לכ-80% מהאנשים שנדבקים בקדחת דנגי אין תסמינים, ולעיתים רבות יהיה להם רק חום קל או שהם יהיו מעט יותר עייפים. במקרים קלים יותר בהם אין לחולים פריחה הרופאים עלולים בטעות לאבחן אותם כמקרים של שפעת. בנוסף לכך לעיתים רבות הרופאים נוטים בטעות לאבחן חולים עם קדחת דנגי כמקרים בהם אנשים חלו בנגיף הזיקה או צ'יקונגוניה אשר נגרמים על ידי נגיפים בעל קשר לנגיף של קדחת דנגי אשר נישאים על ידי אותו סוג היתוש, אשר נמצא באזורים גאוגרפיים חופפים וחולים בניגיפים הללו נוטים להיות עם תסמינים דומים.

עבור 20% החולים האחרים חסרי המזל, אשר אצלם יש את המקרים הקשים ביותר של קדחת דנגי, התסמינים הראשונים בדרך כלל יכללו חום פתאומי (לרוב מעל 40 מעלות צלזיוס) המלווה בכאבי פרקים וכאבים חזקים בשרירים. במאה ה-19 כונו המקרים הללו "קדחת עצמות השדרה" משום שהכאבים היו כה עזים. לרוב לאחר מכן תהיה על הגוף פריחה אדומה בהירה אשר בדרך כלל מתחילה מהרגליים, במקרים מסוימים מתחילה מהזרועות, והיא עלולה להתפשט לחזה, לגב, ולפנים. כאבי ראש, בחילות, הקאות, וכאבי בטן נפוצות גם כן בשלב הזה. סביר להניח שהשלב הזה של המחלה לא יהיה קטלני, אף עבור רבים הוא יהיה לא קל.

התסמינים מופיעים בדרך כלל בין 3 עד 14 ימים לאחר עקיצת היתוש הנגוע (לרוב בין 4 עד 7 ימים). התסמינים החריפים נמשכים בדרך כלל מספר ימים או שבוע, אך לעיתים קרובות התסמינים דמויי השפעת ממשיכים גם מעבר לכך. רבים מהמטופלים אומללים במשך שבועות ולחלקם לוקח כמה חודשים להחלים באופן מלא. שיעורי התמותה מקדחת דנגי הם בסביבות 1 מכל אלף אנשים שחולים בנגיף - כמעט כל האנשים שמתים מקדחת דנגי הם אנשים בהם המחלה החמירה והפכה לצורה הקשה של קדחת דנגי אשר מכונה קדחת דנגי דימומית (Dengue hemorrhagic fever).

רק מקרים בודדים הופכים למקרים של קדחת דנגי דימומית בה כלי הדם הופכים נקבוביים יותר ומתחילה דליפה של נוזלים. למרבה המזל מדובר במקרים די נדירים. הסימפטום השכיחים ביותר למקרים של קדחת דנגי דימומית הוא דימום מהאף, מהפה ומהחניכיים, אך גם הצטברות נוזלים בבטן או בריאות, דימומים בדרכי מעיים, דימום בנרתיק או דימום מתחת לעור. במקרים מסוימים יכולים להיות לאנשים גם חום אשר עולה מעל ל-42 מעלות צלזיוס אשר יהווה מצב חירום בפני עצמו.

ישנם ארבעה זנים של נגיף דנגי. קדחת דנגי דימומית מתרחשת לרוב אצל אנשים שהחלימו מזיהום של זן אחד של הנגיף אך בהמשך נדבקו מחדש בזן אחר של הנגיף. הסיבה לכך אינה ידועה בוודאות. תאוריה אחת היא שבמקום להילחם בזן השני מערכת החיסון מתבלבלת ופשוט מייצרת המון נוגדנים כנגד הזן הראשון בו הגוף נדבק.

שיעור התמותה מקדחת דני דימומית כאשר מקבלים עם טיפול רפואי מתאים הוא רק אחוז אחד בלבד, אך מדובר במחלה מסוכנת אשר לרוב דורשת אשפוז, ולעיתים קרובות זמן ממושך במחלקה לטיפול נמרץ. הטיפול כולל מתן עירויים, ולפעמים גם חמצן על מנת לפצות על בעיות במערכת הדם או בריאות, ולעיתים גם תרופות להפחתת דימומים, וכדומה. המטרה העיקרית במהלך הטיפול הרפואי היא למנוע מקרים של תסמונת הלם דנגי.

הצורה הנוראית ביותר של קדחת דנגי מכונה תסמונת הלם דנגי (DSS) ובמסגרתה החולה מאבד כל כך הרבה נוזלים שקצב הדופק ולחץ הדם יורדים בצורה ניכרת. מקרים של תסמונת הלם דנגי הם מצבים חירום קריטיים, והם יהיו קטלניים בכ-90% מהמקרים אלא אם כן החולה מטופל בצורה הנכונה באופן מיידי. ברגע שהמחלה התקדמה למקרים של תסמונת הלם דנגי קיים סיכון שהחולה ימות גם אם יקבל טיפול מתאים.