקרבות בצרפת, מרוקו וסוריה. כאשר צרפת נכנעה לפני גרמניה הנאצית, מדגסקר נשלטה בידי מושל שנותר נאמן לממשלת וישי. בפברואר 1942, בעקבות נפילת סינגפור בקרב סינגפור, עלה חשש בקרב בעלות הברית שמושל מדגסקר יאפשר ליפנים לפעול מהאי. בעקבות זאת דרשה ארצות הברית מממשלת וישי התחייבות בכתב שיגנו על האי מפני כל ניסיון פלישה וממשלת וישי נענתה לדרישה. אולם באפריל 1942 הורעו היחסים בין ממשלת וישי ובנות הברית, לאחר שאוניות צרפתיות הועברו ליפנים. מושל מדגסקר הדיח את נאמני דה גול ממשרות בכירות באי, הגם שנטען שרוב התושבים היו מנאמני דה גול.

בחמישה במאי 1942 הבריטים תקפו את נמל דייגו סוארז וכבשו אותו עד השביעי לחודש (מבצע Ironclad), כדי למנוע מהיפנים לכבשו. בהמשך מאי 1942 הודיעו בעלות הברית על העברת האי לידי כוחות צרפת החופשית של דה-גול. אולם בפועל רוב האי נותר בידי המושל מטעם ממשלת וישי. בתחילת יוני נעשתה פעולה לטיהור האי, אך גם היא לא סלקה מהאי את השליטה של וישי. בסוף יוני 1942 עלה אל האי כוח של צבא דרום אפריקה.

בספטמבר 1942 חודשה הלחימה וכוחות הברית התקדמו לכיוון הבירה תוך שהם כבשו את אמבניה ומאיונגה. ב-16 בספטמבר 1942 ביקש מושל האי לפתוח במשא ומתן על מסירת האי לידי הבריטים, אולם הוא דחה את תנאי הפסקת האש שהוצעו לו והלחימה נמשכה. ב-24 בספטמבר 1942 נכנסו כוחות הברית לבירת מדגסקר והמושל הצרפתי מטעם וישי נמלט לפיאנארנצוה, בדרום האי, ממנה המשיך את הלחימה. פיאנארנצוה נכבשה ב-30 באוקטובר 1942 והלחימה נמשכה עד 8 בנובמבר 1942. מושל האי מטעם וישי נעצר והובא לדרום אפריקה.

ב-1947 דוכאה התקוממות עממית נגד השלטון הצרפתי אחרי חודשים של לחימה עזה.

ב-14 באוקטובר 1958 הוכרזה הרפובליקה המלגשית כחבל ארץ אוטונומי במסגרת הרפובליקה הצרפתית. ב-26 ביוני 1960 זכתה מדגסקר לעצמאות מלאה, בשם "הרפובליקה המלגשית".

 

פיליבר ציראנאנה (Tsiranana), נשיאה הראשון של מדגסקר, נבחר לנשיא ב-1960 בראש המפלגה הסוציאל-דמוקרטית. הוא התפטר מתפקידו במאי 1972, בתגובה להפגנות המוניות נגד ממשלתו והעביר את השלטון לידי הצבא. ב-1975 הוחזר השלטון האזרחי, ודידיה רצירקה (Ratsiraka) מונה לנשיא. ב-1976 שונה שם המדינה מ"הרפובליקה המלגשית" למדגסקר.

רצירקה עמד בראש משטר סוציאליסטי, שניהל מדיניות של הלאמה ויצר מדינה ריכוזית מאוד. רצירקה הגביל את האופוזיציה ולא התיר לעיתונות לבקר את מהלכיו. הוא נבחר מחדש ב-1982 ושוב ב-1989. לאור התדרדרות המצב הכלכלי בתחילת כהונתו השלישית נאלץ רצירקה לערוך רפורמות כלכליות, שבמסגרתן הפכה הכלכלה לליברלית יותר. רפורמות אלה לוו ברפורמה פוליטית, שביטלה את הצנזורה על העיתונות ואישרה את הקמתן של מפלגות נוספות. כוחה של האופוזיציה התגבר ורצירקה אולץ להתפטר ב-31 באוקטובר 1991. ב-1992 אושרה במשאל עם חוקה חדשה, ובבחירות שנערכו ב-1993 נוצח רצירקה בידי אלבר זאפי (Zafy), ממנהיגי האופוזיציה.

ב-1996 הפרלמנט הדיח את זאפי מתפקידו. בבחירות שנערכו ב-1997 התמודדו שוב רצירקה וזאפי, והפעם ניצח רצירקה, שעם כניסתו לתפקיד הצליח להעביר חוקה חדשה שמעניקה סמכויות נרחבות לנשיא. בבחירות 2001 התמודד מול רצירקה מרק רבלומננה (Ravalomanana). שני המועמדים טענו לניצחון בבחירות והתפתח משבר פוליטי שכמעט הגיע לידי מלחמת אזרחים, עד שביולי 2002 רצירקה ותומכיו גלו לצרפת והותירו את הנשיאות בידי רבלומננה. ארבע שנים מאוחר יותר ניצח רבלומננה שוב בבחירות, אף על פי ששני מועמדי אופוזיציה עתרו נגד חוקיותן.

בשנת 2018 נבחר לנשיא, קולונל אנדרי רג'ואלינה, לשעבר ראש עיריית אנטננריבו .

הכוחות המזוינים של מדגסקר (בצרפתית: Forces armées de Madagascar, במלגסי: Tafika Malagasy) הוא הצבא הלאומי של מדגסקר. הוא כלל שלושה זרועות עיקריות, והם נכון ל-2012 כללו את צבא היבשה שמונה כ-12,000 חיילים, ועוד 500 בצי ו-500 בחיל האוויר. בנוסף קיימות יחידות עזר כגון הז'נדרמנים.

החקלאות מעסיקה כ-80% מתושבי מדגסקר. תושבי מדגסקר מגדלים כ-70% מתפוקת הוניל בעולם, וכן קפה, קנה סוכר, ציפורן, קקאו, טבק, בוטנים, רפיה, וסיסל. מחצביה הטבעיים הם גרפיט, מיקה ואורניום.

בשנת 1985 השיקה חברת קוקה קולה טעם חדש, שבו לא היה שימוש בתמצית וניל. בעקבות כך קרסה כלכלת מדגסקר, והתאוששה מהמשבר רק כאשר הטעם החדש נכשל, והוניל הוחזר לשימוש, כחלק מרכיבי המשקה.

 

  ערך מורחב – גאוגרפיה של מדגסקר

מדגסקר היא האי ה-4 בגודלו בעולם והמדינה ה-47 בגודלה בעולם. שטחה הוא 587,041 קמ"ר. המדינה שוכנת בין קווי הרוחב 12 דרום ו-25 דרום, וקווי האורך 44 מזרח ו-50 מזרח. מדגסקר התפצלה מהודו לפני כ-88 מיליון שנה, ומאפשרת לצמחים ולבעלי חיים באי להתפתח בבידוד יחסי. לאורך החוף המזרחי מתפתל חלק ניכר מיער השפלה הטרופי הנותר של האי.

במדגסקר 3 רכסי הרים מרכזיים: הרי צרטננה (Tsaratanana) בצפון, הרי אנקרטה (Ankaratra) שבמרכז, והרי אנדינגיטרה שבדרום. ההר הגבוה ביותר, מרומוקוטרו (2,876 מ'), נמצא ברכס צרטננה. חופה המזרחי של מדגסקר צר מאוד, ובתוך הארץ מתנשאת רמה שעליה מצויים רכסי ההרים.

בצפון האי זורם נהר הבטסיבוקה לאורך 525 ק"מ מעיר הבירה אנטננריבו אל מפרץ בומבטוקה שעל יד העיר מאהאז'אנגה בצפון מערב האי.

  ערך מורחב – פאונה של מדגסקר

מדגסקר היה אי מבודד במשך כ-65 מיליון שנה והודות לבידוד זה התפתחה במדגסקר פאונה ייחודית, הכוללת מיני בעלי חיים אנדמיים.

עד הגעתם של בני האדם לאי לפני כ-1,600 שנים התקיימו במדגסקר בעלי חיים גדולים וייחודים, מהם שהתפתחו במהלך התקופה שמאז היפרדותה מהיבשת ואינם מצויים באפריקה, וכן מינים שחצו מאוחר יותר את מצר מוזמביק מאפריקה אל האי. בעלי החיים הייחודיים באי ממלאים נישות אקולוגיות שונות. בעלי חיים אנדמיים רבים נכחדו מהאי מאז הגעת האדם. למרות זאת, ועל אף בירוא היערות באי, במדגסקר עדיין מצויים בעלי חיים מיוחדים רבים ומרבית המינים בה ייחודיים לה. מדגסקר היא אתר תיירות אקולוגית, ובה יותר מ-50 פארקים לאומיים ושמורות.

בסקרים שערכו באי מומחים בין השנים 1999–2010 נמצאו במדגסקר למעלה מ-615 מיני אורגניזמים חדשים: 41 יונקים, 385 מיני צמחים, 69 דו-חיים, 61 זוחלים, 17 דגים ו-42 חסרי חוליות. בעלי חיים אנדמיים בולטים הם מיני הלמוריים, האיי-איי, הטנרק המצוי (יונק קטן ואוכל חרקים מקומי), מיני זיקיות ייחודיות, והפוסה, שהוא טורף-העל המקומי. במדגסקר חיי מספר מיני עופות ייחודיים לרבות מיני מסיטיים, כחלים קרקעיים ווונגיים והעוף קורול.

בעלי חיים רבים שהיו במדגסקר, נכחדו או עומדים בפני הכחדה לאחר הופעת בני האדם. בני האדם השמידו חיות, עקרו יערות והביאו בעלי חיים שלא היו באי ופגעו בחלק מבעלי החיים המקומיים. בין בעלי החיים האנדמים שהושמדו היו: עופות הפיל, 3 מיני היפופוטמים קטנים המשתייכים לשני סוגים (היפופוטם מלגשי גמדי, היפופוטם לאלומנה והיפו מלגשי ננסי), צבי ענק ולמורים גדולים.

האי מדגסקר היה ככל הנראה לא מיושב עד הגעת המתיישבים הראשונים מדרום-מזרח אסיה לפני כאלפיים שנים. היו אלה דוברי השפות האוסטרונזיות והשפה המלגשית הנוכחית שייכת אף היא למשפחת השפות האוסטרונזיות. האוכלוסייה השחורה היא מאוחרת יחסית ובשנות האלפיים, רוב תושבי מדגסקר הם בני תערובת של אוסטרונזים ושחורים אפריקאים. תושבי האזורים הגבוהים במרכז האי, כגון בני מרינה מתאפיינים בתווי פנים אסיאתיים (כמו רוב האינדונזים והמלזים) ואילו תושבי אזור החוף (côtiers) הם בעיקר ממוצא אפריקאי עם השפעות אוסטרונזיות וכן ערביות, הודיות ואירופאיות.

השפה המלגשית (על ניביה השונים) מדוברת על ידי רובם המכריע של תושבי מדגסקר כשפת אם (להוציא מהגרים הודים וצאצאיהם שמדברים הינדי וגוג'ראטי כשפת אם). הצרפתית היא שפה רשמית לצד המלגשית ורבים מתושבי המדינה מבינים ודוברים אותה.

כמחצית מתושבי האי מאמינים באמונות אליליות מקומיות, וכמחצית מאמינים בנצרות. כמו מקומות רבים בעולם, גם במדגסקר יש שילוב של האמונות וקיום טקסים משולבים של אלילות ונצרות. חוץ מהם, כ-7% מתושבי האי מאמינים באסלאם (בעיקר בחלק הצפון מזרחי של האי) ועוד מספר אחוזים מאמינים בהינדואיזם.

מדגסקר מחולקת ל-22 אזורים שבנוסף מחולקים ל-119 מחוזות ו-1579 קומונות.

 

• ניל שאי, מבוך האבן של מדגסקר, נשיונל ג'יאוגרפיק ישראל, גיליון 138, נובמבר 2009
• רוברט דרייפר, שודדי היערות של מדגסקר, נשיונל ג'יאוגרפיק ישראל, גיליון 148, ספטמבר 2010

מיזמי קרן ויקימדיה
מדריך למטייל בוויקימסע: מדגסקר
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מדגסקר

• בועז ביסמוט, מדגסקר - לא רק סרט מצויר, באתר ישראל היום, 15 באוקטובר 2010
• צדוק יחזקאלי, מונית במדגסקר: למה תשעה נוסעים? אפשר 24, באתר ynet, 4 באוגוסט 2011
• נעמה ירום, ירח דבש במדגסקר: להתאהב בין חיות ואנשים, באתר ynet, 15 ביולי 2013
• רונית הרשקוביץ, ‏מסע אל מדגסקר - אי הלמורים המרתק, באתר GoTravel
• ליאת בן דוד, מדגסקר: האי היפה והעצוב, במדור "מדע במבט-על" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 4 ביולי 2019
• מדגסקר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• מפת מדגסקר, 1666, (בצרפתית) אוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית
•   מדגסקר, דף שער בספרייה הלאומית