סר אלפרד ג'וזף היצ'קוק (באנגלית: Sir Alfred Joseph Hitchcock; 13 באוגוסט 1899 – 29 באפריל 1980) היה במאי קולנוע, אמן סרטי מתח ואימה, ומפיק סרטים אנגלי.
הוא טבע את חותמו על התעשייה, ונחשב לאחד מגדולי במאי הקולנוע של כל הזמנים.
אלפרד היצ'קוק | |
לידה | 13 באוגוסט 1899 לונדון, אנגליה, הממלכה המאוחדת |
---|---|
פטירה | 29 באפריל 1980 (בגיל 80) בל אייר, קליפורניה, ארצות הברית |
שם במה | Hitchcock |
שם לידה | Alfred Joseph Hitchcock |
סוגה מועדפת | מותחן, אימה, פילם נואר, דרמה, סרט ריגול, סרט בלשי |
מדינה | הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד, ארצות הברית, הממלכה המאוחדת |
תקופת הפעילות | 1919–1980 (כ־61 שנים) |
עיסוק | מפיק ובמאי קולנוע |
מקום לימודים |
|
יצירות בולטות | נודעת חלון אחורי ורטיגו מזימות בינלאומיות פסיכו הציפורים |
בן או בת זוג | עלמה רוויל (2 בדצמבר 1926–29 באפריל 1980) |
צאצאים | פאט היצ'קוק |
פרסים והוקרה |
|
פרופיל ב-IMDb | |
אלפרד היצ'קוק נולד ברובע הדל של לונדון, ה"איסט אנד", בשנת 1899 להורים קתולים בעלי חנות מכולת, שדירת מגוריהם הדלה הייתה בצידה האחורי של החנות. בילדותו למד בקולג' ישועי בעל שגרת לימודים ומשמעת קשוחה ומחמירה. בשנת 1913, בגיל 14, עזב את לימודיו הפורמליים ופנה ללימודי ערב במקצועות טכניים שונים, וגילה כישרון בשרטוט ובציור.
בשנת 1915, בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, התקבל היצ'קוק לעבודה בחברה לייצור מכשירי טלגרף וכבלי חשמל, שהייתה עמוסת עבודה עקב הדרישה למוצריה לצורכי לחימה. היצ'קוק גילה עניין רב בעבודתו. העובד השקט והמשקיע משך את תשומת לב הממונים עליו והוא הועבר למחלקת הפרסום של החברה, שבה מצא ביטוי לכישרון הציור שלו. אף שהתחוללה מלחמה והיצ'קוק היה כבר בגיל גיוס, הוא לא גויס לצבא מחמת עודף משקל, ומשום שהיה מועסק בחברה התורמת למאמץ המלחמתי.
בשנת 1920 קרא היצ'קוק בעיתון, שחברת סרטים אמריקאית עומדת לפתוח אולפן בלונדון והדבר שינה את מסלול חייו. היצ'קוק פנה לחברה והציג תיק עבודות עם רישומים שהכין לסרט עתידי של החברה, והתקבל לעבודה. זו הייתה ראשית דרכו בעולם הקולנוע. תפקידו של היצ'קוק בחברה היה עיצוב כותרות לסרטים אילמים שהפיקה החברה. היצ'קוק גילה מסירות לתפקידו והשתדל ללמוד את כל מה שקשור בקולנוע. כשנתקלו מנהלי האולפן והבמאים בקושי כלשהו במהלך ההסרטה, או כשנזקקו לסיוע בכתיבת סצנה או בעיצוב תלבושות ותפאורה, היו להיצ'קוק תמיד הצעות מבריקות לפתרון.
בשנת 1923 ניתנה להיצ'קוק ההזדמנות הראשונה לביים סרט, לאחר שנקרא להחליף את במאי הסרט האילם "ספר תמיד לאשתך", שסולק מהמשך הבימוי עקב חילוקי דעות עם המפיק. החברה שהפיקה את הסרט כללה בכותרות את שמו של המפיק בתור במאי הסרט, מבלי לציין את שמו של היצ'קוק, אך פרסמה כי הבמאי "קיבל סיוע מאחד מאנשי הצוות". מיד לאחר סיום צילומי סרט זה, נקרא היצ'קוק לביים סרט נוסף שעמד להיקרא "גברת פיבודי" או "מספר שלושה עשר", אלא שמחמת קשיי מימון לא הושלמה הסרטתו.
הסרט הראשון בבימויו המלא של היצ'קוק היה הסרט האילם "גן התענוגות" משנת 1925. מאז ועד שנת 1929 ביים היצ'קוק מספר סרטים אילמים נוספים. סרטו המדבר הראשון היה "סחיטה" משנת 1929, שהיה גם סרט הקולנוע המדבר הראשון באנגליה. עד מהרה התגלה כוחו הרב של היצ'קוק כבמאי סרטי מתח ואימה, והוא התרכז בעיקר בז'אנר זה. בין 1925 ל-1939 ביים היצ'קוק 23 סרטים והוכר באנגליה כבמאי מוכשר של סרטי מתח, אך הביקורת האנגלית לא עמדה על מלוא כישרונותיו האמנותיים.
בשנת 1939 נעתר היצ'קוק להצעתו של המפיק ההוליוודי הידוע דייוויד או. סלזניק, מי שהפיק את "חלף עם הרוח", לעקור לארצות הברית וליצור בה. היצ'קוק, שהיה מאוכזב מכך שהביקורת האנגלית רואה בסרטיו משום בידור טוב בלבד ולא יצירות אמנות, וכן משום שקץ בדלות האמצעים הטכניים באנגליה, נעתר להזמנה. ב-1 במרץ 1939 הפליגו היצ'קוק, אשתו אלמה ובתו פטרישיה (שהופיעה בהמשך בתפקידי משנה בסרטיו "פחד במה" מ-1949 ו"זרים ברכבת" מ-1950), מאנגליה לארצות הברית על סיפון האונייה "קווין מרי". מאז חי היצ'קוק בהוליווד ויצר בה עד מותו, פרט לגיחה אחת קצרה לאנגליה בשנת 1972, כשיצר את הסרט "פרנזי".
בהגיעו להוליווד הטיל סלזניק על היצ'קוק לביים את הסרט "רֶבֶּקָה", על פי ספרה רב המכר של דפנה דה מוריאה. הסרט זכה להצלחה גדולה, והוענק לו פרס האוסקר לסרט הטוב ביותר לשנת 1940. מכאן ואילך הייתה דרכו של היצ'קוק סלולה בתעשיית הקולנוע האמריקאית. הוא זכה להצלחה מסחרית ובינלאומית וגם להכרה אמנותית (בה לא הצליח לזכות באנגליה). במרוצת השנים התעוררו מחלוקות וסכסוכים בין היצ'קוק לסלזניק על רקע האופי האסרטיבי של שניהם ובשל התערבותו של סלזניק בצד האמנותי של התסריטים וההסרטה. בשנת 1947 נפרדו דרכיהם, ומאז ואילך הפיק היצ'קוק את סרטיו בעצמו באמצעות חברה שהקים.
בשנת 1972 שב היצ'קוק לאנגליה וביים את סרטו הלפני אחרון "פרנזי". סרטו האחרון היה "מזימות" משנת 1976, שיצר כשהיה בן 77, ונחשב לאחד מסרטיו הטובים.
היצ'קוק נפטר בשנת 1980 בגיל 80, כשעבד על תכנון סרט נוסף שרצה ליצור.
סרטיו של היצ'קוק בתקופה האמריקאית שלו מפורסמים ומוערכים יותר מאלה שמתקופתו האנגלית, זאת הן בשל התקדמותו האומנותית, הן מבחינת התקציבים והאמצעים שהיה יכול לגייס, והן עקב הפרסום ואפשרויות ההפצה הגלובליות המשופרות של סרטי הוליווד.
סימן היכר קבוע של היצ'קוק הוא הופעתו הקצרה (הנקראת בשפה קולנועית "הופעת קמע" – cameo), למשך מספר שניות ברקע של רוב סרטיו, בתפקיד ניצב (ב-37 מתוך 52 סרטיו ששרדו). בסרט "סירת ההצלה" (משנת 1944), אשר עלילתו מתרחשת כולה בסירת הצלה השטה בלב ים, מופיעה תמונתו של היצ'קוק בפרסומת לשומרי משקל בעיתון שקורא אחד הגיבורים, על מנת לשמור על העיקרון של "הופעת האורח".
גדולתו של היצ'קוק כאמן מתבטאת בצד הפסיכולוגי של הגיבורים ושל העלילה, וכל זאת מבלי להזניח את הצד החזותי של הרקע והתפאורה היוצרים מציאות מיוחדת האופיינית לסרטיו, ושימת דגש על שילוב האפקטים המוזיקליים בעלילה.
למרות העובדה שאחדים מסרטיו הם סרטי אימה, לא נתן היצ'קוק לעלילותיהם הסברים על-טבעיים (רוחות רפאים, כישוף וכיוצא בזה), כמקובל בהרבה סרטים מז'אנר זה. התוכן בסרטיו תמיד ריאלי ורציונלי, ואף בסרטו "ורטיגו" מ-1958, הנחשב על ידי רבים לגדול בסרטיו ולאחד מסרטי המופת בתולדות הקולנוע, בו מובילה התעלומה הנפרשת בסרט לכוון של גלגול נשמות, הרי שפתרונה מתגלה לבסוף כמזימת רצח מתוחכמת. אף הסרט הציפורים אשר מתאר התנהגות על-טבעית של ציפורים שונות, אינו מתמקד בפשר התנהגות הציפורים, או בהסבר להתנהגותן, אלא במצבים הנובעים מכך, ולכן לא ניתן לראות בו סרט "מדע בדיוני".
מוטיב חוזר בסרטיו של היצ'קוק הוא האדם הנלכד ברשת של חשד או האשמת שווא, עד שמתבררת חפותו. כך הדבר ב-"39 מדרגות" מ-1935, ב"צעירים ותמימים" מ-1937, ב"חשד" מ-1941, ב"נאשם" מ-1957, ב"מזימות בינלאומיות" מ-1959 וב"פרנזי" מ-1972. יוצא דופן מבחינה זו הוא הסרט "צל של ספק" מ-1943, שבו מתלבטת גיבורת הסרט בחשד האם דודה האהוב הוא רוצח סדרתי, חשד שבסוף הסרט מתברר כי לא היה חשד שווא.
הקהל בסרטיו של היצ'קוק הוא קהל יודע כול. בניגוד לדמויות, הקהל יודע מראש את האמת. כך למשל, הוא יודע מי הרוצח ב"פרנזי", ויודע כבר מתחילת הסרט כי גיבור "מזימות בינלאומיות" אכן נקלע לפרשת ריגול, גם כשהכל אינם מאמינים לו. מוטיב זה מנוגד לסרטי מתח קלאסיים אחרים, בהם הקהל מגלה את האמת בתום הסרט.
כמה סצינות מסרטיו הפכו לקלסיקות קולנועיות, כגון: בסרט "מזימות בינלאומיות" - ניסיון חיסול באמצעות מטוס ריסוס, ומרדף בהר ראשמור על גבי פסלי הענק של נשיאי ארצות הברית; בסרט "ורטיגו" - הבלש שנתלה על קצות אצבעותיו על שולי גגו של גורד שחקים; בסרט "פסיכו" - הרצח במקלחת והדם המסתלסל בפתח הניקוז של האמבטיה, וכן בית המגורים המסתורי של נורמן בייטס ואמו על הגבעה שמעל למוטל.
אפיון נוסף שהיה להיצ'קוק הוא בדרך העבודה שלו. ניתן לראות בסרטיו שחשב על כל פרט קטן, ותכנן הכול לדקויות. סרטו "החבל" הוא סרט באורך מלא, אך מורכב מעשרה שוטים בודדים, דבר שמצריך תכנון מדויק מראש. ישנם כאלו שמספרים שהיצ'קוק תכנן את הכל מראש, עד שלפעמים הוא לא הגיע ליום הצילומים, אלא כתב לכל אחד מאנשי הצוות (שחקנים, תאורנים, סאונדמנים, צלמים ועוד) כרטיסיות מדויקות בהן פירט מה עליהם לעשות בכל שנייה ושנייה ביום הצילומים.
בשנת 1955, כשהיה היצ'קוק בתקופת שיא הצלחתו הקולנועית, הוא שוכנע על ידי רשתות הטלוויזיה לביים ולהשתתף בסדרת טלוויזיה, לה ישאיל את שמו ויקדים לכל פרק בה פתיחה וסיום אישית מצולמת. היצ'קוק נאות לכך בהתחשב ברווחים העצומים שהטלוויזיה יכולה הייתה להציע לו. הטלוויזיה מצדה נהנתה מהריטינג הרב ששמו של היצ'קוק הביא לה, שבצדו רווחי פרסומת אדירים. שידור הסדרה החל בשנת 1955 והיא נקראה בשם "אלפרד היצ'קוק מגיש", כשכל פרק בה הוא בן מחצית השעה.
להצלחת הסדרה תרמה נוכחותו האישית של היצ'קוק שהיה פותח וסוגר כל פרק, כאשר לקול מארש אבל הייתה דמותו משתלבת אל תוך קריקטורה מצוירת בגודל טבעי של צלליתו, ואז היה נושא את דברי הפתיחה והסגירה לאותו פרק, שהיו תמיד שנונים וסרקסטיים ובעלי מוסר השכל. בשנת 1962 הורחבה הסדרה לפרקים בני שעה שלמה והחלה להיקרא "שעתו של אלפרד היצ'קוק". במתכונת זו שודרה הסדרה עד לשנת 1964.
רוב הפרקים בסדרה, הם על מקרי רצח שהם כידוע, הנושא המועדף עליו.
הסדרה זכתה לשיעור צפייה עצום בארצות הברית, אך בשל המתכונת הקצרה והפשטנית היא לא נחשבה להישג אומנותי של היצ'קוק כדוגמת סרטי הקולנוע שלו.
התקציבים שעמדו לרשותו של היצ'קוק, החל מראשית דרכו בהוליווד, איפשרו לו לשתף בסרטיו את מיטב כוכבי הוליווד. שיטת ה"אולפנים" הייתה אז בשיאה, וחלק מהפרסום שלו זכו סרטי היצ'קוק היה בשל השחקנים שהסכימו להשתתף בהם. צידה האחר של גאונותו של היצ'קוק היה אופיו העריץ. הוא נהג בשחקניו (וגם בצוות ההסרטה) באורח מזלזל, היה נוהג למתוח אותם במתיחות שנועדו להפחיד או להביך אותם ולהעבידם קשות. הדבר לא הרתיע את שחקניו, הן משום הפרסום והתהילה שהביאה להם השתתפותם בסרטיו והן בזכות הישגי המשחק אליהם הגיעו הודות לבימויו.
תפיסת עולמו בכל הנוגע לתפקיד השחקנים בסרט הייתה שתפקידו של השחקן נגמר בשנייה שלוהק, ולמעשה הדבר שהשחקן מביא איתו הוא בעיקר נוכחותו הקולנועית או אישיותו הציבורית; את השאר השאיר למצלמה, למוזיקה ולחדר העריכה. לדוגמה, כאשר לקח את גרייס קלי לשחק בחלון אחורי, סרט שעסק בחרדת סירוס גברית, הרי שדמותה, יופייה ומעמדה הציבורי כאשה היפה ביותר באותה תקופה שירתו את סרטו טוב בהרבה ממשחקה בסרט.
בין השחקנים הידועים שהשתתפו בסרטי היצ'קוק מצויים:
הדמות הנשית הנערצת על היצ'קוק, אותה חיפש בכל כוכבות סרטיו, הייתה דמות האישה הבלונדינית התמירה ודקת הגזרה. היצ'קוק התייחס באופן קשוח ומעליב לכוכבותיו והשתדל להביכן בלשון גסה ובבדיחות מפולפלות.
האידיאל הנשי של היצ'קוק התגלם בדמותה של גרייס קלי (לימים נסיכת מונקו), שהיוותה את תפקיד האישה היפה, הסקסית, הבלונדינית ודקת גזרה. ככל שהלך היצ'קוק והזדקן, הרשה לעצמו להתייחס באופן חריף יותר לשחקניותיו, עד שטיפי הדרן ששיחקה בסרטים "מארני" ו "הציפורים" דיווחה על התעללות פיזית של ממש במהלך הצילומים, ועל פגיעות שנפגעה במהלך צילומי סצינות תקיפת הציפורים בסרט "הציפורים".
כוכבותיו:
דמות שחרגה לכאורה מן הסטריאוטיפ הנשי של כוכבות היצ'קוק, הייתה דמותה של קים נובאק, שחקנית מלאת גזרה בעלת ניסיון לא רב וכישורי משחק לא מרשימים, ממנה הצליח היצ'קוק להפיק את דמותה של מדליין ב"ורטיגו", דמות שכאילו מרחפת בין המציאות לבין הדמיון וההזיה.
היצ'קוק ביים 53 סרטים במשך 51 שנה. בין סרטיו המפורסמים:
This article uses material from the Wikipedia עברית article אלפרד היצ'קוק, which is released under the Creative Commons Attribution-ShareAlike 3.0 license ("CC BY-SA 3.0"); additional terms may apply (view authors). התוכן זמין לפי תנאי CC BY-SA 4.0 אלא אם כן נאמר אחרת. Images, videos and audio are available under their respective licenses.
®Wikipedia is a registered trademark of the Wiki Foundation, Inc. Wiki עברית (DUHOCTRUNGQUOC.VN) is an independent company and has no affiliation with Wiki Foundation.