מלאך: יצור על-טבעי דתי

ערך זה עוסק ביצור על-טבעי דתי. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו מלאך (פירושונים).

בדרך כלל מתואר המלאך כיצור שמימי רוחני הנשלח לבצע משימה אלוהית או כמעביר את דבר האל לבני האדם (בדומה לנביא האנושי).

בתרבות הפופולרית, שהושפעה מהאיקונוגרפיה הנוצרית מתוארים המלאכים כישויות יפות דמויות אדם, עם כנפי ברבור לבנות על גבם והילה מעל ראשם.

בעברית מקראית, בדומה לשפות שמיות נוספות (כמו ערבית ואמהרית) משמעות המילה מלאך היא שליח (מהשורש הנדיר ל-א-כ) והיא משמשת לתיאור שליח שנשלח על ידי אדם או על ידי האל. ישנן כמה עשרות דוגמאות לכל אחת מן ההופעות הללו. בלשון חכמים, הצטמצמה משמעות המילה מלאך למובן של שליח של האל.

בסיפורי המקרא מובאות התגלויות רבות של מלאכים לבני אדם, ובהן שלושת המלאכים ששולח אלוהים אל אברהם אבינו; המלאכים המודיעים ללוט כי עליו לעזוב את סדום; המלאך שבא לבשר למנוח על הולדת בנו שמשון; המלאך שנשלח אל גדעון בן יואש, כדי לשכנעו כי עליו להנהיג את ישראל במלחמה במדיין; ועוד. המלאכים מופיעים בדרך כלל בדמות אנשים, ויש בכוחם להיות בלתי נראים כדוגמת המלאך שחסם את אתונו של בלעם. למלאכים בדרך כלל אין שמות פרטיים, ובשני סיפורים המלאך דוחה את הבקשה לומר את שמו, אך בספר דניאל מוזכרים שני מלאכים בשמותיהם: מיכאל וגבריאל.

בחלק מהמקרים, יוצרת התגלות המלאך פחד אצל האדם הפוגש בו ומזהה אותו כמלאך, עד כדי חשש לחייו, שכן המלאך הוא סוג של ישות על טבעית השייכת ל"פמליה של מעלה".

בחזיונות המרכבה של הנביאים ישעיהו ויחזקאל מתוארים מלאכים בעלי כנפיים הסובבים את המרכבה האלוהית ונקראים כרובים ושרפים.

בנוסף למיכאל וגבריאל, מוזכרים במסורת היהודית מלאכים נוספים בעלי שמות דומים. בספרות חז"ל מוזכרים המלאכים אוריאל, סמאל ורפאל. המלאך מטטרון מוזכר בכמה מקומות בתור מלאך חשוב. על פי הקבלה אין להגות את שמות המלאכים, ויש להזכיר רק את תחילת שמם או לחלופין רק להרהר אותו במחשבה.

באגדה מצוי הביטוי לצבא מלאכי ה' - "פמליה של מעלה" מול "פמליה של מטה" שהם ישראל, ומסופר רבות על מלאכי השרת שאומרים שירה לפני האל. במדרשים ובתלמוד מוזכרים מלאכים בהקשרים רבים נוספים.

לפי הרמב"ם, המלאך המופיע בתנ"ך ובספרות חז"ל הוא לעיתים ישות שכלית רוחנית נבדלת מחומר, הזהה לשכל נבדל במטאפיזיקה האריסטוטלית, אך לעיתים הכוונה להאנשה של כוח מכוחות הטבע. כמו כן, לדעת הרמב"ם נבואות הנביאים נמסרות להם על ידי מלאך, אולם יש מבארים שכוונתו שכוח הדמיון מעורב בקבלת הנבואה, וזאת בשונה ממשה רבנו שקיבל את דבר ה' באופן בהיר וישיר, ללא התערבות כוח הדמיון.

מלאכים בקבלה

המלאכים על פי הקבלה הם מציאויות רוחניות, המוגדרות בעיקר על פי תכונה מסוימת, ועל פי התכונות והאופי המיוחדות לה. הם הוויות הפועולות בעולמות היצירה והבריאה כפי שבני האדם פועלים בעולם העשייה.

המלאכים הם בעלי הכרה עצמית, הכרה של הסביבה ויכולת לייצור ולעשות דברים בתוך מסגרת העולם שהם מצויים בו, ושלכל אחד מהם תפקיד של שליחות מתמדת מטעם הקדוש ברוך הוא בהיותו מקשר בין עולם העשייה לבין עולמות עליונים יותר (ולעיתים תחתונים יותר), ומעביר את החִיוּת באופן דו צדדי ביניהם. מצד אחד, כל מצווה שאדם עושה היא פעולה רוחנית-קדושתית שיוצרת מלאך שהוא מעין שליח של האדם לעבר העולמות העליונים, בהם מקבלת המצווה וכוונתה משמעות וממשות, שהיא המלאך. ומצד שני, יש מלאכים הנשלחים כלפי מטה והמתגלים בצורה כזו שקשורה בעקיפין למהותם. לפעמים המלאך מתגלה בעקיפין באופן בו אנשים קדושים במיוחד כמו נביא או כל אדם במצב של הארה גבוהה יכולים לחוות את מציאות המלאך באופן רוחני, ולפעמים המלאך מתגלה באופן ישיר ולובש צורה שקיימת ממש בעולם שלנו כמו דמות אדם, להבה או צורה טבעית אחרת.

בניגוד לבני אדם, מלאכים מוגדרים כ"עומדים", כלומר - לא משתנים, והם מייצגים באופן קבוע מהות רגשית או שכלית אחת וחד-ממדית, שמגדירה את המלאך, ואיננה מורכבת ממערך שלם של הוויות כמו האדם.

חלק מן המלאכים הם עתיקים וקיימים מאז ומעולם, בעוד חלקם מלאכים שנוצרים כתוצאה מהמעשים והחוויות של יצורי העולמות.

בעולם היצירה, המלאכים מחולקים לקבוצות שכל אחת מהן נקראת "מחנה של מלאכים", וכולל בתוכו פרטים רבים שקשורים לרגש מסוים של המחנה - לדוגמה, מחנה של אהבה, שכולל בתוכו מלאכים שונים שכל אחד מהם מייצג גוון אחר של אהבה, או מחנה של יראה, בו כל אחד מהמלאכים הוא גוון אחר של יראה.

בעולם הבריאה הגבוה יותר, קיימים מלאכים הנקראים "שְׂרַפִים" בגלל היותם קרובים יותר לאלוקות וכמיהתם להתקרב ולהשרף בה. השרפים הם התגלמויות של דרגות של השכל העליון, כשכל אחד מהם הוא צד מסוים של הוויה שכלית בדרגה וצורה מסוימת.

בעולמות הרע או הקליפה, הקיימים מתחת לעולם שלנו, קיימים מלאכים מסוג אחר: מלאכי חבלה, שבניגוד למלאכי העולמות העליונים, מייצגים רגשות ודחפים של של הטמא והרע ולא של הקדושה, ולכן הם נוצרים ממעשים, מחשבות ורצונות של רע ולא ממעשים של טוב, ומובילים את השפע מהאדם לעולמות הטומאה.

מלאכי החבלה מפתים לעשות רע מתוך עולמות הרע בהם הם נמצאים, ופועלים על האדם בצורות חומריות ורוחניות, ומשמשים גם להענשה של החוטא על חטאיו על ידי ייסורים, כאבים ומשברים חומריים ורוחניים. בניגוד למלאכים של הקדושה, מלאכי החבלה הם טפילים של העולם הזה - וחיים מכח הבחירות הרעות שנעשות בו, בהיעדר יכולת להאחז ברע שבו, הם יעלמו ואינם חלק מתמונת העולם האידיאלית.

כשאדם עושה מצווה או עבירה ויוצר על ידה מלאך, הוא נצמד אליו והופך להיות חלק מההוויה הסובבת אותו. במהלך חייו של האדם ההשפעות הטובות או הרעות שלהם עקיפות באופן מסוים, אבל עם פטירתו אותם מלאכי החבלה מקיפים אותו ללא חציצה - ובעצם היותם מענישים אותו באופן ישיר מתוך הרע שהוא יצר בעצמו, וזוהי הירידה לגיהנום. לאחר שהם חדלים להתקיים בהיעדר חיות להאחז בה ולאחר שחוה את כל הכאב ברע שיצר, הנפש שלו מתנקה ויכולה להגיע למקומם של המלאכים שיצרה במעשיה הטובים ולהתענג בטוב שעשתה - וזוהי העלייה לגן עדן.

על פי הקבלה ישנם רבבות אלפי מלאכים, המוזכרים בשמות רבים נוספים ושאמונים על דברים שונים.

ספר הזוהר מבחין בין מלאכי שרת למלאכי חבלה, בין מלאכי חסד למלאכי דין ובין מלאכים בעלי אופי זכרי (משפיעים ומנהיגים) למלאכים בעלי אופי נקבי (מושפעים ומונהגים).

מלאכים בהלכה

יש הלכות ומנהגים רבים שקשורים למלאכים ביהדות.

חכמים תקנו את תפילת התכבדו מכובדים שתקנו לומר לפני הכניסה לבית הכסא מכיוון שהמלאכים המלווים את האדם לא יכולים להיכנס לשם.

נהגו לא לומר את הקטעים בסליחות בשפה הארמית בהיעדר מניין מכיוון שהמלאכים לא מבינים ארמית.

כמו כן, קיימים תפילות ופיוטים רבים שפונים או מתייחסים למלאכים, כמו שלום עליכם ומכניסי רחמים.

בתרבות הפופולרית, המושפעת בעיקר מהאיקונוגרפיה הנוצרית אך גם מהמיתולוגיה היוונית, המלאכים מתוארים כיצורים דמויי אדם יפים (לרוב בהירי-עור עם שיער בלונדיני) בעלי הילה וכנפי ברבור בעלות נוצות לבנות צחורות. הם בדרך כלל לבושים בשמלה או טוגה לבנה. המלאכים "גרים" בגן עדן, משרתים את אלוהים ומנעימים את זמנו ואת זמנם בשירה מלאכית ונגינה בנבל או בלירה. בנוסף למלאכים האלו קיימים עוד שני תת-סוגים:

1. המלאך הלוחם – ה-Archangel – שחמוש בחרב ארוכה או בחרב דו-ידנית ועוטה שריון חזה נוצץ כמו זה של ההופליט היווני. המלאך הלוחם מייצג את צבאות השמיים ומתואר נלחם בכוחות הרשע, בשדים ובצבאות השטן.
2. מלאך תינוק שדומה לקופידון ומסמל אהבה, טוהר ותום.

• מלאך המוות

• הרב ראובן מרגליות, מלאכי עליון, מוסד הרב קוק, שמות המלאכים לפי סדר א”ב, ודברי רבותינו חכמי התלמוד עליהם, תפקידיהם והופעותיהם.
• יוסף דן, תולדות תורת הסוד העברית: העת העתיקה, מרכז זלמן שזר, תשס"ט, פרק חמישי: מלאכים בספרות האפוקליפטית, במגילות הגנוזות ובנצרות הקדומה.
• רחל אליאור, מקדש ומרכבה, כוהנים ומלאכים, היכל והיכלות במיסטיקה היהודית הקדומה, ירושלים: הוצאת מאגנס תשס"ג.
• אלכסנדר רופא, מלאכים במקרא: האמונה במלאכים בישראל לאור מסורות מקראיות, ירושלים: הוצאת כרמל, 2012.
• משה אידל, עולם המלאכים: בין התגלות להתעלות, ידיעות ספרים, 2008. גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר"
• יאיר זקוביץ, הספר הקטן על טבע המלאכים, כנרת זמורה-ביתן דביר, 2010.

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: מלאך
ערך מילוני בוויקימילון: מלאך חבלה
ערך מילוני בוויקימילון: בן עליון
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מלאכים

• מלאך, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ספר שמות המלאכים
• ANGELOLOGY, באתר JewishEncyclopedia
• רבי חסדאי קרשקש, ביטול עיקרי דת הנוצרים דעת
• הרמב"ם, מורה נבוכים מהדורת שוורץ חלק ב, פרק ו (דרך ארכיון האינטרנט)
• מאיר בר-אילן, שמות של מלאכים, א' דמסקי, י' רייף וי' תבורי (עורכים), ואלה שמות: מחקרים באוצר השמות היהודיים, רמת-גן תשנ"ז, עמ' לג-מח (אתר אוניברסיטת בר אילן)
• גבי ברזילי, מלאכים בבריאת העולם - בין פרשנות לפולמוס
• רחל אליאור, תורת המלאכים בספרות ההיכלות, אתר האוניברסיטה העברית בירושלים
•   מלאכים, דף שער בספרייה הלאומית