אבי אחמד: פוליטיקאי אתיופי

אבי משמש גם כיו"ר מפלגת השלטון וכחבר הפרלמנט. עם כניסתו לתפקידו החל אבי ברפורמות פוליטיות, מדיניות וכלכליות, שהבולטת שבהן היא חתימה על הסכם שלום היסטורי עם אריתריאה ושחרור אסירים פוליטיים. בשנת 2019 נבחר על ידי המגזין TIME לאחד מ-100 האנשים המשפיעים בעולם. זוכה פרס נובל לשלום לשנת 2019.

אבי אחמד
አቢይ አሕመድ ዓሊ

לידה	15 באוגוסט 1976 (בן 47) Beshasha, אתיופיה
שם לידה	Abiy Ahmed Ali
מדינה	אתיופיה אתיופיה
השכלה	אוניברסיטת אדיס אבבה
מפלגה	מפלגת השגשוג
בן או בת זוג	Zinash Tayachew
pmo.gov.et/pm/
ראש־הממשלה ה־15 של אתיופיה 2 באפריל 2018 – מכהן (6 שנים) → היילמריאם דסלן
פרסים והוקרה
פרס נובל לשלום (2019) טיים 100 (2022) מסדר אבן סעוד מסדר זאיד

באוקטובר 2021 הושבע אבי אחמד רשמית לכהונה שנייה לתקופה בת 5 שנים.

אבי נולד וגדל בעיירה בשאשה, מערבית לבירת אתיופיה, אדיס אבבה, לאב מוסלמי ולאם נוצרייה אורתודוקסית, שניהם מבני האורומו הוא עצמו פרוטסטנטי פנטקוסטלי. הוא הבן השלושה עשר של אביו והשלישי של אמו, אחת מארבע נשותיו של אביו. את לימודי התיכון עשה בעיר הסמוכה אגארו. סיים תואר ראשון בהנדסת מחשבים בקולג' באדיס-אבבה (2001), ותואר שני בהצטיינות בלימודי מנהיגות מעצבת בבית הספר למנהל עסקים של אוניברסיטת גריניץ' בלונדון בשיתוף המוסד למנהיגות בינלאומית באדיס אבבה (2005). הוא בעל תואר שני נוסף במינהל עסקים מקולג' לידסטאר באדיס אבבה בשיתוף אוניברסיטת אשלנד (2013). אבי השלים את עבודת הדוקטורט שלו בשנת 2017 באוניברסיטת אדיס אבבה. נושא המחקר שלו היה "הון חברתי ותפקידו בפתרון סכסוכים באתיופיה". מאמר שכתב בנושא זה התפרסם בגיליון מיוחד של כתב העת "קרן אפריקה" שעסק במאבק באלימות של קיצוניים.

את שירותו הצבאי החל בשנת 1991, כנער שהצטרף לפעולות המחתרת כנגד השלטון הרודני של מנגסתו, שהודח באותה שנה מתפקידו. מאוחר יותר, בשנת 1993, התגייס לצבא האתיופי, בו שירת 17 שנה בתפקידי מודיעין ותקשורת. בשירותו הצבאי הוא השתתף במלחמת אתיופיה-אריתריאה ובכוח שמירת השלום של האו"ם ברואנדה. לאחר מכן הוא שימש בתפקידים בכירים יותר כאחראי על השכנת שלום בסכסוכים דתיים באזור הולדתו וכראש הסוכנות לאבטחת מידע ברשת. בשנת 2006 הוא הקים הסוכנות לביטחון סייבר באתיופיה. אבי סיים את שירותו הצבאי בשנת 2010 בדרגת לוטננט קולונל.

פעילותו הפוליטית של אבי החלה בהצטרפותו בשנת 2010 למפלגת ה-OPDO (ארגון האורומו העממי דמוקרטי), סיעה בתוך מפלגת השלטון באתיופיה משנת 1991 שהייתה תחת דומיננטיות של המיעוט התיגרי. במהרה נהיה חבר בוועדה המרכזית של המפלגה ובאותה שנה אף נבחר לפרלמנט האתיופי. במסגרת תפקידו הוא היה שותף לייסוד ה"פורום הדתי לשלום" שפעל לקידום פתרונות בדרכי שלום של סכסוכים בין נוצרים למוסלמים באזור הבחירה שלו – אגארו. אבי נבחר לכהונה נוספת בפרלמנט בשנת 2015. בכהונתו השנייה הוא התבלט במאבקו כנגד השתלטות אלימה על קרקעות בייחוד בסביבות אדיס-אבבה, שגבתה קרבנות בחיי אדם. בפעילות זו הוא זכה לחשיפה ציבורית רבה שסייעה בהתבססות הקריירה הפוליטית שלו.

באוקטובר 2015 התמנה אבי לתפקיד שר המדע והטכנולוגיה, אולם הוא עזב את משרתו לאחר שנה אחת. מאוקטובר 2016 הוא שימש בתור סגן הנשיא של מחוז אורומיה, המחוז המאוכלס ביותר באתיופיה וניהל את המשרד לתכנון ופיתוח עירוני של המחוז, כל זאת תוך כדי המשך כהונתו בפרלמנט. במהלך כהונתו במחוז הוביל רפורמה כלכלית שכללה שינוי במדיניות הקרקע, ההשקעות ובתעסוקת צעירים. במסגרת תפקידו גם פעל ליישוב מחדש של מיליון מבני האורומו שעזבו בשנת 2017 את אזור סומלי בעקבות המהומות שהתחוללו בשל סכסוך גבולות. באוקטובר 2017 התמנה אבי לתפקיד מזכיר מפלגת ה-OPDO. הוא הוביל לברית מחודשת בין קבוצות האורומו והאמהרה המהוות יחדיו כשני שלישים מאוכלוסיית אתיופיה.

לאחר שלוש שנים של מחאה פוליטית, הודיע היילמריאם דסלן, ראש ממשלת אתיופיה על פרישתו מהתפקיד וכיוצא בכך גם על פרישתו מתפקיד יו"ר קואליציית ארבע מפלגות (על בסיס אתני) השלטון, ה-EPRDF (החזית העממית הדמוקרטית המהפכנית האתיופית), החולקות ביניהן את השלטון באתיופיה. החוק הבלתי כתוב של הפוליטיקה האתיופית קובע שראש הקואליציה של מפלגות אלו הוא גם ראש הממשלה. ועל כן עפארים סומאלים ואחרים למעשה לא יכלו לכהן במישרה זו.

אבי נבחר בפברואר 2018 כמועמד מפלגתו לראשות הקואליציה (וכראש הממשלה), אולם בשל העובדה שבגוף הבוחר היו 45 נציגים של כל אחת מארבע המפלגות המרוץ נראה פתוח. הצעד שהכריע את הכף ותרם לבחירתו במרץ 2018 היה פרישתו ברגע האחרון של מתחרהו הבולט, דמקה מקונן (מאמהרה), שהתפרש כתמיכה באבי. בבחירות הפנימיות השיג אבי ניצחון חד-משמעי כשהוא מקבל 108 קולות לעומת 58 קולות שקיבל שיפרוו שיגוטה (עמי הדרום) שהגיע למקום השני, ודברה-ציון גברה-מיכאל (תיגראי) שהגיע למקום השלישי עם 2 קולות בלבד. כתוצאה מכך, בתחילת אפריל 2018 נבחר אבי על ידי הפרלמנט לראשות ממשלת אתיופיה.

מדיניות פנים, רפורמה בחוקה ומדיניות כלכלית

עם כניסתו לתפקיד הודיעה ממשלת אבי על שחרור 7,600 אסירים פוליטיים ועל קידום החופש הפוליטי באתיופיה. זמן קצר לאחר מכן, בחודש יוני, אישר הפרלמנט ביטול מידי של חוקי מצב החירום במדינה. באותו חודש הודיע אבי על הקמת ועדה שתבחן את מודל הבחירות המחוזיות והמקומיות המביא לשליטה של קבוצות אתניות על אזורים וערים ומנציח את השסעים האתניים בין הקבוצות.^{[דרוש מקור]} בממשלה שהקים היה יצוג לקבוצות אתניות ודתיות שונות, יצוג שווה לנשים וגברים ולראשונה באתיופיה גם מונו נשים לתפקידים בכירים, כגון נשיאת המדינה, שרת ההגנה, ונשיאת בית המשפט העליון.

אבי תיווך במשא ומתו המוצלח לאיחוד הפלגים של הכנסייה האורתודוקסית האתיופית, שהתפצלה בשנות ה-90 של המאה ה-20 לשני סינודים – "סינוד בגלות", שבראשו עמד ראש הכנסייה האתיופית הקודם אבונא מרקוריוס, וסינוד באתיופיה בראשות הפטריארך אבונא פאולוס. תומכיו של מרקוריוס, שהתיישב בסופו של דבר בארצות הברית, טענו שהוא הודח בידי ההחזית העממית הדמוקרטית המהפכנית האתיופית ואילו מתנגדיו טענו שהוא התפטר. אבי סייע בגישור בין הצדדים, שהכריזו רשמית על הסכם פיוס הכולל חלוקת סמכויות בין מרקוריוס וממשיך דרכו של פאולוס, אבונא מתיאס. הוא נכח בטקס החתימה על ההסכם בוושינגטון ביולי 2018. לאחר מותו של מרקוריוס ב-2022, התפקיד ממולא בידי מתיאס עם מלוא הסמכויות.

בספטמבר 2020 הודיעה ממשלת אתיופיה על החלפת שטרות הכסף של הביר האתיופי. אנשים שמחזיקים בשטרות ישנים נדרשו להחליפם בתוך שלושה חודשים. לטענת אבי המהלך נועד להציל את הכלכלה האתיופית ונגיד הבנק המרכזי האתיופי אמר שהמהלך יסייע לממשלה למנוע שחיתות, אגירה של מזומנים וזיוף.

ביוני 2018 הודיעה ממשלת אתיופיה על כוונתה לקדם הפרטה בתחומים שונים, ובהם תחום התקשורת והתעופה. על פי התוכניות, מניותיה של אתיופיאן איירליינס, חברת התעופה הגדולה באפריקה יונפקו למשקיעים בינלאומיים ומקומיים, הגם שממשלת אתיופיה תמשיך להחזיק במרבית המניות. עם זאת, התוכניות המשמעותיות ביותר הוקפאו בהמשך. באוקטובר 2020 הוקפאה התוכנית להפריט חלקית את אתיופיאן איירליינס, והתוכנית למכור 40% מהמניות את חברת התקשורת הממשלתית אתיו טלקום נדחו. הממשלה ניסתה לפתוח את תחום התקשורת להשקעות זרות, אך המכרזים בתחום הניבו תוצאות פחות חיוביות מהצפוי, בין השאר בגלל חשש המשקיעים מאי-יציבות בעקבות מלחמת תיגראי.

בתחומים אחרים כמו הפעלת רכבות, ייצור סוכר, פארקים תעשייתיים ומלונאות עתידה להיות הפרטה מלאה. בהקשר זה, הודיע אבי על כוונתו להקים בורסה באתיופיה, כדי לשנות את המצב הנוכחי בו אתיופיה היא המדינה הגדולה בעולם (במספר תושביה) שאין לה בורסה פעילה.^{[דרוש מקור]}

יוזמה נוספת שזו כבר השנה הרביעית היא "המורשת הירוקה"(, green legacy አረንጓዴ አሻራ) יוזמה בהישתתפות מיליוני אזרחים לשתילת מיליארדים של שתילי עצים בכל שנה עם תחילת הגשמים באתיופיה

מלחמת תיגראי

  ערך מורחב – מלחמת תיגראי

בנובמבר 2020, בהמשך למחלוקת על דחיית הבחירות בעקבות התפרצות מגפת הקורונה ובתגובה להתקפה של החזית העממית לשחרור תיגראי על הצבא האתיופי במקלה, פרצה מלחמת אזרחים בצפון המדינה. כעבור שנה, הוכרז מצב חירום בבירה אדיס אבבה בשל איום המורדים על העיר. נכון לאפריל 2022 המלחמה נמשכת וכל הצדדים במלחמה הואשמו בפגיעה בזכויות אדם ובפשעי מלחמה.

מדיניות חוץ

אחת מבעיותיה העיקריות של אתיופיה היא העדר גישה לים, בעיה שהיוותה מניע מרכזי למלחמה הארוכה עם אריתריאה. זמן קצר לפני כניסתו של אבי לתפקיד, הודיעה ממשלת אתיופיה על הסכם להחזקה של 19% בבעלות על הנמל של העיר ברברה, ברפובליקה הלא מוכרת של סומלילנד. במאי 2018 חתמה ממשלת אתיופיה על הסכם עם ג'יבוטי על שותפות בניהול הנמל של העיר ג'יבוטי ובתמורה קיבלה ממשלת ג'יבוטי אפשרות לרכישת מניות בחברות אתיופיות שיופרטו. ימים ספורים לאחר מכן, חתמה ממשלת אתיופיה על הסכם דומה עם ממשלת סודאן ביחס לנמל סודאן. וכן על הקמתו מחדש של חיל הים האתיופי.

הסכם השלום עם אריתריאה

מלחמת אתיופיה-אריתריאה היוותה אחת מן המלחמות העקובות מדם באפריקה בשלהי המאה ה-20 ובמאה ה-21. בשנים האחרונות שרר באזור מצב של אי לוחמה בפועל המלווה במתיחות ביטחונית ממושכת.

בחודש מאי הודיעה ממשלת אתיופיה על נכונותה לוותר על העיר בדמה ולהעבירה לאריתריאה. בכך הוביל אבי תפנית דרמטית במדיניותה של אתיופיה בסכסוך לאורך השנים, שבה התמידה בסרבנותה להוציא לפועל את הבוררות הבינלאומית שקבעה בשנת 2000 (בתקופת מלס זינאווי התיגרי) שהעיר היא חלק מאריתריאה. צעד זה היווה פתח לפתרון הסכסוך בין המדינות. זמן קצר לאחר מכן, ביולי 2018 נחת אבי באסמרה בירת אריתריאה ושם חתם בתום ועידת פסגה עם נשיא אריתריאה על הסכם שלום מקיף בין המדינות. ההסכם כולל את סיום סכסוך הגבולות, הקמת נציגות דיפלומטית הדדית, יצירת קשרי תעופה, תחבורה ותקשורת, היתר לשימוש אתיופי בנמלים האריתריאים. בספטמבר 2018, נפתחו לראשונה מזה 20 שנה הגבולות בין שתי המדינות.

ועדת פרס נובל הנורווגית החליטה ב-2019 להעניק לאחמד פרס נובל לשלום. בהודעת הוועדה צוין שהפרס מוענק לאבי על מאמציו לקידום שלום ושיתוף פעולה בינלאומי, ובמיוחד על יוזמתו לפתרון סכסוך הגבולות בין אתיופיה לאריתראה. הוועדה ציינה לחיוב את הנכונות של אבי לקבל ללא עוררין את ההחלטה של ועדת הגבולות מ-13 באפריל 2002. היא ציינה גם שאחמד הוביל רפורמות חשובות לשיפור חייהם של אלפי אזרחים, ביניהן הסרת מצב החירום במדינה, הענקת חנינה לאלפי אסירים פוליטיים, ביטול צנזורה על גופי תקשורת, הכשרה חוקית של קבוצות אופוזיציה שהוגדרו בעבר כלא חוקיות, הדחת מנהיגים צבאיים ואזרחיים שהיו חשודים בשחיתות, הגברה משמעותית של השפעת נשים על הפוליטיקה וחיי הקהילה באתיופיה והבטחתו לקיים בחירות חופשיות.

אביו של אחמד מוסלמי ואימו נוצרית אורתודוקסית. הוא עצמו נוצרי פנטקוסטלי. נשוי לזנאש תייאצ׳אוו מאמהרה, אותה הכיר במהלך שירותם המשותף בצבא האתיופי, ואב לשלוש בנות. הוא דובר אורומו, אמהרית ותיגרינית, שלוש השפות הנפוצות ביותר באתיופיה, ושולט כמו כן באנגלית.

  מדיה וקבצים בנושא אבי אחמד בוויקישיתוף

•   אתר האינטרנט הרשמי של אבי אחמד

•   אבי אחמד, ברשת החברתית פייסבוק
•   אבי אחמד, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• אבי אחמד, באתר פרס נובל (באנגלית)
• אביי המהפכה: ר"מ אתיופיה הוא "גורבצ'וב של אפריקה", באתר ynet, 13 ביולי 2018
• אביי אחמד, ראש ממשלת אתיופיה, הוא זוכה בפרס נובל לשלום 2019, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 11 באוקטובר 2019