הרצל ברגר (31 באוגוסט 1904 – 28 באוגוסט 1962) היה חבר הכנסת, משפטן, עיתונאי ופרשן מדיני.
הרצל ברגר, נובמבר 1951 | |||||
לידה | 31 באוגוסט 1904 מינסק, האימפריה הרוסית | ||||
---|---|---|---|---|---|
פטירה | 28 באוגוסט 1962 (בגיל 57) תל אביב-יפו, ישראל | ||||
שם לידה | Герцаль Бергер | ||||
מדינה | ישראל | ||||
תאריך עלייה | 1934 | ||||
מקום קבורה | בית הקברות נחלת יצחק | ||||
השכלה | אוניברסיטת יינה | ||||
מפלגה | מפא"י | ||||
| |||||
פרסים והוקרה | |||||
פרס סוקולוב | |||||
בנימין הרצל ברגר נולד ב-1904 בעיר מינסק שברוסיה הלבנה, אז בתחום המושב היהודי של האימפריה הרוסית. אמו, מרים לבית גולדשטיין, הייתה פעילה ציונית, ואביו, יצחק יוסף ברגר (1875–1945), היה מראשוני "פועלי ציון" במינסק. דודו (אחיו הבכור של אביו), יהודה ליב ברגר, היה מחנך עברי, יוזם "החדר המתוקן" ועסקן ותועמלן ציוני בולט. בנימין נקרא על שם תיאודור הרצל, שנפטר זמן קצר טרם הולדתו. הוא למד בבית הספר התיכון הריאלי במינסק, והיה פעיל בתנועות הנוער הציוניות הבלתי-לגאליות "השומר הצעיר" ו"החבר".
הוריו היו פעילים בתנועה הציונית, וסבלו בשל כך מרדיפות השלטון הקומוניסטי, שבעטיין החליטו להגר לפולין. הנער הרצל נשלח ראשון, ולאחר שהות קצרה בווילנה עבר בראשית שנת 1921 לביאליסטוק שבפולין. שם הצטרף למפלגת "פועלי ציון-ימין".
בגיל 18 נסע לגרמניה כדי ללמוד באוניברסיטת ינה (Jena), שם סיים את לימודיו בתואר מוסמך לכלכלה ודוקטור למשפטים (התזה עסקה בוועד קהילות ליטא), ועבד כפועל דפוס. במקביל היה חבר הוועד המרכזי של "פועלי ציון" בגרמניה, והתמנה לבסוף למזכיר המפלגה. בתום לימודיו חזר לפולין, והיה עיתונאי וחבר מערכת "דאס ווארט" (יידיש: "המילה") וכן חבר הוועד המרכזי של "פועלי ציון צ"ס" בפולין.
בשנת 1934 עלה לארץ ישראל והשתקע בתל אביב. בארץ ישראל נשא לאשה את רחל קרונזון, רופאה, שאותה הכיר בעת לימודיו באוניברסיטה. היה פעיל בסניף תל אביב של מפלגת פועלי ארץ ישראל (מפא"י) והגיע לתפקיד מזכיר הסניף.
בארץ המשיך בעבודתו העיתונאית והיה חבר מערכת העיתון "דבר", שבו כתב במשך שנים רבות את מאמרי המערכת ואף היה מעורכיו. כמו כן פרסם מאמרים בעיתון ביידיש "לעצטע נייעס", בירחון "מולד" ובמסגרות רבות נוספות.
ברגר היה פרשן מדיני ב"קול ישראל", ושידר במשך שנים רבות את שיחתו השבועית "במערכות מדיניותינו".
עד לקום המדינה היה חבר גם ב"הגנה", והשתתף בפעולות שונות. אך עיקר פעולתו ב"הגנה" הייתה בהסברה ובכתיבה, כחבר מערכת "אשנב", עיתונה של "ההגנה".
בפברואר 1951 החל ברגר לכהן כחבר הכנסת מטעם מפא"י לאחר התפטרותה מסיבות אישיות של יהודית שמחוני. הוא נשאר חבר הכנסת עד יומו האחרון. בכנסת נחשב לנואם מבריק. כיהן כסגן יו"ר ועדת החוץ והביטחון והיה חבר ועדת החוקה חוק ומשפט, ועדת העבודה וועדת הכנסת.
בתוקף תפקידו כממלא מקום יו"ר ועדת החוץ והביטחון, התעמת עם דוד בן-גוריון בפרשת לבון, כשאפשר ללבון להופיע בוועדה ולהשמיע את האשמותיו.
ברגר היה חבר כנסת פעיל ביותר – בוויכוחים מדיניים במליאה, בישיבות בוועדות, ובפגישות רבות ברחבי ישראל. הוא יזם, בין היתר, את קביעת יום הזיכרון לשואה ולגבורה בשנת 1951. בנוסף סייע בפתרון מצוקותיהם של אזרחים רבים שפנו אליו. עם זאת המשיך כל השנים בפעילותו העיתונאית ב"דבר" וביתר המסגרות.
בספטמבר 1958 הציעה לו שרת החוץ גולדה מאיר לשמש כשגריר ישראל במוסקבה, אך הוא סירב.
בשנת 1962 העניקה לו עיריית תל אביב את פרס סוקולוב לעיתונאי-פובליציסט על מפעל חייו בעיתונות העברית.
כעבור כשבועיים נפטר הרצל ברגר ממחלת הסרטן בביתו בתל אביב ב-28 באוגוסט 1962. הוא נקבר בבית הקברות נחלת יצחק בתל אביב. ברגר היה נשוי ונולדו לו שלושה בנים.
רבים מראשי המדינה נמנו עם ידידיו, ובהם משה שרת, זלמן שזר, פנחס ספיר ואחרים.
מפרי עטו:
This article uses material from the Wikipedia עברית article הרצל ברגר, which is released under the Creative Commons Attribution-ShareAlike 3.0 license ("CC BY-SA 3.0"); additional terms may apply (view authors). התוכן זמין לפי תנאי CC BY-SA 4.0 אלא אם כן נאמר אחרת. Images, videos and audio are available under their respective licenses.
®Wikipedia is a registered trademark of the Wiki Foundation, Inc. Wiki עברית (DUHOCTRUNGQUOC.VN) is an independent company and has no affiliation with Wiki Foundation.