דת בפקיסטן

חוקת פקיסטן מבטיחה את חופש הדת, וכוללת חוק יסוד אשר מקנה זכויות שוות לכל אזרחי פקיסטן ללא קשר לדתם. דתות המיעוט העיקריות במדינה הן הינדואיזם, נצרות וסיקיזם, עם מספר קטן של בני דתות אחרות.

דת בפקיסטן - נתונים רשמיים

  אסלאם (96.03%)

  הינדואיזם (1.85%)

  נצרות (1.59%)

  אחמדים (0.22%)

  אחרים (0.07%)

הרוב המוסלמי מחולק לרוב מכריע השייך לזרם האסלאם הסוני, ו-5-20% השייכים לזרם אסלאם שיעי. כמעט כל הפקיסטנים הסונים שייכים לאסכולה החנפית של החוק האסלאמי. רוב הפקיסטנים השיעים שייכים לאסכולה התריסרית של החוק האסלאמי, עם קבוצות מיעוט משמעותיות המאמינות באסמאעיליה.

החוקה של פקיסטן קובעת את האסלאם בתור דת המדינה, ומספקת לכל אזרחיה את הזכות להצהיר, לקיים להפיץ את דתם, בכפוף לחוק, לסדר הציבורי ולמוסר. החוקה קובעת גם כי על כל חוקי המדינה להתאים להוראות האסלאם כפי שנקבעו בקוראן ובסונה. החוקה מגבילה את הזכויות הפוליטיות של פקיסטנים שאינם מוסלמים, ורק מוסלמים רשאים לשמש בתפקידי הנשיא וראש הממשלה. יתר על כן, רק מוסלמים רשאים לשמש כשופטים בבתי המשפט הפדרליים לשריעה, שלהם הסמכות להפיל כל חוק אשר נקבע על ידם כבלתי-אסלאמי. קביעותיהם של בתי משפט אלו יכולים להידחות על ידי בית המשפט העליון של פקיסטן.

 

כ-96% מן האוכלוסייה הבוגרת בפקיסטן מחזיקה בתעודות זהות רשמיות, דבר המקשה על איסוף מידע דמוגרפי מאחוז מסוים, ומידע אודות דתם של אזרחי המדינה משתנה במידה מסוימת מדו"ח לדו"ח, בהתבסס על שיטת המחקר ומאגרי המידע שהיו בשימוש. בנוסף, מאגר המידע הלאומי לרישום אוכלוסין בפקיסטן מקשה על שינוי רישום הדת מאסלאם לכל דת אחרת, שזהו עוד גורם שיכול להטות את המספרים הסופיים. אך במבוסס על מידע ממקורות כמו ספריית הקונגרס, ספר העובדות העולמי של ה-CIA, מחלקת המדינה של ארצות הברית, אוניברסיטת אוקספורד, ואחרים, ניתן לקבל תמונה כוללת. לצורך כך, אוכלוסיית פקיסטן, נכון לשנת 2018, עומדת על כמעט 210 מיליון נפשות.

• אסלאם (95-98.0%)
  • סוני: 80-95%
  • שיעה:5-20%
  • סופי: מיעוט, מספר לא ידוע.
• דתות אחרות
  • הינדואים: 2.12%
  • נוצרים: 1.59%
  • בהאים: 40,000-80-000
  • סיקים: 30,000
  • זורואסטרים/פרסים: 20,000-40,000
  • קלש: 3,000
  • בודהיסטים: 1,500
  • אחמדים: 0.22% (רשמי - לא מדויק) /2-5% בפועל

 

האסלאם היא דת המדינה של פקיסטן, וכ-95-98% מהפקיסטנים הם מוסלמים. בפקיסטן יש את המספר השני הגדול ביותר של מוסלמים בעולם, אחרי אינדונזיה. הרוב הוא סוני (בין 80-90%), עם כ 5-20% שיעים.

יש בפקיסטן מספר בתי ספר להלכה האסלאמית, או Madhab, אשר נקראים באורדו fiqh או "מכתב א-פיקר". כמעט כל המוסלמים הסונים שייכים לאסכולה החנפית של האסלאם, בעוד מספר קטן שייך לאסכולת חנבלי. הרוב המכריע של המוסלמים השיעים שייכים לזרם התריסרי (אתנה א-שריעה), עם מיעוט משמעותי מן הזרם האסמאעילי, אשר מורכב מקהילות ניזארים (אגא חאנים), מוסתעלים, הבוהרה הדאודית, ואחרות. בניגוד למגמות במזרח התיכון וצפון אפריקה, אין הרוב הסוני כופר בהיות השיעים מוסלמים. לעומת זאת, על פי תיקון לחוקת פקיסטן, הקובע שרק סופים, סונים ושיעים הם מוסלמים, נאסר על המיעוט האחמדי לקרוא לעצמם מוסלמים או לבתי תפילתם מסגדים. עם זאת, המיעוט השיעי טוען לאפליה על ידי ממשלת פקיסטן מאז 1948, בטענה כי ניתנת לסונים העדפה בתחומים רבים, ביניהם עסקים, תפקידים ציבוריים, ומערכת הצדק.

סופים

הסופיזם הוא זרם מיסטי באסלאם, הטומן בחובו השפעות פרה-אסלאמיות, המתבטאות במסורות ששונות ממרבית העולם המוסלמי. ביניהן, ההתאגדות סביב מורים רוחניים אשר ממשיכים לפתח את חוקי האל, בניגוד למרבית המוסלמים אשר מאמינים שהחוק נקבע בצורתו הסופית בקוראן. שני מנהיגי דת סופים אשר המקדשים שהועמדו להם בפקיסטן הם מרכזים היסטוריים ודתיים גדולים הם המקדש של עלי חאג'וורי בלאהור (מהמאה ה-11) והמקדש של שבאז קלנדר בסחוואן Sehwan, שבסינד (מהמאה ה-12). התרבות הסופית, בה חברים פקיסטנים מוסלמים רבים, מתרכזת בהתכנסויות קהילתיות במקדשים ופסטיבלים שבהם שירה וריקודים סופיים. האופי הפופולרי והעממי של התרבות הסופית גורר ביקורת מצד פונדמנטליסטים מוסלמים בפקיסטן, הטוענים שהוא אינו משקף באופן מדויק את תורתו ואת מנהגו של הנביא. בוצעו פיגועי טרור רבים נגד המקדשים והפסטיבלים הסופיים, חמישה בשנת 2010 בלבד, בהם נהרגו 64 אנשים.

 

הינדואיזם היא הדת השנייה בגודלה בפקיסטן אחרי האסלאם, עם כ-2% מן האוכלוסייה. ב-2010 הייתה בפקיסטן האוכלוסייה ההינדואית החמישית בגודלה בעולם, ומרכז PEW צופה כי עד 2050 תהיה בפקיסטן האוכלוסייה ההינודואית הרביעית בגודלה בעולם. במפקד האוכלוסין הפקיסטני, ההינדואים מחולקים ל"ג'אטי" (מערכת הקאסטות ה"רגילות") ולקאסטות רשומות (scheduled castes), שהן אלו שבעבר נקראו ה"טמאים", וכיום נקראים הדלית, והן הקאסטון הנמוכות במערך. הינדואים מצויים בכל המחוזות של פקיסטן, אבל הם בעיקר מרוכזים בסינד. על פי מפקד האוכלוסין של שנת 1998, 93% מן ההינדואים חיים בסינד, 5% בפנג'אב, וכמעט 2% בבלוצ'יסטן. הם דוברים מגוון רחב של שפות, ביניהן סינדית, אאר, דהאקטית, גרא, גואריה, גורגולה, ג'נדברה, קבוטרה, קולית, לוארקית, מרווארית, סנסית, ואגהרית וגוג'ראטית.

הריג ודה, הטקסט ההינדואי העתיק ביותר, כפי הנראה חובר במחוז פנג'אב של פקיסטן של ימינו, על גדות נהר האינדוס, בסביבות 1500 לפנה"ס משם, הוא התפשט על פני דרום ו דרום מזרח אסיה, ואט-אט התפתח לכדי הצורות שונות של האמונה הקיימות היום.

 

נוצרים מהווים כ-1.6% מאוכלוסיית פקיסטן. רוב הקהילות הנוצריות נוצרו כתוצאה מהמרת דת בידי מיסיונרים באזור פנג'אב, בעידן הקולוניאליזם הבריטי. הקהילה מפוזרת ברחבי מחוז פנג'אב, בעוד הנוכחות שלה בכל שאר המחוזות מוגבלת בעיקר למרכזים העירוניים. יש קהילה קתולית בקראצ'י, אשר הוקמה על ידי מהגרים מגואה (שהייתה קולוניה פורטוגזית) ומטמיל שהגיעו במסגרת פיתוח התשתיות של קראצ'י על ידי הבריטים במהלך המנהל הקולוניאלי בין מלחמת העולם הראשונה לבין מלחמת העולם השנייה.

קיימים מספר מיסיונים פרוטסטנטיים בפקיסטן, כולל ארגון Day by Day Christian Ministries המבוסס בפיליפינים, אשר מפעיל בית ספר בקראצ'י.

על פי מפקד האוכלוסין בפקיסטן, הקהילה האחמדית מונה 0.22% מהאוכלוסייה; אבל, הקהילה האחמדית בפקיסטן מחרימה את מפקד האוכלוסין מאז 1974, ולפיכך המספרים אינם מדויקים. על פי דוח"ות בינלאומיים אחרים, המספר האמיתי מונה בין 2-5% מכלל האוכלוסייה, כאשר 4% הוא המספר המדווח ביותר.

ב-1974, ממשלת פקיסטן הוסיפה תיקון לחוקת פקיסטן אשר מגדיר מוסלמים על פי סורה 33:40 מהקוראן, המגדירה מוסלמי בתור אדם שמאמין בסופיותו של הנביא מוחמד. האחמדים מאמינים כי מוחמד היה אחרון הנביאים מבשרי החוק, וטוב מביניהם, אך הם מאמינים בנוסף כי מירזא ע'ולאם אחמד הוא המשיח של מוסלמים. כתוצאה מכך, האחמדים הוכרזו כלא-מוסלמים על ידי טריבונל פרלמנטרי, ונאסר עליהם להזדהות ככאלה, או לקרוא לבתי תפילתם מסגדים. מאז, האחמדים גם חווים רדיפה ואפליה בפקיסטן.

האמונה הבהאית בפקיסטן התעוררה בפקיסטן עוד קודם לעצמאותה, כשהיא הייתה עדיין תחת שלטון קולוניאלי בריטי. השורשים של הדת באזור מצויים בימים הראשונים של דת הבאביזם בשנת 1844, עם השייח סעיד הינדי ממולטאן. במהלך חייו של מייסד הדת, בהאא אללה, הוא עודד את חסידיו לעבור לאזור שהוא היום פקיסטן.

לבהאים בפקיסטן יש את הזכות לערוך מפגשים פומביים, להקים מרכזים אקדמיים, ללמד את אמונתם, וכן לבחור במנהלי המועצות שלהם. עם זאת, הממשלה אוסרת על הבהאים, כמו על כל אזרח אחר, לנסוע לישראל לשם עלייה לרגל. מספר הבהאים בפקיסטן נאמד על מספר שבין 0.4-0.8%.

 

במאה ה-15 נולדה התנועה הרפורמיסטית הסיקית במחוז פנג'אב של פקיסטן, שהוא גם מקורם של מייסד הסיקיזם ושל רוב חסידי הדת. מספר הסיקים בפקיסטן הוא יחסית קטן, אך עדיין יש במדינה קהילה סיקית, שמספריה המדויקים אינם ידועים, אך נאמדים בסדר גודל של כ-20,000 (0.2% מן האוכלוסייה). בשנים האחרונות, מספרם גדל בשל מהגרים סיקים רבים מאפגניסטן השכנה. המקדש של גורו נאנאק דב ממוקם בננקאנה סאהיב ליד העיר לאהור, לשם סיקים רבים מרחבי העולם עולים לרגל כדי לבקר במקדש זה ובמקדשים אחרים.

 

יש בין 4,000-20,000 אזרחים פקיסטנים שהם חברי הדת הזורואסטרית. עם הימלטותם של זורואסטרים רבים מאיראן רבתי לתוך תת-היבשת ההודית בין העת העתיקה לימי הביניים, קמו שם קהילות רבות, אשר צאצאן נקראים "פרסים". מן המאה ה-15 ואילך, החלו הפרסים להתיישב לאורך החוף של סינד, והקימו קהילות משגשגות וחברות מסחריות. הקהילה הבולטת ביותר של פרסים בפקיסטן נמצאת בעיר קראצ'י, וגם בלאהור יש קהילה פעילה. בעת חלוקת הודו וקבלת עצמאותה של פקיסטן, פרסים רבים היגרו למדינות אחרות, אך אלה שנשארו נטמעו לתוך החיים הציבוריים של פקיסטן כבעלי מקצוע, אנשי עסקים, עיתונאים ודיפלומטים. האב המייסד של פקיסטן, מוחמד עלי ג'ינה, נישא לראטי באי, בת לקהילה הפרסית לפני שהמירה דתה לאסלאם.

 

זוהי הדת הפגאנית של בני הקלש, עם החי באזור מרוחק של צ'יטראל. מספרם נע סביב 3,000 נפשות, השוכנות בעיקר בשלושה עמקים מרוחקים במחוז צ'יטראל: בומבורט, רומבור, וביריר. הדת שלהם ייחודית, אך יש בה מן המשותף עם הדתות הפגאניות של יוון, מקדוניה, הדת הוודית, ודתות קדם-זורואסטריות.

 

ג'ייניזם התקיים במחוזות וינדהוקaustria. kgm, פנג'אב, בלוצ'יסטן וח'ייבר פח'טונח'ווה, לפני החלוקה ב-1947, ובמהלך מספר שנים לאחריה. אין ראיות שחיים ג'יינים בפקיסטן היום, אף על פי שישנן טענות שעוד קיים מספר קטן של בני הדת בסינד ובפנג'אב. מספר מקדשים ג'ייניים נטושים נמצאו בחלקים שונים של פקיסטן. המקדש הג'ייני בגורי שבתארפקאר היה מרכז גדול לעלייה לרגל עבור הג'יינים בימי עבר.

 

לבודהיזם היסטוריה עתיקה בפקיסטן, אך הקהילה הנוכחית היא קטנה, ומונה לפחות 1500 נפשות. קיימות סטופות עתיקות בכל רחבי המדינה ובעיקר לאורך נהר האינדוס. אימפריות בודהיסטיות רבות וערים-מדינות התקיימו במקום, בעיקר בגנדהארה, אבל גם במקומות אחרים כמו תכסילא, פנג'אב, וסינד.

על פי הערכות שונות, היו כ-1,500 יהודים בפקיסטן בזמן עצמאותה ב-14 באוגוסט 1947, מרביתם בקראצ'י, ומיעוטם בפשאוור. כמעט כולם עלו לישראל אחרי 1948, לפחות חלקם באילוץ, בשל התנכלות. יש כמה בתי כנסת נטושים בשתי הערים; בקראצ'י, בית כנסת נטוש אחד נהרס לטובת בניית קניון. אחד בפשוואר עדיין קיים, אך הבניין אינו משמש לכל מטרה דתית. יש קהילה יהודית קטנה של יהודים שמקורם בפקיסטן ברמלה.

סיפור שהכה גלים בפקיסטן ובתקשורת הבינלאומית בין השנים 2014–2017 הוא המקרה של פייסל חאלד (אשר אימץ את השם פישל בן חאלד) מקראצ'י, שטען שהוא היהודי היחיד בפקיסטן. הוא טען כי אמו יהודיה, ולכן הוא יהודי. אך משום שאביו מוסלמי, הרשויות סירבו לבקשתו להירשם במרשם האוכלוסין כיהודי. אחיו הכחישו את טענותיו, קראו לו "בלתי שפוי", וטענו שהוא מכפיש את שם אמו, ושהוא בודה את הסיפור כדי לקבל מקלט במדינה זרה. אך חאלד לא ויתר על מאבקו, למרות התנכלויות חמורות מסביבתו. הוא פעל כדי לשמר בית קברות יהודי בקראצ'י, והפך לפעיל למען זכויותיהם של מיעוטים דתיים בפקיסטן. בשנת 2015, הוא הוכה על ידי המון ברחוב, ואף הואשם על ידי רשויות החוק שהוא מרגל עבור ישראל, ארצות הברית או הודו. במהלך שלוש שנים, הוא המשיך את מאבקו המשפטי מול הממשלה לרישום כיהודי, ובקשתו התמלאה ב-2017. על פי הסיפור של חאלד, אמו הייתה יהודייה בסתר, והייתה מדליקה נרות שבת ואופה חלות. אמו נפטרה 20 שנה קודם ולא יכלה לאמת או להפריך טענותיו, אך בשל הרדיפה של יהודים עם הקמת המדינה האסלאמית, יש הסבורים שייתכן ועד היום יש כמה מאות יהודים-בסתר בקראצ'י.

ישנם בפקיסטן אנשים אשר אינם בעלי כל אמונה דתית (כגון אתאיסטים ואגנוסטים), אך מספרם אינו ידוע. הם בעיקר קיימים באזורים עירוניים אמידים. על פי מפקד האוכלוסין של 1998, מספר האנשים שלא הצהירו על דת כלשהי עמד על 0.5% מהאוכלוסייה, אבל קיים בפקיסטן לחץ חברתי גדול נגד הכחשת דת, ולכן המספר אינו משמעותי כשלעצמו. על פי מחקר גאלופ משנת 2012, 1% מהאוכלוסייה בפקיסטן אינה משויכת לכל דת.

בספטמבר 2010 קמה קבוצת פייסבוק בשם איחוד האתאיסטים והאגנוסטים של פקיסטן (AAAP). באוגוסט 2011, הם השיקו אתר רשמי, www.aaapakistan.org אשר זכה ליותר מ-17,000 צפיות בתוך 48 שעות לאחר השקתו, מ-95 מדינות. AAAP מבקשת להוסיף לטופס הדרכונים בפקיסטן תיבת "בלתי-תאיסט" (לא בעל אמונה דתית) כדי להקל על פקיסטנים לשנות את רישום הדת שלהם באופן חוקי, אם ירצו בכך.