גונתר בורשטיין: קצין בצבא האוסטרו-הונגרי

ראשית חייו

גינתר אדולף בורשטיין (Günther Adolf Burstyn) נולד בבאד אסוזה, שטיירמרק, האימפריה האוסטרו-הונגרית, אולם במהלך חייו שינה את שמו לגונתר (Gunther). בורשטיין נולד לחיים מפקח על מערכת הרכבות המקומית, ויוליה שעסקה בעיתונות (מבית הופמן). אביו בא ממשפחה יהודית מלבוב, אבל התנצר כקתולי יחד עם בת זוגו ושינה את שמו לאדולף..

שירות צבאי

השכלה

בורשטיין למד בגימנסיה ובסיום לימודיו עבר לבית ספר טכני לצוערים של הצבא האוסטרו-הונגרי אותו סיים ב-1899, ולאחריו שירת בחטיבת הרכבות והטלגרף ליד וינה. ב-1900 הועלה לדרגת לויטננט ושנתיים לאחר מכן הועבר לחיל הים וקיבל פיקוד על מבצר בפולה. בעת שירותו התנסה בשייט בסירת טורפדו, התנסות שנתנה לו השראה לתכנן כלי-רכב יבשתי דומה: רכב מהיר, ממוגן, ובעל כושר לשאת תותח.

המצאת הטנק

ב-1904 בורשטיין חזר ללמוד בפוליטכניון בווינה, ולאחר לימודיו הועלה לדרגת אובר-לויטננט ושירת במטה הכללי. בביקור בתערוכת המכוניות הראשונה בווינה ב-1905, בורשטיין התרשם ממכונית משוריינת של חברת דיימלר האוסטרית. בהשראתו ובהשראת סירת הטורפדו, החל לעצב רכב משוריין שנע באמצעות זחלים.

בשנת 1911, בעודו משרת כהאופטמן (סרן), בורשטיין ייצר ורשם פטנט על העיצוב הראשון של רכב לחימה חוצה-ארץ עם צריח אקדח מסתובב: הטנק. עיצוב זה נעשה על בסיס טרקטור חקלאי אמריקאי. הוא כינה את הטנק שלו Motorgeschütz (בתרגום חופשי: "אקדח מנועי"). תכנון הטיוטה שלו, מתקדם יותר מכמה מתכנוני הטנקים של מלחמת העולם הראשונה, נדחה הן על ידי אוסטריה-הונגריה והן על ידי האימפריה הגרמנית ואף פעם לא הופק אב-טיפוס. מאוחר יותר הוא ביקש לרשום פטנט על העיצוב שלו, אך נאמר לו שהוא עלול להפר את הפטנטים הקיימים, ולכן הוא ביטל את כל התוכניות לעשות זאת.

הרכב שתכנן היה באורך 3.5 מטר, רוחבו 1.9 מטר וגובהו 1.9 מטר. הטנק היה חמוש בתותח קל מהיר (בקוטר 30–40 מ"מ) ובעל מהירות של 29 קמ"ש בדרכים סלולות ומהירות של 8 קמ"ש בתנאי שטח. הרכב היה מונע משאית. ניתן היה להרים ולהוריד את ארבעת גלגלי העזר; החלק האחורי יוכל לסייע במתיחה בעוד שהזוג הקדמי יכול לשמש להיגוי. הרכב נחזה כמשמש לתקיפת קני התותחים של האויב ותומך בהתקפות חי"ר, כמו גם לתקיפת עמדות ארטילריה של האויב.

מלחמת העולם הראשונה

בפרוץ המלחמה שירת בגליציה וניהל שם את מערך הרכבות בהצלחה, ועוטר בארבעה עיטורים שונים של הקייזר. את המלחמה סיים בדרגת מיור, ועם התמוטטות הקיסרות עבר לשרת בצבא הרפובליקה האוסטרית. בשנת 1921 הועלה לדרגת אוברסט-לויטננט (סגן אלוף), שירת במוזיאון ההיסטורי של הצבא ואחר כך הועבר למשרד הביטחון. ב-1934 פרש בשל מחלת עיניים.

לאחר פרישתו

בורשטיין עבר לקורנויבורג שעל יד וינה המשיך את תכנון טנקי המערכה גם לאחר סיום שירותו. הוא עסק בשיפור הצריח של הטנק ושיפור התותח שלו, וקידם את הטקטיקה של לוחמת השריון, ופרסם עבודות מחקר הרלוונטיות עד היום. פרסומיו זכו להערכה רבה בעיקר בקרב מפקדי השריון הגרמנים, ביניהם היינץ גודריאן.

בתחילת מלחמת העולם השנייה תמך בורשטיין במפלגה הנאצית, ועל אף שנחשב יהודי לפי חוקי נירנברג, הוענק לו תואר של ארי לשם כבוד. ב-31 במרץ 1941 הצליח בורשטיין להציג באופן אישי את חידושי הטנקים שלו בפני אדולף היטלר. על רעיונותיו וייעוצו הוענק לבורשטיין צלב ההצטיינות במלחמה דרגות ראשונה ושנייה עם חרבות.

לקראת סוף המלחמה באפריל 1945, כשאשתו גוססת וכושר ראייתו הלך והתדרדר, בורשטיין התאבד בקורנויבורג, אוסטריה תחתית, בטרם נפלה בידי הצבא האדום.

ב-1910 התחתן עם גבריאלה וואגנר ונולדו להם שני ילדים, אחד מהם נפל בקרבות החזית המזרחית.

• היסטוריה של הטנקים

• אלי ריכנטל, גנרלים יהודים בצבא האוסטרו-הונגרי וגורלם בימי הנאצים, תל אביב: הוצאת ספרים דקל, 2016, פרק 13: אוברסט-לויטננט גונתר בורשטיין.

  מדיה וקבצים בנושא גונתר בורשטיין בוויקישיתוף

• http://www.doppeladler.com/kuk/burstyn.htm . ביוגרפיה (בגרמנית)