הנרי טאובה: כימאי אמריקאי
הנרי טאובה (באנגלית: Henry Taube; 30 בנובמבר 1915 - 16 בנובמבר 2005) היה כימאי אמריקאי יליד קנדה, שזכה בפרס נובל לכימיה בשנת 1983 עבור עבודתו על המנגנונים של תגובות העברת אלקטרונים, ובמיוחד בתחום המתכות.
טאובה גילה את "הגשר הכימי" שמתרחש בין היונים. בנוסף לפרס נובל, הוא קיבל פרסים רבים אחרים וביניהם מדליית פריסטלי בשנת 1985. הוא הוציא לאור למעלה מ-600 פרסומים וספר אחד.
.jpg) | |
| לידה | 30 בנובמבר 1915 נוידורף, קנדה  |
|---|---|
| פטירה | 16 בנובמבר 2005 (בגיל 89) פאלו אלטו, ארצות הברית |
| ענף מדעי | כימיה |
| מקום מגורים | פאלו אלטו, ססקצ'ואן |
| מקום לימודים |
|
| מוסדות | |
| תלמידי דוקטורט | Thomas J. Meyer |
| פרסים והוקרה |
|
| צאצאים | Karl Taube |
  | |
ביוגרפיה
הנרי טאובה נולד בנוידורף, היה הצעיר מבין ארבעה אחים. הוריו היו עולי חקלאות גרמנים שהגיעו לססקצ'ואן מאוקראינה בשנת 1911. בגיל 13, עזב את עיר מולדתו ועבר לרג'ינה ללמוד במכללת לותר, בה הוא סיים את לימודיו התיכוניים.
בשנת 1935 סיים תואר ראשון בכימיה באוניברסיטת ססקצ'ואן, ושנתיים לאחר מכן סיים תואר שני מאותו מוסד אקדמי, כאשר היועץ שלו לתזה היה ג'ון ספינקס. את התואר השלישי הוא קיבל מטעם אוניברסיטת קליפורניה בברקלי בשנת 1940.
טאובה נישא למרי אליס ויסצ'ו בשנת 1952, מנישואים אלה נולדו להם שלושה בנים. הוא זכה לשיבה טובה ומת בביתו בפאלו אלטו, קליפורניה ב-16 בנובמבר 2005 (בן תשעים היה במותו).
לאחר שסיים את לימודיו, נשאר בארצות הברית והפך למרצה לכימיה בברקלי עד 1941. עבד כעוזר הוראה באוניברסיטת קורנל עד 1946, וגם כעוזר פרופסור באוניברסיטת שיקגו, עד שהפך לראש המחלקה לכימיה 1956–1959. מאוחר יותר הוא עבד כפרופסור באוניברסיטת סטנפורד, עד שנת 1986, כשהתחיל להתמקד במחקרו.
יונים מומסים במים עשויים למשוך יונים או מולקולות, תופעה זאת בדרך כלל מתרחשת כתגובת שיווי משקל. במחקריו, התמקד טאובה במחקרים של העברת אלקטרון במתחמי מתכת. הוא עלה על כל החוקרים בני דורו, ותרם רבות להבנת העברות אלקטרונים אלה. החמצון או ההפחתה של יון מתכת אחד על ידי יון אחר כרוך בטבעו של אלקטרון אחד או יותר. תגובות רבות כאלה מתרחשות במהירות בתמיסה מימית, גם כאשר הפגזים היציבים של מולקולות מים או ליגנדים אחרים צריכים לשמור על שני היונים מלהתקרב מספיק להחלפת אלקטרונים להתרחש ישירות.
טאובה הראה כי, בשלב מסוים של התגובה, קשר כימי חייב להיווצר בין אחד מהיונים לבין הליגנד, כי הוא עדיין קשור ליון האחר. הוא גילה שליגנד זה משמש "כגשר זמני" בין שני היונים, והקשר שלו ליון המקורי יכול להישבר מאוחר יותר באופן שישפיע על העברת האלקטרונים שמשלימה את התגובה הזאת.
התפתחות זו נעשתה דרך ניסויים ובאופן תאורטי על ידי טאובה, ותגליותיו היו מהגדולות בכל תחום הכימיה. עם זאת, במהלך עשר השנים האחרונות מספר הולך וגדל של מדענים בתחום זה מבססים את עבודתם על תגליותיו של טאובה ובמיוחד בביוכימיה.
פרסים עיקריים ואותות כבוד
טאובה זכה בפרס נובל בכימיה ב-8 בדצמבר 1983. כמו כן הוא קיבל פרסים ואותות כבוד אחרים כגון חבר באקדמיה הלאומית למדעים 1959, המדליה הלאומית למדעים 1976 ומדליית פריסטלי 1985.
קישורים חיצוניים
- הנרי טאובה, באתר פרס נובל (באנגלית)
- הנרי טאובה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- הנרי טאובה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
This article uses material from the Wikipedia עברית article הנרי טאובה, which is released under the Creative Commons Attribution-ShareAlike 3.0 license ("CC BY-SA 3.0"); additional terms may apply (view authors). התוכן זמין לפי תנאי CC BY-SA 4.0 אלא אם כן נאמר אחרת. Images, videos and audio are available under their respective licenses.
®Wikipedia is a registered trademark of the Wiki Foundation, Inc. Wiki עברית (DUHOCTRUNGQUOC.VN) is an independent company and has no affiliation with Wiki Foundation.