חוק איסור פתיחת בתי עינוגים בתשעה באב: חוק במדינת ישראל

במשך שנים רבות הנוהג במדינת ישראל היה שאין מקרינים סרטים בליל תשעה באב. בתי הקפה והמסעדות היו סגורים ברובם, אולם כן נפתחו המסעדות באזורי הבילוי בקרבת שפת הים בתל אביב. בשנות ה-80 בתל אביב מסעדות רבות נוספות פתחו כרגיל בליל תשעה באב ורק דו"חות שנרשמו להם הביאו לסגירתם. עד שנת 1997 היו רשויות מקומיות שחוקקו חוקי עזר שאסרו פתיחת בתי עינוגים בתשעה באב. באותה שנה הוגשה תביעה לבית משפט השלום בתל אביב לביטול חוקי העזר הללו בטענה שהם סותרים את חוק יסוד: חופש העיסוק. השופט שדן בתביעה, גבריאל שטרסמן, קיבל את התביעה וקבע שחוקי העזר הללו אכן מנוגדים לחוק יסוד: חופש העיסוק, אלא אם כן תקבע הכנסת אחרת. מאחר שהזמן מקבלת התביעה עד תשעה באב של אותה שנה לא איפשר חקיקת חוק מתאים, נפתחו באותה שנה בתי העינוגים בתל אביב בלבד.

בנובמבר שלאחר מכן (1997) התקבל חוק המתיר לרשויות המקומיות לחוקק חוקי עזר שיאסרו פתיחת בתי עינוגים בערב תשעה באב. החוק אף הכשיר למפרע את חוקי העזר שכבר היו בתוקף. בהצעת החוק המקורית שהגיש חבר הכנסת שאול יהלום (מפד"ל) הוצע שתשעה באב יוכרז כ"יום אבל לאומי", בדומה ליום הזיכרון לשואה ולגבורה וליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, אולם בסופו של דבר הוא נקבע כ"יום אבל לעם היהודי".

החוק נפתח בקביעה האומרת ש"תשעה באב הוא יום אבל לעם היהודי על חורבן בית המקדש", הוא מציין את זמני תחילת הצום וסופו (משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים) וכן את דחיית היום אם חל בשבת. לאחר מכן מסמיך החוק את הרשויות המקומיות להתקין חוק עזר שיאסור על הפעלת "בתי עינוגים" בערב תשעה באב עד זריחת השמש, חוק העזר יכול להיקבע כתקף בכל שטח הרשות או בחלקה, ובלבד שיהא תקף לכל האוכלוסייה בשטח הנידון. החוק אף מעניק לרשויות המקומיות סמכות למנות פקחים שיופקדו על אכיפת החוק ויקנסו את העוברים עליו ב-2,600 שקלים חדשים (קנס אחיד לעוברים על חוקי עזר).

על-מנת להגדיר עסקים כבתי עינוגים החוק מפנה לחוק רישוי עסקים בו מפורטים בתי העינוגים: "הצגות של תיאטרון או קולנוע, קונצרט, דיסקוטק, מופעי מחול, ריקודים, קברט, קרקס, משחק או ספורט, וכל עינוג כיוצא באלה, בין שהם בתמורה ובין שלא בתמורה, למעט הרצאה או ויכוח שמטרתם העיקרית היא חינוכית, אף אם הם מלווים לצורך הדגמה הצגת תמונות או השמעת צלילים".

בשנת 2001 גיבש היועץ המשפטי לעיריית תל אביב, אחז בן ארי, חוות דעת הקובעת שהחוק אינו חל על בתי אוכל, אלא על בתי קולנוע, תיאטראות, דיסקוטקים וכדומה. כתוצאה מכך אישרה עיריית תל אביב באותה שנה פתיחת בתי אוכל בערב תשעה באב. למרות התעקשות ראש העירייה רון חולדאי שמדובר בהחלטה מעשית-משפטית בלבד ללא משמעות אידאולוגית, היא עוררה דיון ציבורי רחב בדבר הכפייה הדתית וצביונה היהודי של המדינה.

בשנת 2002, בעקבות מקרה זה, הוספה לחוק קביעה מפורשת האוסרת פתיחת בתי אוכל.

בהצעת החוק, הסביר יוזם החוק, ח"כ שאול יהלום כי סגירת בתי אוכל ובתי עינוגים מקובלת בישראל בימי אבל ועל כן יש להשוות את מעמדו של יום תשעה באב לימי אבל אחרים כמו יום הזיכרון לשואה ולגבורה ויום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.

בעת כהונת אברהם פורז כשר הפנים הוא הודיע כי לא יפעל כנגד רשויות שלא יפעילו את חוק העזר העירוני בנוגע לבתי עינוגים בתשעה באב. הכרזה זו עוררה מחדש את הדיון הציבורי בנוגע לתשעה באב.

• הסטטוס קוו בישראל בנושא השבת

  חוק איסור פתיחת בתי עינוגים בתשעה באב (הסמכה מיוחדת), התשנ"ח-1997, באתר ויקיטקסט

•   היסטוריית החקיקה של חוק איסור פתיחת בתי עינוגים בתשעה באב, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת