הידעת?

 

התרכובת הכימית דו-מימן חד-חמצני, המכונה גם חומצה הידרוקסילית, היא נוזל חסר צבע, חסר טעם ונטול ריח. התרכובת מהווה מרכיב חשוב בגשם חומצי, תורמת לאפקט החממה, גורמת לארוזיה בטבע, ולקורוזיה ולחלודה במתכות. בליעתו של החומר עלולה לגרום לחוסר איזון במאזן האלקטרוליטי של הגוף ולהטלת שתן מרובה. למרות זאת יצרני משקאות קלים מחדירים חומר זה למוצריהם, מפעלי תעשייה ממשיכים להשתמש בו, וכמויות עצומות ממנו נשפכות מדי יום לימים ולנהרות ומחלחלות למי התהום.

 

משחק רבע הגמר של מונדיאל 1986 בכדורגל, בין אנגליה וארגנטינה, שהניב את "שער יד האלוהים" שהבקיע הכדורגלן הארגנטינאי דייגו ארמנדו מראדונה בעזרת ידו, הותיר אחריו פריטי אספנות שהעשירו דווקא את מבצעי הטעויות שהובילו לאותו השער. מראדונה העניק בסיום המשחק את חולצתו לקשר נבחרת אנגליה סטיב הודג', שנכשל בהרחקת הכדור במהלך שהוביל לשער; הודג' מכר את החולצה במכירה פומבית ב-2022 במחיר של 7,142,500 לירות שטרלינג, ששבר את השיא למחיר הגבוה ביותר בו נמכרה חולצת משחק בהיסטוריה. כדור המשחק, ששוויו הוערך גם כן במיליוני לירות שטרלינג, נותר בידי שופט המשחק שאישר בטעות את השער, עלי בן נאסר מתוניסיה; בן נאסר ניסה גם הוא למכור את הפריט שנותר בידיו, במכירה פומבית, אך למרות הצעות שהגיעו עד שני מיליון לירות שטרלינג, סירב לבסוף למכור את הכדור.

 

מפלי ניאגרה, בגבול שבין ארצות הברית לקנדה, שימשו כר פעולה פורה לפעלולנים: בשנת 1829, זינק סם פטץ' מראש סולם גבוה אל הגיא שמתחת למפלים ונשאר בחיים. ב-1859, הילך ז'אן פרנסואה גרבלה על חבל מתוח בין שתי גדות הנהר. ב-1901, חצתה המורה אנני אדסון טיילור את המפלים בתוך חבית החמצה. כעבור עשור, ניסה גם בובי ליץ' לחצות את המפלים, בתוך חבית מתכת גדולה. הוא שרד את החבלות והשברים שנגרמו במהלך הנפילה, אך נהרג ב-1926 לאחר שהחליק על קליפת תפוז. מאז, תועדו עוד 13 ניסיונות אנושיים לחצות את המפלים בתוך מתקן או על גבו. חלקם הסתיימו בפציעות ובמוות.

 

באמצע המאה ה-19 הייתה העבדות בארצות הברית בשיאה, ועמה הוויכוח הציבורי והפוליטי סביבה. מתנגדי העבדות הציגו את היחס הלא אנושי לעבדים ואת העוול שבנטילת חירותו של אדם אחר. תומכי העבדות טענו לעומתם, שמצבו של האדם השחור טוב יותר כאשר הוא עבד, וכי מצב העבדות הוא המצב הטבעי עבורו. אחד משיאיה של תפיסה זו התבטא בתפיסה פסאודו-מדעית, כביכול פסיכיאטרית, שנקראה דראפטומניה. על פי תאוריה זו, שאותה הגה הרופא ד"ר סמואל א. קארטרייט, רצונו של עבד לברוח מעבדותו ולהיות בן חורין היא למעשה סוג של מחלת נפש, וכי עבד בורח נוהג בניגוד למוסר ומאבד את שפיותו. הוא טען כי ביחס לאדם הלבן יש לאדם השחור מוח וריאות קטנים; דבר זה מביא, לפי התיאוריה, לשוני פסיכולוגי הגורם לאדם השחור "לאהוב" את עצם היותו עבד ומגלה אהדה למעמד העבדות. "דראפטומניה" הפכה מבחינה היסטורית לאחת הדוגמאות המקובלות של "פסאודו-מדע" ו"מדע גזעני".

 

מארי קירי, בין הנשים הראשונות שזכו בפרס נובל, נמנית עם ארבעת האנשים שזכו בפרס פעמיים. קירי זכתה בפרס נובל לפיזיקה ב-1903 יחד עם בעלה פייר קירי ועם אנרי בקרל על גילוי תופעת הרדיואקטיביות והבנתה, וב-1911 היא זכתה בגפה בפרס נובל לכימיה על גילוי הרדיום והפולוניום. הזוגות במשפחת קירי המשיכו את מסורת הזכייה, כאשר אירן ז'וליו-קירי, בתם של הזוג קירי, שחקרה אף היא את תופעת הרדיואקטיביות, זכתה בפרס נובל לכימיה בשנת 1935 יחד עם בעלה פרדריק. ואם לא די בזאת, בעלה של בתם השנייה של הזוג קירי, הנרי לבואז, עמד בראש ארגון יוניצף כאשר הארגון זכה בפרס נובל לשלום בשנת 1965.

 

ב-13 באפריל 1981 זכתה העיתונאית האמריקנית ג'נט קוק בפרס פוליצר, הנחשב לפרס החשוב ביותר לעיתונות הכתובה, אך נאלצה להחזירו כעבור ימים אחדים. קוק פרסמה ב-29 בספטמבר 1980 בעיתון "הוושינגטון פוסט" סיפור שלא היה ולא נברא על ילד מכור לסמים. הסיפור נכתב בצורה משכנעת כל כך עד שזיכה אותה בפרס. לאחר שהתבררה הבדיה, החזירה קוק את הפרס ופוטרה מהעיתון.

 

ג'סי אוונס התחרה באולימפיאדת ברלין כשהוא נועל נעליים שיוצרו על ידי "חברת האחים דסלר". מי שהחתים את האתלט היה אדולף (אדי) דסלר, שייסד יחד עם אחיו רודולף את החברה בשנת 1924. אוונס זכה במהלך האולימפיאדה בארבע מדליות זהב וזכור במיוחד כמי ששיבש את תוכניתו של אדולף היטלר להפוך את המשחקים האולימפיים לתעמולה להוכחת עליונות הגזע הארי. בעקבות ההצלחה של אוונס עלה הביקוש לנעלי החברה, ביקוש שנמשך עד תחילת מלחמת העולם השנייה. העובדה שהצלחת המפעל נבעה במידה רבה מהצלחתו של אתלט שחור, לא מנעה מהאחים דסלר להצטרף לשורות המפלגה הנאצית ובמהלך מלחמת העולם השנייה שימשו מפעלי החברה לייצור טילים נגד טנקים עבור הוורמאכט. המלחמה הובילה לסכסוך כבד בין האחים בעקבותיו התפרקה החברה המשותפת לשתי חברות מתחרות. אדי הקים את "אדידס" (קיצור של שמו הפרטי ותחילת שם משפחתו) ורודולף הקים את "Ruda", שהפכה מאוחר יותר ל"פומה".

 

במאה ה־19 התגלו שלדים שזוהו כשייכים לזוחלים ענקיים. הם כונו דינוזאורים (מיוונית: לטאות אימה). בשנת 1887 הוצע לחלק את קבוצת הדינוזאורים לשתי תתי-קבוצות: "בעלי אגן דמוי עוף" ו"בעלי אגן דמוי לטאה". מאה שנים מאוחר יותר החל להתברר שמוצאם של העופות הוא מקבוצה של דינוזאורים. למרבה המבוכה, העופות התפתחו דווקא מאותה קבוצה שהשתייכה לסדרת "בעלי אגן דמוי לטאה".

 

נשיא טורקמניסטן לשעבר, ספרמורט ניאזוב, חוקק חוק האוסר על בני עמו לגדל שפם או זקן, והעניק לחודשי השנה את השמות שלו ושל בני משפחתו. ניאזוב נחשב לדיקטטור ועריץ, ועודד פולחן אישיות סביב דמותו. תחת האמונה שלטורקמניסטן אין זהות לאומית, הוא ניסה לבנות את זהות המדינה בדמותו שלו. את עצמו כינה "טורקמנבאשי", אבי הטורקמנים, דמותו נראתה בכל מקום, ותמונתו התנוססה על פריטים רבים, החל בשטרות כסף ובטפסי בנקים, וכלה במודעות רחוב בערים, בבתי הספר ואפילו על בקבוקי וודקה. ניאזוב שלט במדינה מ-1991 עד מותו ב-21 בדצמבר 2006.

 

פילים, בשונה מרוב בעלי החיים, מגיבים בטקסיות הדומה לאבל אנושי, כאשר אחד הפרטים בעדר מת. הם מסרבים לעזוב את גופתו במשך כמה ימים, ממאנים לאכול, ולא מאפשרים לאוכלי נבלות להתקרב אל הפגר. בתצפיות שנערכו, התברר גם כי פילים שעוברים ליד שלדים או ליד שרידי עצמות של פילים אחרים, לאו דווקא מאלה שהיו חברים בעדר, נעצרים ממהלכם, עומדים זמן מה, ורק אז ממשיכים, כאילו קיימו טקס אבל פרטי משלהם.

 

על אף המשתמע משמו, כתב רש"י לא שימש את רש"י. שם הגופן מגיע מהדפסת הספר הראשון בעברית, "פירוש רש"י לתורה", שיצא לאור ברג'ו די קלבריה שבאיטליה ב־1475. הגופן ששימש את המדפיס בוסס על הכתב הרהוט היהודי־ספרדי. בצורה זו, ניתן היה להבדיל בנקל בין הפירוש ובין הטקסט המקראי שנכתב באלפבית העברי הפורמלי, כלומר בכתב מרובע. רש"י עצמו השתמש בגרסה מוקדמת של כתב רהוט יהודי־אשכנזי בכתביו.

 

בקרב פורט סאמטר, הקרב הראשון של מלחמת האזרחים האמריקנית, נהרג חייל אחד בלבד. הוא לא נהרג במהלך פעילות מבצעית, אלא בתאונה. לאחר סיום המצור של צבא הקונפדרציה על מבצר פורט סאמטר אשר אויש בחיל מצב קטן של צבא ארצות הברית, ערך מפקד הכוח רוברט אנדרסון מסדר של משמר כבוד, בו נורה מטח כבוד בעת הורדת דגל המבצר מראש התורן. מהתפוצצות באחד מהתותחים נהרג חייל אחד ואחר נפצע אנושות.

 

יש הטוענים כי התואר "הדוכס מיורק" מקולל. זאת כיוון שהתואר, אשר מוענק לאחיו הצעיר של יורש העצר, הנסיך מוויילס, לא הועבר בירושה על ידי אף אחד משבעת הדוכסים שכיהנו מאז 1474. פעם אחת הדוכס מת ללא בנים וחמש פעמים הפך הדוכס למלך. גם לדוכס הנוכחי, הנסיך אנדרו, השמיני בסדר הירושה לכתר הבריטי, אין בנים, אלא רק בנות. מי שעשוי להיות "הדוכס הבא מיורק" הוא הנסיך לואי, בנו של הנסיך ויליאם ואחיו הצעיר של הנסיך ג'ורג', הצפוי להיות מלך בריטניה לאחר אביו.
מקומות רבים נקראו על-שם דוכסי יורק השונים, בהם העיר ניו יורק שנקראה על שמו של ג'יימס סטוארט, בנו השני של צ'ארלס הראשון שלימים מלך בשם ג'יימס השני. ראשון הדוכסים מיורק היה אדמונד מלאנגלי, בנו הרביעי של המלך אדוארד השלישי, שהעביר את התואר בירושה לבנו אדוארד, שנהרג בקרב אז'נקור. משם התואר עבר לאחיינו של אדוארד, ריצ'רד ומשם לבנו, אדוארד הרביעי, שתפס את המלוכה כנציג בית יורק, במה שנקרא לימים "מלחמות השושנים".

 

המילה קיסר (בלטינית: Caesar) כתואר לשליט אימפריה נגזרת בעברית ובשפות נוספות (למשל קייזר בגרמנית וצאר ברוסית) משם משפחתו של יוליוס קיסר. הוא עצמו שימש בתפקיד דיקטטור, וראשון קיסרי רומא היה יורשו - אוגוסטוס קיסר. קיסרים רומים רבים אימצו את השם קיסר אך תאריהם הקיסריים היו "אימפרטור" שממנו נגזר התואר "Emperor" במספר שפות, "אוגוסטוס", "פרינקפס" ועוד. לתואר "קיסר" היו מספר משמעויות לאורך ההיסטוריה. בביוגרפיה "חיי שנים עשר הקיסרים" מאת סווטוניוס שפורסמה בשנת 121 המילה משמשת הן כשם משפחה והן כתואר נוסף של השליט. בהמשך שימש מונח זה כתואר זוטר יותר בחצר השליט. בתקופת הטטררכיה ניתן התואר קיסר לסגנו של השליט שכונה "אוגוסטוס". בתקופה הביזנטית נשא השליט החילוני בתואר קיסר, אך היה נמוך בדרגתו מהפטריארך. הסולטאן העות'מאני מהמט השני היה זה שהחזיר לתואר קיסר את מעמדו העליון כשהעניק לעצמו את התואר קיסר האימפריה הרומית (בטורקית: Kayser-i-Rûm‎).

 

התלמוד הוא חיבור קולקטיבי שבו מסוכמת ההלכה האמוראית כפירוש למשנה ולברייתות, שהתפתח בשני מרכזים: בבל וארץ ישראל. אין בתלמוד התייחסות לכל מסכתות המשנה: בחלק מן המקרים לא נוצרה כלל מסכת אמוראית, ובחלק מן המקרים היא נוצרה אך אבדה; כך למשל לא השתמר תלמוד ירושלמי על סדר קדשים. אולם, בשנת 1906 פרסמו פרשן התלמוד שלמה יהודה אלגאזי פרידלנדר והמדפיס יעקב וידר סדר קדשים לתלמוד הירושלמי על פי כתב יד נדיר שהתגלגל לטענתם לטורקיה עם אנוס מליסבון, והם הצליחו לשאול אותו לחצי שנה בלבד על מנת להעתיקו. הספרים שהוצאו על ידם זכו להצלחה רבה והחפץ חיים אף עבר להניח תפילין לפי שיטת רבנו תם בעקבות חיזוק שמצא בסדר החדש. לאחר כמה חודשים התעוררו חשדות לגבי הטקסט, משום שרוב הסדר הורכב מסוגיות בנושאים קרובים כמו בכורות וזבחים, שהועתקו מסדרים אחרים עם תוספות של פרידלנדר. בסופו של דבר הוכרז הספר כזיוף.

 

למרות שהלהיט רב הביצועים צל עץ תמר הוקלט לראשונה בתחילת שנות החמישים, תחנות הרדיו והטלוויזיה שמשמיעות אותו, משלמות עליו תמלוגים רק משנת 1999. זאת ועוד, התשלום עצמו הוא תשלום רטרואקטיבי, שהחל רק בשנת 2014, בעקבות פסק בוררות עם יורשי הפזמונאי והמלחין המקוריים. במשך כל השנים הופיעו במקום שמות היוצרים, שמות בדויים על עטיפות התקליטים של מבצעי השיר וספק אם מבצעי השיר בעצמם ידעו מי כתב אותו. לילית נגר, לדוגמה, שהייתה המבצעת השנייה של השיר, בשנת 1954, סיפרה שהמוזיקאי בובי פנחסי מכר לה אותו תמורת חמש לירות, ועל עטיפת ומדבקת התקליטון שלה צוין רק שם המעבד המוזיקלי של השיר. זהות המחברים האמיתיים נתגלתה רק ב-2013, בעקבות תחקירים של יואב גינאי מרשת ב' ושל צוות אתר האינטרנט זמרשת. המחברים, אפרים וינשטיין וחיים קוברין, כמו גם יורשיהם, לא היו מעורים בעסקי השעשועים ולכן לא דאגו להסדיר את זכויות היוצרים ביוזמתם במשך כל אותן השנים.

 

אף על פי שיהדות בריטניה היא אחת הקהילות היהודיות הגדולות ומונה כרבע מיליון בני אדם, הצו המורה על גירוש יהודי אנגליה משנת 1290, שניתן על ידי המלך אדוארד הראשון, עדיין בתוקף ומעולם לא בוטל. למרות שהצו משנת 1290 לא בוטל באופן פורמלי, לאחר שהאמנציפציה ו-Jewish Relief Act 1858 ביטלו כל אפליה בין אנגליקנים לשאר אזרחי אנגליה, אין משמעות מעשית לצו זה.

 

הנס החכם היה כינויו של סוס שחי בגרמניה בסוף המאה ה-19 והתפרסם ביכולתו לענות נכונה על שאלות בחשבון. התופעה נבחנה בידי ועדה של 13 מדענים בולטים, שאת בדיקותיה עבר הסוס בהצלחה, ולאחר מכן בידי הפסיכולוג אוסקר פונגסט. פונגסט מצא כי הסוס הגיב למעשה לסימנים תת-מודעיים שהעבירו לו השואלים, וזאת משום שהתקשורת החברתית בקרב סוסים תלויה בין השאר ביכולת להבחין בסימנים גופניים קלים כמו שינויי יציבה.

 

ב-9 במרץ 2006 אישרה האספה הלאומית של ונצואלה את שינוי סמל ונצואלה (בתמונה‏: הסמל הישן), שינוי שנכנס לתוקפו ב"יום הדגל" ב-12 במרץ 2006. על-פי ההחלטה, הסוס שעל הסמל יופיע דוהר שמאלה במקום באופן שהיה עד אז, ימינה תוך הפניית ראשו לאחור. השינוי נעשה בהנחייתו של הנשיא הסוציאליסטי הרודן הוגו צ'אווס, לבקשתה של בתו בת התשע, אשר לא אהבה את מראה הסוס המסתכל לאחור.

 

מעת שאדם מתחיל לשהות במקום שבו האוויר דליל בחמצן, גופו מתאקלם בהדרגה לתנאי המקום החדשים. במהלך ההתאקלמות גדל אוורור הריאות, גדלים תפוקת הלב וריכוז ההמוגלובין בדם ומשתפרת יכולת העברת החמצן מהאוויר לנימים בריאות. אולם היכולת המשופרת המוקנית מההתאקלמות, ארוכה ככל שתהיה, אינה משתווה ליכולתם של ילידים תושבי הרים גבוהים. שינויי ההתאקלמות בגופם מתחילים עוד מינקות, נמשכת במהלך התפתחותם הגופנית, ונראה שחלקם אף עברו הסתגלות אבולוציונית. כך למשל נפח ריאותיהם גדול יותר מנפח ריאותיהם של שאר בני האדם, קומתם נמוכה יותר, חלקו הימני של לבם גדול יותר והעברת החמצן לתאי גופם יעילה יותר. במדידת יכולת העבודה של שריריהם בגובה של כ-5,200 מטרים, נמצא כי היא קרובה לנורמלית בעוד שזו של ילידי מקומות נמוכים שהתאקלמו במשך חודשיים עמדה על כ-70 אחוזים בלבד מיכולת נורמלית.

 

רוחות הן הגורם העיקרי לתנודות של גורדי שחקים, אך הן מעולם לא השפיעו במיוחד על מגדל אייפל, הנמצא ברובע השביעי של פריז, צרפת. זאת, בשל העובדה שהוא בנוי ממסבכי ברזל המקנים יציבות רבה למגדל. גם בעת סופה במהירות של 169.2 קמ"ש, שנמדדה במרכז אירופה ב-26 בדצמבר 1999, התנודד המגדל רק 8 ס"מ. הגורם המרכזי לתנודת המגדל הוא דווקא השמש. בימים בהירים אור השמש מחמם את קורות המגדל, וכיוון שמתכת מתרחבת עם התחממותה, המגדל נוטה ב-16 - 18 ס"מ לכיוון הנגדי לקרינת השמש. לאחר שקיעת החמה חוזר המגדל למצבו המאונך הרגיל.