אדריין בותיה

בותיה נולד בטראסון-לאווילדיו (צר')‏ שבדרום-מערב צרפת ולמד בבית הספר הטכני של חיל האוויר הצרפתי.

פעילותו בתקופת השואה

בנובמבר 1942, בהיותו בן 20, נאלץ בותיה לפרוש מהלימודים ונצטווה להתגייס לעבודות כפייה בגרמניה (צר'). הוא סירב להתייצב ונאלץ לרדת למחתרת. הוא הצטרף לתנועת ההתנגדות הצרפתית והודות לאימוניו הצבאיים יכול היה להצטרף לכוחות הלוחמים ולהילחם ביעילות.

ב-1944 שהה בותיה בכפרם של הוריו, שבנייק (Chavagnac) שבמחוז דורדון, כפר שהיה מעוז של המתנגדים למשטר וישי ולגרמניה הנאצית. הוא היה שותף בהצלת מספר יהודים, בהם שני יהודים שנמלטו מבלגיה לצרפת וביקשו מסתור מפני הגרמנים.

במרץ 1944 תקפה תנועת ההתנגדות הצרפתית כלי רכב גרמנים באזור הכפר והרגה עשרה גרמנים. בתגובה שרפו הגרמנים מספר בתים על יושביהם וסרקו את האזור בחיפוש אחר חברי מחתרת. שני היהודים הבלגים נמלטו אל היער הסמוך. כששמע על כך רץ בותיה ליער בעקבותיהם, חיפש אותם, וכשמצא אותם השיבם לכפר ולביתו, למרות שהאזור, והוא עצמו בפרט, היו תחת אש גרמנית. עקב החשש לשלומם נאלץ להסתירם לאחר זמן מה בביתו של ז'ורז' ז'נגואן (Georges Guingouin), פעיל המחתרת באזור לימוזן - Maquis du Limousin (צר').

אחרי המלחמה הוענקו לבותיה מדליית ההתנגדות (אנ'), אות לגיון הכבוד הצרפתי ואותות הוקרה רבים נוספים.

בשנת 1995 הוכר בותייה על ידי יד ושם בתור חסיד אומות העולם.

נפטר ב-24 בדצמבר 2019.

• על אדריין בותייה, באתר יד ושם (באנגלית)

  ערך זה הוא קצרמר בנושא השואה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.