השלום הדמוקרטי

ראשיתה של התאוריה בהגותו של עמנואל קאנט, שכתב בספרו "לשלום הנצחי" בשנת 1795 אחרי שהגיע למסקנה כי דמוקרטיות יווניות לא נלחמו האחת בשנייה, כי משטר חוקתי רפובליקני הוא אחד התנאים להשגת שלום בר קיימא. התאוריה של קאנט הייתה שלעולם לא יושג רוב של העם אשר יצביע לטובת יציאה למלחמה, להוציא מקרה של הגנה עצמית. להבנתו של קאנט, דמוקרטיות יצאו למלחמה כמעט בכל המקרים כנגד אוליגרכיות, ממלכות או עריצויות והמקרים בהן נלחמו דמוקרטיות האחת כנגד רעותה היו שוליים בהיסטוריה האנושית.

מתיו ווייט מונה 22 מקרים בהיסטוריה שבהם לכאורה נלחמו מדינות דמוקרטיות או גורמים בתוך מדינות דמוקרטיות אלה באלה:

1. המלחמות הפנימיות ביוון העתיקה במאות החמישית והרביעית לפנה"ס
2. המלחמות הפוניות במאות השלישית והשנייה לפנה"ס
3. המהפכה האמריקנית בשנים 1775–1783
4. המלחמות האינדיאניות בארצות הברית בשנים 1776–1890
5. מלחמות המהפכה הצרפתית בשנים 1793–1799
6. המלחמה הימית בין צרפת לארצות הברית בשנים 1797–1799
7. מלחמת 1812 בין ארצות הברית ובריטניה בשנים 1812–1815
8. המלחמה הצרפתית-רומית בשנת 1849
9. מלחמת האזרחים בארצות הברית בשנים 1861–1865
10. מלחמת ארצות הברית–ספרד, בשנת 1898
11. המלחמה בין בריטניה ובין הבורים בדרום-אפריקה בשנים 1899–1901
12. מלחמת העולם הראשונה בשנים 1914–1918
13. כיבוש אזור הרוהר בגרמניה בידי צרפת בשנת 1923
14. מלחמת העולם השנייה (במהלך המלחמה, פינלנד לחמה לצד הגרמנים) בשנים 1940–1945
15. מלחמת הודו-פקיסטן הראשונה בשנים 1947–1948
16. מלחמות האזרחים באיראן, שבה תמכה ארצות הברית בשנת 1953
17. מלחמת הבקלה בין איסלנד ובריטניה בשנים 1958–1961, 1973, ו-1975–1976
18. מלחמת האזרחים בלבנון (שישראל התערבה בה) בשנים 1978 ו-1982
19. מלחמת העצמאות של קרואטיה בשנים 1991–1992
20. מלחמת הגבול בין אקוודור ופרו בשנת 1995
21. מלחמת קוסובו בשנת 1999
22. מלחמת הודו-פקיסטן הרביעית בשנת 1999

וויט מציין כי התשובה לשאלה אם אמנם בכלל המקרים הללו מדובר אכן במלחמה, תלויה בהגדרת המושגים "דמוקרטיה" ו"מלחמה", ובנסיבות הספציפיות של המלחמה. האם ראוי למשל לקרוא למלחמת הבקלה (סכסוך הדיג בין איסלנד לבריטניה) "מלחמה" בהתחשב בעובדה שאיש לא נהרג בהן? המסקנה היא שבכל המקרים שהובאו לעיל (שהם המקרים היחידים של אלימות גלויה בין דמוקרטיות), קשה למצוא דוגמה למלחמה בין דמוקרטיות.

המודל התרבותי-נורמטיבי

על פי המודל התרבותי-נורמטיבי, סכסוכים אלימים בין דמוקרטיות יהיו נדירים כיוון שמקבלי ההחלטות במדינות אלו נוטים לפתור קונפליקטים על ידי פשרה והיעדר אלימות תוך כיבוד זכויותיהן של יריבותיהן הפוטנציאליות, ובנוסף תצפנה להתנהגות זהה מצד דמוקרטיות אחרות. לפי מודל זה ההתנהלות הפוליטית הפנימית של המדינה תבוא לידי ביטוי בהתנהגותה בזירה הבינלאומית.

המודל המבני-מוסדי

על פי המודל המבני-מוסדי, האילוצים שיוצרים מנגנוני האיזונים והבלמים, הצורך בביקורת ולגיטימציה ציבורית מאטים את קצב קבלת ההחלטות המביא לשימוש באלימות. כמו כן, דמוקרטיות מצפות לכך שגם אצל הדמוקרטיות העומדות מולן יתבצעו תהליכים דומים. על כן, גלישה של סכסוך בין שתי דמוקרטיות יציבות לפסים אלימים, אינו סביר.

מחקרים מדעיים של הסוגיה החלו להתקיים בשנות ה-60 של המאה ה-20. בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20, בעקבות התפרקות הגוש הקומוניסטי, נוצר בקרב אנשי אקדמיה קונצנזוס רחב של תמיכה בקביעה שדמוקרטיות כמעט שאינן נלחמות זו בזו. חוקר מדע המדינה האמריקאי רודולף ראמל הראה שדמוקרטיות לעיתים נדירות מבצעות מעשי רצח עם מסוגים שונים.

הפסיכולוג סטיבן פינקר, בספרו המלאכים הטובים של טבענו על דעיכת האלימות בהיסטוריה, מצטט מחקר כמותי על ידי מדעני המדינה ברוס רוסט וג'ון אוניל בשיטת רגרסיה לוגיסטית רב ממדית, אשר מצא שממשל דמוקרטי בשני הצדדים מקטין לחצי את הסיכוי לעימות ביניהם, בהשוואה לסיכוי הממוצע לשתי מדינות כלשהן, ואפילו ממשל דמוקרטי בצד אחד בלבד מקטין במקצת את הסיכוי לעימות.

תיאוריה מעט מבודחת יותר המנסה לקבוע כלל דומה היא תאוריית הקשתות המוזהבות של תומאס ל' פרידמן, הקובעת כי לא יפרוץ עימות צבאי אלים בין שתי מדינות שבשתיהן יש סניפים של רשת מקדונלד'ס

• יחסים בינלאומיים
• לשלום הנצחי
• האשליה הגדולה (ספר)

• מילון מונחים: השלום הדמוקרטי