כדורגל נשים

הוא אחד מענפי הנשים היחידים שמתקיימות בו ליגות מקצועניות, ו-177 מדינות משתתפות במפעלי הענף השונים בזירה הבינלאומית.

היסטוריה מוקדמת

נשים שיחקו כדורגל מראשית ימי המשחק. על פי עדויות, נשים שיחקו בגרסה המוקדמת של המשחק (קוג'ו) בסין של תקופת שושלת האן (220-25 לספירה). דמויות של שתי נשים משחקות קוג'ו מתוארות בפרסקו מתקופת השושלת. עם זאת, ישנן חילוקי דעות לגבי דיוק התאריכים. ההערכה המוקדמת ביותר מתוארכת סביבות שנת 5,000 לפני הספירה.

גם בכדורגל המודרני קיים תיעוד מוקדם של משחקי נשים. ייתכן שנשים צרפתיות שיחקו כדורגל כבר במאה ה-12, כחלק ממשחק עממי באותה התקופה. קיימת גם עדות מ-1790 לתחרות כדורגל נשים שנתית בסקוטלנד. ב-1863, נקבעו נהלים האוסרים אלימות במגרשים, שהפכו את המשחק למקובל יותר על נשים מבחינה חברתית. משחק הנשים הראשון שנרשם על ידי התאחדות הכדורגל הסקוטית התקיים ב-1892 בגלאזגו. משחק הנשים הראשון שנרשם באנגליה התקיים ב-1895.

קבוצת הנשים המוקדמת ביותר באירופה, שתועדה לעומק, הוקמה על ידי האקטיביסטית נֶטי הניבּוֹל (Nettie Honeyball), באנגליה ב-1894. הקבוצה נקראה מועדון הכדורגל של הנשים הבריטיות, והניבול שימשה כקפטנית שלה. ליידי פלורנס דיקסי שמילאה תפקיד חשוב בביסוס המשחק, בארגון משחקי ראווה למטרות צדקה, מונתה לנשיאת הקבוצה, בהציבה תנאי "שעל הבנות לאמץ את רוח המשחק בליבן ובנשמתן".

מלחמת העולם הראשונה וחרם ההתאחדויות

 

בזמן מלחמת העולם הראשונה כדורגל הנשים הפך לפופולרי בהיקפים גדולים, כאשר העסקתן של נשים בתעשייה הביאה להקמת קבוצות במסגרת משחקי מקומות עבודה, בדומה למה שקרה 50 שנים מוקדם יותר עבור גברים. הקבוצה המצליחה ביותר באותה התקופה הייתה דיק, קר'ס ליידיס מפרסטון, אנגליה. הקבוצה שיחקה בטורניר כדורגל הנשים הבינלאומי הראשון, שנערך ב-1920. הקבוצה שיחקה נגד קבוצה מפריז באפריל של אותה שנה, ושימשה כמעין "נבחרת אנגליה" במשחק נגד הסקוטיות, שבו ניצחה 0-22. ב-1921, הייתה דיק, קר'ס ליידיס כל כך מבוקשת בבריטניה, שמנהל הקבוצה נאלץ לסרב ל-120 הזמנות למשחקים. בכל זאת, הקבוצה שיחקה 67 משחקים באותה שנה, אל מול קהל של 900,000 איש.

אף על פי שמשחקי הנשים היו לעיתים יותר פופולריים ממשחקי הגברים (במשחק נשים אחד היה קהל של 53,000 איש), הונחתה עליהם מהלומה קשה באנגליה וסקוטלנד ב-1921. התאחדות הכדורגל האנגלית אסרה על נשים לשחק במגרשי ההתאחדות, בטענה שמשחקי הנשים חסרי טעם. רשויות הכדורגל הסקוטיות הוציאו צו דומה. אחדים טענו שההחלטות הללו נבעו מקנאה בקהל הרב שמשחקי הנשים משכו. החרם הביא להקמת התאחדות כדורגל לנשים (ELFA), שאיחדה תחתיה את כל מועדוני הנשים באנגליה, ומשחקי הנשים הועברו למגרשי הרוגבי ומגרשי כדורגל שאינם קשורים להתאחדות. האיסור הקטין בצורה משמעותית את החשיפה הציבורית לכדורגל הנשים והאט את צמיחתו למשך שנים רבות.

התקומה בשנות ה-70

בשנת 1966, נבחרת הגברים של אנגליה זכתה במונדיאל. הזכייה ההיסטורית גרמה לזינוק רב במספר הנשים שהחלו לקחת חלק במשחק והעניין בו עלה שוב. ארבע שנים אחר כך, ב-1970, הסירה התאחדות הכדורגל האנגלית את החרם על קבוצות הנשים, אחרי כמעט חמישים שנות דיכוי. שנה לאחר מכן, המליצה אופ"א למדינות הארגון לקחת אחריות על נבחרות הנשים שלהן.

במהלך שנים אלו, הוקמה באיטליה ליגת כדורגל הנשים הראשונה, שבה חלק מהשחקניות אף קיבלו משכורת חלקית על השתתפותן. ב-1985, במסגרת המונדיאליטו הוקמה נבחרת ארצות הברית, שעם השנים הפכה לאחת המדינות הבולטות בענף. בסוף שנות ה-80, יוסדה ליגת העל היפנית, שהייתה לליגה החצי-מקצוענית הראשונה בעולם כדורגל הנשים, ומשכה אליה כוכבות רבות כמו צ'רמיין הופר, לינדה מדאלן וברנדי צ'סטיין.

בנובמבר 1991, התקיים בסין גביע העולם הראשון לנשים, שאורגן על ידי פיפ"א. הטורניר היה המפעל הגדול הראשון בתולדות כדורגל הנשים, ומשך כ-510,000 צופים למשחקים. בגמר הטורניר, ניצחה ארצות הברית 1–2 את נורווגיה, מצמד שערים של מישל אקרס.

המאה ה-21 ואילך

בתחילת המאה ה-21, כדורגל נשים, בדומה לכדורגל הגברים, התמקצע וצמח, הן בפופולריות שלו והן בתפוצה שלו. גביע העולם שנערך בארצות הברית ב-1999 שימש כנקודת מפנה בתולדות הענף, והתמיכה בו עלתה וצמחה ברחבי העולם. ב-2001, הוקמה בארצות הברית הליגה הכל-מקצוענית הראשונה בעולם - ה-WUSA, אך היא פורקה אחרי שלוש שנים עקב חובות כספיים.

כיום הליגות הלאומיות בארצות המפותחות, כגון NWSL האמריקאית, הסופר ליג האנגלית, הבונדסליגה הגרמנית, ליגת העל הצרפתית וליגת העל הספרדית, הן ברובן מקצועניות או מקצועניות למחצה ובדרך להפוך למקצועניות.

כמו בענפי ספורט אחרים, נשים נאבקות על תשלום הולם והזדמנויות מקצועיות השוות לשחקני כדורגל מהמין השני. ליגות גדולות ומשחקים בינלאומיים סובלים מכיסוי עיתונאי וטלוויזיוני נמוך בהרבה מזה של משחקי הגברים. לדוגמה, גביע אלגארבה, אחד הטורנירים הנחשבים והוותיקים בענף, זכה לשידורים מעטים מאוד באירופה, ולא שודר כלל בארצות הברית ובאזורים אחרים.

למרות הקשיים, השנים האחרונות הביאו איתן הישגים ציבוריים רבים ופורצי דרך לכדורגל הנשים. בשנת 2004, נבחרו מישל אקרס ומיה האם האמריקאיות לרשימת פיפ"א 100 של פלה, והיו לשתי הנשים היחידות ברשימה. משחק הגמר של גביע העולם 2011 קבע שיא ציוצים לשנייה בטוויטר - 7,196, והשחקניות ששיחקו בו הפכו לכוכבות בין לילה. להופ סולו ואלכס מורגן יש מיליוני עוקבים ברשתות החברתיות, ואילו אבי וומבאך נבחרה לאחת ממאה האנשים המשפיעים בעולם לפי ה"טיים מגזין" ב-2015. בנוסף, בסוף שנה זו, השיקה חברת Electronic Arts את המשחק FIFA 16, וכללה בו לראשונה 12 נבחרות נשים.

 

גביע העולם

  ערך מורחב – גביע העולם בכדורגל נשים

גביע העולם בכדורגל נשים הוא טורניר הכדורגל החשוב ביותר לנשים. הטורניר מאורגן מאז 1991 על ידי פיפ"א. הוא כולל 24 נבחרות כדורגל מרחבי העולם ומתקיים כל ארבע שנים. האלופה הנוכחית היא נבחרת ארצות הברית, שגם מחזיקה בשיא זכיות של שלוש אליפויות. מלכת השערים של הטורניר בכל הזמנים היא מרטה הברזילאית, עם 15 כיבושים.

משחק הגמר בין ארצות הברית לבין נבחרת סין בגביע העולם 1999, שנערך באצטדיון רוז בול בפסדינה, קליפורניה, והסתיים בניצחונה של ארצות הברית 4–5 לאחר דו-קרב בעיטות עונשין, נחשב למשחק כדורגל הנשים הכי נצפה מאז ומעולם - נכחו בו 90,185 צופים.

המשחקים האולימפיים

  ערך מורחב – כדורגל במשחקים האולימפיים

טורניר כדורגל הנשים באולימפיאדה קיים משנת אולימפיאדת אטלנטה 1996. בשונה מכדורגל הגברים, אין הגבלות על גיל או מקצועניות השחקניות. האלופה הנוכחית היא נבחרת ארצות הברית, שגם מחזיקה בשיא זכיות של ארבע מדליות זהב. מלכת השערים של הטורניר בכל הזמנים היא כריסטיאן רוזריה הברזילאית, עם 12 כיבושים.

משחק הגמר בין ארצות הברית לבין נבחרת יפן באולימפיאדת לונדון 2012, שנערך באצטדיון ומבלי, לונדון, והסתיים בניצחונה של ארצות הברית 1–2, נחשב למשחק כדורגל הנשים הכי נצפה בתולדות המשחקים האולימפיים - נכחו בו 80,203 צופים.

אליפות אירופה

  ערך מורחב – אליפות אירופה בכדורגל נשים

אליפות אירופה בכדורגל נשים היא תחרות הכדורגל הנשים המרכזית לנבחרות שחברות באופ"א (איגוד התאחדויות הכדורגל האירופיות). הטורניר נערך כל ארבע שנים מאז 1984, ובעבר אף שימש כטורניר המוקדמות לגביע העולם. האלופה הנוכחית היא נבחרת גרמניה, שגם מחזיקה בשיא זכיות של שמונה אליפויות (שש מהם רצופות).

ליגת האלופות

  ערך מורחב – ליגת האלופות לנשים

ליגת האלופות לנשים או היא תחרות הכדורגל הנשים המרכזית לקבוצות שחברות באופ"א, והיא נחשבת לטורניר הכדורגל החשוב ביותר בקרב הקבוצות האירופאיות. התחרות החלה בעונת 2001/02 בשם "גביע אופ"א לנשים", ואלופתה הראשונה הייתה פרנקפורט הגרמנית. בעונת 2009/10, שונה שמה ל"ליגת האלופות", והיא פתוחה לכל 54 החברות באופ"א.

בשנת 2002, ייסדה פיפ"א את גביע העולם עד גיל 20. הטורניר הראשון נערך בקנדה, והיה מוגבל לשחקניות עד גיל 19. משחק הגמר, בין נבחרת ארצות הברית לבין נבחרת קנדה, נערך באדמונטון לעיני 30,000 צופים. ארצות הברית ניצחה בשער זהב, וכריסטין סינקלייר הקנדית זכתה בנעל הזהב (מלכת השערים). הטורניר של 2006, נערך ברוסיה ובו עלתה מגבלת הגיל ל-20. מ-2010, אחת לשני טורנירים, הטורניר מתקיים במדינה שמארחת בשנה שלאחר מכן את גביע העולם, ומהווה מעין חזרה גנרלית בארגון הטורניר, בדומה לגביע הקונפדרציות אצל הגברים.

משנת 2008, מקיימת פיפ"א את גביע העולם בכדורגל נשים עד גיל 17, כטורניר מקביל לגביע העולם בכדורגל עד גיל 17 של הגברים. באליפויות אלה הייתה בהתחלה שליטה של נבחרות אסיה, כאשר בארבעה מחמשת הטורנירים הראשונים שנערכו זכתה נבחרת אסייתית.

בשנת 2004, הציע נשיא פיפ"א דאז ספ בלאטר, ש"נשים צריכות לשחק כדורגל במדים נשיים יותר ומחמיאים יותר, הן משחקות עם כדור מנופח פחות ואני מאמין שאם ילבשו בגדים אופנתיים כמו מכנסיים קצרים וצמודים תהיה הרבה יותר אסתטיקה למשחקן". בנוסף, הוא טען שמהלך כזה יגרום למשיכה של גברים רבים למגרשים. הצעתו הוגדרה כסקסיסטית וגררה גינויים רבים מאנשי כדורגל ותקשורת רבים.

ביוני 2011, החרימה נבחרת איראן את משחק מוקדמות המשחקים האולימפיים נגד ירדן, מכיוון ששחקניותיה לא הורשו לעלות למשחק עם חליפת גוף מלאה וחג'אב. או"פא העניקה ניצחון טכני לירדניות, בטענה שהדרישה האיראנית היא "הפרה של חוקי המשחק". ההחלטה עוררה ביקורת חריפה מצד מחמוד אחמדינז'אד, בעוד בכירים איראניים טענו שההחלטה נבעה ממניעים פוליטיים. שנה לאחר המקרה, ביולי 2012, הודיעה אופ"א כי מעתה היא מאשרת לבישת חג'אב במשחקיה.

עיינו גם בפורטל:
	פורטל כדורגל

• כדורגל נשים בישראל
• נבחרת כדורגל הנשים של ישראל

  מדיה וקבצים בנושא כדורגל נשים בוויקישיתוף

• כדורגל נשים באתר פיפ"א (באנגלית)
• כדורגל נשים באתר אופ"א (באנגלית)
• אמיר בן-פורת, שוות אך נפרדות בכתב העת אלכסון